הערה על מקור האיקונה של ירושלים

             הערה על מקור האיקונה של ירושלים

 

כאשר קראתי ב- 1979 את קטלוג תערוכת "אמנות ואומנות בא"י במאה הי"ט" (מוזיאון ישראל, אוצרים: חביבה פלד ויונה פישר), לא הטלתי ספק בקביעתם של הכותבים, לפיה אבי האיקונה העממית של ירושלים הוא רבי יהוסף שוורץ, יהודי גרמני, שפרסם ב- 1837 את ספרו, "תבואות הארץ" ובו רישום "מקום-המקדש": תמונה דו-ממדית עד תום, פרימיטיביסטית, מבט ממערב למזרח על הר הבית. במרכז התמונה – הכותל המערבי, מעליו קומץ ברושים (או ארזים), משמאלו כיפת הסלע, המייצגת את בית-המקדש; מימינו מבנה מסגד אל-אקצא, המייצג את "מדרשת שלמה" (או, "בית יער הארזים", המבוא לארמון שלמה); ברקע הרחוק – הר הזיתים ובראשו מבנה המייצג את קבר חולדה הנביאה.[1] וכתבה חביבה פלד ז"ל על האיקונה של "מקום המקדש" בספרו של ר' יהוסף שוורץ:

"תאריך היצירה – 1837 – מלמדנו שליטוגרפיה זו היא היצירה המתוארכת הראשונה המציגה את מראות העיר ציון במתכונת זו. דימוי הכותל המערבי והר הבית כפי שהוא מופיע כאן ישמש במחצית השנייה של המאה הי"ט בכל התחומים שספר זה עוסק בהם…"[2]

ויונה פישר אשרר:

"יצירתו זו של שוורץ תהא המדגם – אב-הטיפוס החוזר – שישמש אמנים ואומנים רבים במרוצת המחצית השנייה של המאה הי"ט."[3]

 

ראשית ספקותיי על הקביעה הנ"ל בפגישתי ב- 2002 עם לוח המקומות הקדושים, מסמך עממי שעוצב ב- 1722 בידי שמואל בן-ישי בסניגליה שבאיטליה (ונמצא באוסף בית הספרים הלאומי, ירושלים). כאן, על הדף הדהוי לא-במעט והקרוע בפינתו העליונה, נרשמו בדחיסות בגוון חום דימויים ארכיטקטוניים של מערת המכפלה, מערת שמעון הצדיק, מגדל דוד, קבר ("מצבת") יהושע בן-נון, צפת, בית-לחם ועוד ועוד. כל אלה מקיפים תמונה מלבנית מרכזית ובה אותם דימויים מדויקים של "מקום-המקדש" (מוקף בחומת ירושלים), כפי שיופיעו אצל ר' יהוסף שוורץ ב- 1837, כולל ארבעה הברושים מעל הכותל (אף כי ללא הרקע של הר הזיתים!).

 

אם סברנו, שבמקריות חד-פעמית עסקינן, בא דף קרוע אף יותר בשוליו, לוח נוסף של המקומות הקדושים, אף הוא מעשה ידי שמואל בן-ישי מסניגליה שבאיטליה של ראשית המאה ה- 18 (אוסף ספריית אוניברסיטת קיימברידג', אנגליה), ושוב – והפעם בגוונים חיים – אותו הדימוי הוא-עצמו (כולל הר הזיתים המצויר ברקע), מוקף בחומת ירושלים ועטור מכל עבר במבני המקומות הקדושים: קבר חולדה הנביאה, מערת זכריה הנביא, יד אבשלום, מצבת פנחס בן-אליעזר, מצבת יוסף הצדיק וכו' וכו'.

 

אם כן, מקור האיקונה של "מקום-המקדש" הוא שמואל בן-ישי? כך סברתי לאורך מספר שנים, עד שנתגלגל לידי קטלוג ה"יודאיקה" האחרון מטעם בית המכירות הניו-יורקי, "סותביס" (תאריך המכירה: 15 בדצמבר 2016) ובו נתקלתי בפריט מס' 97, כתובה מפוארת בגואש ובתחריט, שנוצרה בליוורנו שבאיטליה בשנת 1698. כאן, במרכז החלק העליון של הכתובה, מתנוסס מין מדליון ובתוכו – ברישום רך המוקף בגוון ירקרק – האיקונה של "מקום-המקדש" ומסביבה החומה: כן, הנה הכותל במרכז, הנה חמישה ברושים מעליו, הנה כיפת-הסלע משמאל, הנה כיפת אל-אקצא מימין. אמת, מספר מבנים וצריחים הרשומים ברקע הרחוק אינם נהירים, ברם אין לטעות בדפוס האיקוני: זהו במפורש "מקום-המקדש" כפי שיעוצב בידי י.שוורץ ב- 1837, אלא שהוא מופיע באיטליה 139 שנים קודם לכן.

 

נטיתי אפוא להניח, שאיטליה היא מקור הדימוי. הנה כי כן, מפת שולחן רקומה מאיטליה של המאה ה- 18 חזרה אף היא במדויק על האיקונה בלבו של עיגול מרכזי המוקף מבני מקומות קדושים. אך, מיהו אותו אמן/אומן (יהודי? איטלקי?) שהמציא את הדימוי? תשובה חלקית נמצא במאמרה החשוב של רחל צרפתי, "איורי 'ייחוס האבות': אמנות עממית מארץ-ישראל", כפי שפורסם ב- 2002 בקטלוג תערוכת "מנחה שלוחה: תיאורי מקומות קדושים בידי אמנים יהודים" (מוזיאון ישראל, ירושלים, אוצרת: רחל צרפתי). במאמרה, התייחסה הכותבת לכתבי יד קדומים (מאז סוף המאה ה- 15) של "ייחוס האבות", הכוללים תיאורים של המקומות הקדושים בא"י, וכתבה:

"חשיבותם של כתבי היד של 'ייחוס האבות' כמשמרים מסורת אמנותית מוקדמת בולטת באיור המרכזי של הר הבית. בתיאור נראים כיפת הסלע ומסגד אל-אקצא כמייצגים של בית המקדש ומדרש שלמה וביניהם מחבר מבנה מאורך. אימוץ מראה המבנים הקיימים על הר הבית לתיאור המבנים הקדומים נעשה כבר במאה ה- 12, בידי הצלבנים, כשכינו את כיפת הסלע 'מקדש האדון' ((Templum Domini ואת מסגד אל-אקצא 'מקדש שלמה' ((Templum Salomonis."[4]

 

אם כן, שורשי האיקונה נוצריים. אך, כיצד פתרה צרפתי את שאלת זכויותיו של ר' יהוסף שוורץ? כך:

"באיורים ארץ-ישראליים בני המאה ה- 19 הוצג הר הבית כפי שהוא נראה במבט ממערב מזרחה – הכיוון המקובל על עולי הרגל היהודים. במבט מכיוון זה, קיר החומה שבין המקדש ומדרש שלמה נקרא מעתה 'כותל מערבי'. שינוי זה חל עוד קודם לכו באיורים בני המאה ה- 18 באיטליה (וכאן הפנתה החוקרת את הקורא לשני לוחות המקומות הקדושים שיצר שמואל בן-ישי, כמתואר לעיל/ג.ע), אך לתפוצה רחבה זכה לאחר שפורסם בהדפס-אבן מעשה ידי יהוסף שוורץ בשנת 1837."[5]

 

נדמה לי, שהכתובה מליוורנו משנת 1698 מקדימה את השינוי הנדון לסוף המאה ה- 17.

[1] בנושא זה ראה: גדעון עפרת, "הערה על הר הזיתים ועל המבט ממנו ואליו", בתוך אתר הרשת, "המחסן של גדעון עפרת", יולי 2016.

[2] "אמנות ואומנות בא"י במאה הי"ט", מחקר: חביבה פלד, עורך: יונה פישר, מוזיאון ישראל, ירושלים, 1979, עמ' 110.

[3] שם, עמ' 100.

[4] "רחל צרפתי, "איורי 'ייחוס האבות': אמנות עממית מארץ-ישראל", בתוך: "מנחה שלוחה: תיאורי מקומות קדושים בידי אמנים יהודיים", מוזיאון ישראל, ירושלים, 2002, עמ' 23.

[5] שם, שם.

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: