חידת ביש-אלסטיר של מרסל פרוסט (ה)

               חידת ביש-אלסטיר של מרסל פרוסט (ה)

 

 

בכרך ב' של "בעקבות הזמן האבוד" פגשנו בדמותו של מר ביש, צייר. בכרך ד' של הרומן (בתרגום העברי, שאינו אלא חלקו השני של כרך ב' בגרסה המקורית של הרומן) אנו פוגשים בדמותו של הצייר אלסטיר, ותוך זמן לא רב אנו למדים שביש הוא אלסטיר ואלסטיר הוא ביש. הצרה היא, שביש אינו אלסטיר ואלסטיר אינו ביש, ובין שני הציירים שהם אחד פעורה תהום של ניגודים בלתי ניתנים לגישור. מה כאן קורה?!

 

ראשית כל, נציג את העדות המסייעת לזהות המשותפת בין שני הציירים הנדונים: את העדות אנו קוראים מפי המסַפר, שבהמשך להתרשמותו מדמות אלסטיר, אומר: "האם ייתכן שעילוי זה, חכם זה, נזיר זה, פילוסוף זה, בעל שיחה מופלא השולט בכל, היה הצייר המגוחך והפרוורטי שאומץ בעבר על ידי הזוג ורדורן? שאלתי אם הכיר אותם, אם בשעתו לא כינוהו במקרה מר ביש. הוא ענה שכן, בלא שמץ מבוכה, כאילו מדובר בפרק-חיים שכבר נתיישן במקצת…"[1]

 

אם כן, אין ספק: אלסטיר וביש הם אותו אדם בהפרש של מספר שנים. כיון שכך, הבה נכיר את מר ביש. כאמור, עלינו לחזור אל כרך ב' ואל טרקלינה של הגב' ורדורן. שם, "היו שוקעים בפטפוט, ואחד החברים, על פי רוב הצייר החביב עליהם באותה עת, היה 'מפליט', כלשונו של מר ורדורן, 'שטות שמנה שכולם התפקעו ממנה'…"[2] הצייר, ביש, הוא אפוא מין לץ, לא מזהיר בחוכמתו, אך מסמר חברתי. זאת ועוד, "…הצייר עלץ לבואו של סוואן לבית הגברת ורדורן, מפני שהניח כי הלה מאוהב באודט ונטה לעודד פרשיות אהבים."[3] מין שדכן חובב ("כבר היו לי הצלחות מרובות, גם בין נשים!"[4]). לא פחות מכן, כמנהגם של לא מעט אמנים רודפי מחמאות, הוא "אורב" להזדמנות להזמין אנשים אליו לסטודיו למען יחזו בציוריו: "הצייר הזדרז להזמין את מר סוואן לבוא עם אודט לאטֶליה שלו."[5] דומה גם, שמר ביש הוא איש של מילים חסרות כיסוי, מילים שנועדו בעיקר להרשים במו אמירתן. כך, תגובתו ל"סונטת ונטיי" היא: "אה! זה ענק, מה, נכון? זה לא, בוא נאמר, איזה דבר 'חביב' או 'פופולארי', מה. אבל בשביל אמנים זו חוויה כבירה."[6] האמון וההערכה שלנו כלפי שיפוטו של ביש מתערערים והולכים ככל שאנו שבים ופוגשים בו. שבפגישות אלו בטרקלינה של הגברת ורדורן, אנו מכירים את ביש כרודף רכילות ("לצייר נודע כי ונטיי היה באותם ימים חולה מאד…", או: "הצייר שמע מספרים כי צלה של מחלת-רוח מרחף על ונטיי."[7]). לכן, אנחנו מעט מופתעים לקרוא את סיכום התרשמותו של שארל סוואן מאותו מר ביש המגוחך: "והצייר, גם אם הוא בלתי נעים ביומרנות שלו, כשהוא מנסה להדהים, הרי לעומת זאת הוא אחד המוחות החריפים שהיכרתי."[8] מוח חריף?! והרי, אותו סוואן יתבטא תוך זמן קצר מאד במונחים שונים לגמרי: "…התשפוכת היומרנית וההמונית שהיה הצייר משמיע בימים מסוימים…"[9] ועוד: לאחר ביקור בתערוכת ציור כלשהי, ביקש סוואן לשמוע את דעתו של ביש על אותו צייר: "אבל הצייר, במקום לתת תשובה לגופו של עניין, […] העדיף לגרוף תשואות מן המסובים וסיפר מעשייה על מיומנותו של הרב-אמן המנוח." ביש מכור לעשיית רושם, למעשיות. לכן, ניתוחו את לשון ציוריו של הצייר הנדון נשמעת לנו כמילים מנופחות ובלתי אמינות, הגם ש"כל הנוכחים, לבד מסוואן, תלו בצייר מבטים מוכי הערצה."[10] והלא אנחנו מכירים היטב את יחסו של פרוסט לבאי טרקלינה של הגב' ורדורן, לרמתם התרבותית והאינטלקטואלית ולאותנטיות שלהם. ומר ביש עצמו? עליו כתב פרוסט שהיה "מוקסם מהצלחתו"[11] באותו נאום הביקורת (שכלל גם את הביטוי "עשוי מקָקָה").

 

הרי לנו, אם כן, מר ביש במלוא "תפארתו": אדם קטן ברוחו, איש חברה המכור לאהבת הציבור (וההכרה בו, בצייר), פטפטן ויומרני. קריקטורה.

 

והנה, כעבור מספר שנים, מתגלה לנו אותו מר ביש הקריקטורי בדמות הצייר אלסטיר כמשהו אחר בתכלית: הלה – צייר נערץ (בהמשך הרומן נקרא, שיצירותיו מוצגות בסאלונים הצרפתיים ובבתי המלון הגדולים של פובור סן-ז'רמן היוקרתי) מתגלה למסַפר במסעדה בריוובֶּל, כמי שיושב לבדו והוא "גבר גבה-קומה, שרירי מאד, תווי פניו ישרים, זקנו מאפיר, אך מבטו המהורהר מרוכז בחלל."[12] "מסתורי ובודד" מאפיינו המסַפר וכבר בזאת מבדילו הבדלה גדולה מאותו ביש הנ"ל. כי עתה מסתבר לנו, שלא זו בלבד שאין מדובר באדם הנגרר אחר הציבור, אלא במי שהציבור נגרר אחריו, משמע אישיות כריזמטית: "הוא היה אחד הראשונים לפקוד את המסעדה הזאת, […] ולגרור אליה מושבה של אמנים."[13] הצייר אלסטיר הוא אדם בודד המתנזר מהציבור: "…משעה שיש לעבוד הוא חי לעצמו, הרחק מן הציבור שכלפיו נעשה אדיש; הבדידות נטעה בו אהבה אליה…"[14]

 

כלום ייתכן, שבשעות העבודה שלו, אלסטיר הוא המסתורי הבודד והמהורהר, ואילו בשעות האחרות הוא איש הטרקלינים קטן-המוחין? לא יעלה על הדעת.

 

יותר מכל, קשה לראות את מר ביש, הלץ הרכלן, עולה בקנה אחד עם אותו אלסטיר, האמן הרציני והמכובד (שהוא בן-דמותו של הצייר, האימפרסיוניסט האמריקאי שחי ויצר בעיקר באנגליה, ג'יימס אבוט מקניל וויסלר[15]), ששפת ציורו נראית רומנטית מאד: "…כשהוא קם בלילה כדי להביא דוגמנית קטנה לשבת לו בעירום על שפת הים, כשהירח מלא." כמעט קספר דוד פרידריך. אלא אם כן, ניזכר בסדרת ציורי ה"נוקטורן" של וויסלר, מי שגם הירבה לצייר נופים ימיים, בדומה לאלסטיר. וכן, גם לוויסלר וגם לאלסטיר הייתה תקופה של השפעה מן האמנות היפנית.[16] ולא נשכח את זיקתו של אלסטיר לצילום, המקרבת אותו לוויסלר.[17]

 

אך, האמת היא, שפרוסט אינו מקל עלינו בבואנו לאבחן את שפת הציור של אלסטיר זה. כי, קודם כל, אלסטיר לא צייר ב- plein air, בחוץ, בטבע, כדרכם של האימפרסיוניסטים, כי אם צייר את נופיו הימיים, כולל השמש השוקעת, בתוך הסטודיו האפלולי שלו: "מסכי הווילונות היו סגורים כמעט מכל צד, […] שברוב האטלייה שררה אווירה חשוכה".[18] מה גם שלאלסטיר, כך אנחנו לומדים, הייתה תקופה של ציור מיתולוגי, אותה איננו מכירים אצל וויסלר (גם לא אל אדוארד מאנה, אשר יש הרואים בו את המודל לאלסטיר). כיצד נגדיר אפוא את ציורי אלסטיר? אולי, ריאליזם רומנטי. אפשר, שהרומנטיקה של ציוריו יסודה ב"סוד קסמו של כל אחד מהם באיזו מטמורפוזה של הדברים המיוצגים, המקבילה למה שבשירה מכנים מטאפורה…"[19]. כלומר, "הטבע כמות שהוא, בראייה פיוטית – על אלה הייתה בנויה יצירתו של אלסטיר."[20] ציור סימבוליסטי? ואולי, בכל זאת, וויסלר? כי ראייתו הפיוטית של אלסטיר הייתה מיוסדת בעיקר על עקרון טשטוש הגבולות וביטול התיחומים (למשל, בין הים ליבשה), עקרון שקל לזהותו בציורי וויסלר. בכל זאת, רומנטיקן? כן, ובעיקר משום שהצייר ביקש "להתערטל נוכח המציאות מכל מושגיו השכלתניים."[21] מה גם שדברי ההערצה היוצאים מפיו בנושא התבליטים מימי-הביניים על שער כנסיית בַּלבֶּק (העיירה בה מבקר המסַפר) בהחלט מתיישבים עם הנהייה של הרומנטיקונים אחר הגוטיקה (ולבטח מאוששים את הקשר העמוק שהיה לפרוסט עם הגותו של וויליאם ראסקין, האנגלי). ב"וויקיפדיה" מצאנו בנושא אלסטיר-ביש: "ככל הנראה אימפרסיוניסט, שמקור ההשראה לדמותו באה מקלוד מונה, הלֶה ((Helleu, אדוארד מאנה, ווויסלר, ששמו הוא פחות או יותר האנגרמה לשמו של אלסטיר." האם אלסטיר הוא דמות קלידוסקופית, כפי שהציע אחד מחוקרי פרוסט, המשקפת אמנים רבים ושונים מהמאה ה- 19, בהם אימפרסיוניסטים, סימבוליסטים, מיתולוגיים וכו'? אולי. יצוין, בהקשר זה, מחקרו של ריימונד ט.ריווה מ- 1963, בו איתר את הצייר האמריקאי, אלכסנדר תומס האריסון כמודל לדמותו של אלסטיר. אכן, האריסון מאחד בציוריו את הנושאים הימיים ואת הנושאים המיתולוגיים-ארקדיים, אך ספק אם הוא עונה לתכונות האחרות שייחס פרוסט לציורי אלסטיר.[22]

 

עוד נוסיף:: כל האופציות הנ"ל באשר להגדרת סגנונו של אלסטיר אינן משקפות את האוונגרד של הזמן בו כתב פרוסט את הרומן (1922-1909). שהרי, באותו פרק זמן, כבר יקדו הקוביזם, הפוביזם, האקספרסיוניזם, הפוטוריזם, הקונסטרוקטיביזם, הסוריאליזם ועוד ועוד. פרוסט (אשר גם אם נבצר ממנו להכיר את המגמות הללו מקרוב, מחמת מחלתו, לבטח ידע אודותן) אינו נותן לאלה גיבוי ברומן, כאשר המודרניזם של אלסטיר מזוהה, בעצם, עם אמנות מסוף המאה הקודמת.

 

כך או אחרת, גם אם אנו מתקשים להגדיר את סגנונו של אלסטיר, מתחוורת לנו נפשו של אמן פיוטי זה, איש הבדידות (אף ביתו ממוקם הרחק ממרכז העיירה) והלילה. כמעט היפוכו של מר ביש העליז ואיש הרֵעים להתרועע.

 

כיצד נפתור את הפרדוקס הזה, את השסעת (פיצול האישיות) בדמות הכפולה של הצייר ב"בעקבות הזמן האבוד"? פתרון פשוט הוא בהנחה, שהצייר השתנה כאדם מהקצה עד הקצה. שכן, בהמשך הרומן נגלה, שנפל דבר בין הגברת ורדורן לבין אלסטיר (ביש), לאחר שזו ביזתה את רעייתו ואילו הוא החרים את הטרקלין. מכאן האפשרות, שאלסטיר-ביש הפך אדם אחר מאז פרישתו מהחוג הפאריזאי. אבל, עד כדי כך שונה?

 

ברצוני להציע הסבר אחר, המבוסס על ניסיוני העשיר עם אמנים במהלך חיי: ברצוני לטעון, שמרסל פרוסט ביקש לומר לנו, ששומה עלינו להפריד בין אישיותו של אמן לבין איכות אמנותו. מוכּרים לי לא מעט מקרים כאלה, בהם אמן מפליא ליצור עבודות נהדרות, חזקות, מסעירות, בעוד הוא אדם קטן ואף נקלה. הנטייה לזהות ביוצר (ולאו דווקא צייר או פסל: גם סופרים, משוררים, פילוסופים) דגול אישיות דגולה היא טעות נפוצה. אדם עשוי להיות יוצר דגול ואישיות משמימה, או אלימה, או אף בלתי חכמה במיוחד. חוכמת האמנות אינה החוכמה השכלית, ועומק היצירה אינה בהכרח חופפת לעומק האישיות. אדם עשוי להיות ביש ואלסטיר בה בעת.

 

*

אנקדוטה לסיום פרק זה של מסענו: בכרך האחרון של "מסע בעקבות הזמן האבוד" ("למצוא את הזמן מחדש") עולה שמו של אלסטיר מפיה של הגב' ורדורן, המתעקשת על כך שהיא היא זו שגילתה את כישרונו של אלסטיר ואף לימדה אותו להכיר בערכם האסתטי של הנופים והפרחים, שאותם יצייר. אפילו את הכושר לזהות יסמין – נחל אלסטיר ממאדאם ורדורן, כך לטענתה. הגברת, היא ולא אחרת, הדריכה את הצייר כיצד לסדר פרחים לקראת ציורם: "תמיד היה עלי לומר, 'לא, אל תצייר את זה, אין הדבר ראוי, צייר את זאת'."[23] אף כשצייר אלסטיר את דיוקן משפחת קוטאר, ציור שתרמה גב' ורדורן למוזיאון לוכסמבורג שבפאריז, גם אז הייתה זו היא שייעצה לו להלביש את הגברת שבציור בבגדי-ערב שחורים, ובכך לאזן את הגוונים התוססים שבבגדי הסובבים ובשטיחים. ולא להאמין, הייתה זו אותה גב' ורדורן שהמציאה, לדבריה, את רעיון הציור של אישה הסורקת שיערה, דימוי שאלסטיר אימץ בששון ליצירתו.

 

נו, טוב: אישותה של מאדאם ורדורן ידעה מספיק התעללות מעטו של פרוסט בכדי שניקח ברצינות את דבריה. וכך, עוד בטרם נשלוף שורה ארוכה של ציורי נשים הסורקות שיערן ביצירות אימפרסיוניסטיות (אדגר דגא, הנודע שבהם) – נדע לחייך בביטול למקרא דברי ההתייהרות של הגברת, שאינם אלא מגדילים בתודעתנו את אישיותו האמנותית של אלסטיר.

 

 

[1] מרסל פרוסט, "בעקבות הזמן האבוד", כרך ', תרגום: הלית ישורון, הקיבוץ המאוחד, תל אביב, 2002, עמ' 229.

[2] "בעקבות הזמן האבוד", כרך ב', תרגום: הלית ישורון, עמ' 8.

[3] שם, עמ' 19.

[4] שם, שם.

[5] שם, עמ' 20.

[6] שם, עמ' 28.

[7] שם, עמ' 29.

[8] שם, עמ' 58.

[9] שם, עמ' 60.

[10] שם, עמ' 64.

[11] שם, שם.

[12] "בעקבות הזמן האבוד", תרגום: הלית ישורון, כרך ג', עמ' 192.

[13] שם, שם.

[14] שם, עמ' 195.

[15] גם על בהקשר לאלסטיר בולטת סקרנותן של תיירות אנגליות, הרעבות לפרטים על אורחות חייו. שם, עמ' 193. מרז לאנגליותו של אלסטיר-וויסלר.

[16] לעיל, הערה 12, עמ' 201.

[17] שם,, עמ' 205-204.

[18]שם,עמ' 201.

[19] שם, שם.

[20] שם, עמ' 202.

[21] שם, עמ' 206.

[22] Raymond T.Riva, "The Probable Model for Proust's Elstir", MLN, Vol.78, No. 3, French Issue (May, 1963), pp. 307-313.

תודתי הרבה לדלית מתתיהו על ההפניה למקור זה.

[23] Marcel Proust, In Search of Lost Time, Vpl. 6: "Finding Time Again", Trans. Peter Collier, Penguin Books, London, 2003, p.20.

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: