פיוטר קרפוטקין, "דבר אל הדור הצעיר"

           פיוטר קרפוטקין, "דבר אל הדור הצעיר"

 

"…אתם כולכם, האמן הצעיר, הפסל, הצייר, הפייטן, המוסיקאי, כלום אינכם רואים שרוח-הקודש שפיעמה בלבותיהם של אבותיכם ואבות-אבותיכם נסתלקה היום מכם ומכיוצאים בכם? כלום אינכם חלים ומרגישים שהאמנות נמצאת בימינו בשפל המדרגה, שהיא ירדה פלאים?

 

"וכלום הייתה לה אפשרות אחרת? חדווה זו שהתקיימה בשעה שהעולם העתיק בא על גילויו מחדש, בשעה שהחזירו עטרתו ליושנה, רוח זו שבראה מבחר היצירות שבעונת 'התחייה', בתקופת המעבר מימי הביניים אל העת החדישה – שמחה זו לא נודעו עקבותיה באמנות של זמננו. החזון המהפכני אינו מפעם אותה. ובאין חזון השלתה האמנות את עצמה בתקווה שתמצא את תיקונה והתלהבות-נעוריה בריאליזם, בצילום על ידי גוונים אגל טל על פני עלה עץ או בחקותה בדיוק קפדני את השרירים שברגל הפרה או בתארה בקפדנות בפרוזה או בשיר את הרפש שנמצא בביבי הרחוב או בקיטונה של הגברת העשירה.

 

" – 'אם כן הוא מצב הדברים מה עלינו לעשות?', תשאלו.

 

"אם אש הקודש שמדומה לכם שהיא עודנה עומדת לשירותכם אינה יוקדת יותר על מזבחותיכם ובמקומה אין לכם, באמת, אלא פתילה דועכת מעלה עשן ופיח, ואתם תמשיכו לעשות מה שעשיתם עד עכשיו ואמונתכם תרד פלאים אז תֵעשו לצַבָּעים מרודים של כתלי בתים פשוטים או לכותבי פיליטונים, מבדחי בדיחות באיזה עיתון-סרק. רובכם כבר משתלשלים ויורדים בחבל המתוח הזה.

 

"אבל אם לבכם עודנו דופק בקצב אחד עם לבה של האנושות, ואם אוזנכם עודנה קשובה, כזו של פייטן בחסד, לקלוט את צלילי-החיים, אז בעמדכם על שפת ים הפגעים הזה במקום ש'הגלים הומים ברוץ גלגלים' יצוא ושוב לפני עיניכם, בעמדכם בתוך ההמונים האלה הגוועים ברעב, הממלאים בחלליהם את המכרות, המונחים בגופותיכם המדוקרים מוצברים ערימות ערימות סביב המתרסים, או מוטרדים לארץ גזירה וגורלם הוא למות תחת שלגי סיביריה או על האיים הטרופיים; אם תימַצאו במערבולת הזו של הקרב הנואש הנערך לעיניכם, אם אם תשמעו את אנקת-הכאב של המנוצחים וקול ענות חזקה של שיכורי הניצחון המבלים שנותיהם בנעימים; אם לפניכם יעברו אלו התמונות מרהיבי העין באומץ וגבורה של קשירת המלחמה נגד מורך-לב, של עדינות נפש הנאבקת נגד גסות הרוח ואימתנות, – אז, אני אומר, אם תימַצאו בנקודת המרכז של המעגל הזה לא תישארו מתבוננים אדישים, אתם תיסחפו על הלוחמים ותעמדו לימין המדוכאים משום שיודעים אתם בברירות שהיפה והנהדר והנשגב והחיים בעצמם נמצאים תדיר על צדם של אלה הלוחמים בעד האור, בעד האנושות, בעד הצדק.

 

"אבל אתם מפסיקים אותי לבסוף.

 

  • 'לעזאזל!' – קוראים אתם, – 'אם המחקר המופשט הוא בבחינת מותרות, ותורת הרפואה המעשית היא רמאות, המשפט הוא משפח, עוול, וכל תגלית טכנית אינה אלא תחבולה לניצול, אם האסכולה היא רפת אונים בחיי המעש והאמנות באין חזון מהפכני נפרעת, מתנוונת וסופה להיבטל, – אם כן מה עלינו לעשות?'מיד אשיב לכם דבר:"[…] אַייָם אותם הסופרים, הפייטנים, הציירים? במילה אחת, אייה כל אותה כת הצבועים שנושאים מדִברותיהם על גוי ועל אדם כשעיניהם נוטפות דמע ולעולם אינם באים לעזרתנו במלחמתנו?! […] מפקידה לפקידה מופיע צייר, החולם על פעמוני אזעקה ומתרסים והמבקש מראות סואנים; אבל כשהוא נוכח שהדרך למתרס עדיין רחוקה היא ומלאה חתחתים והעבודה היא קשה ומכואבת, ושזרי הדפנים, שהוא מאחל לזכות בהם אחר הניצחון, מקולעים הם קוצים דוקרים, מיד הוא נעלם ועינינו לא תשורנו עוד…"[…] אתם הפייטנים, הציירים, הפסלים, המלחינים, המוסיקאים, אם עמדתם על טיב תעודתכם ועל תפקידה של האמנות גופא, בואו אלינו! השתמשו בעטכם, במכחולכם, בדעותיכם – לטובת המהפכה! שיחו לנו בסגנונכם המפוייט, או ציירו לפנינו בתמונותיכם המלאות הוד והדר, על דבר מלחמותיהם של העמים נגד משעבדיהם ומדכאיהם, הציתו אש קדושה של המהפכה בלבות של בני הנעורים, אש זו שיקדה והלהיבה את אבותיכם!…"(תרגום: אבא גורדין, 1958)

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: