מוריס אשקלון: התנצלות

                     מוריס אשקלון: התנצלות

 

באמת ובתמים שאינני אשם בעוול שגרמתי למוריס אשקלון, כאשר לאורך שנים ארוכות שבתי וייחסתי את פסל/תבליט הארד של "המלומד, הפועל והחקלאי" (1939) לאריה אל-חנני. להצדקתי ייאמר, שאת הטעות ינקתי ישירות מהמגאזין הכלכלי, "Palestine and Middle-East", שראה אור בניו-יורק ב- 1939 והוקדש בחציו לתצוגה ב"ביתן פלסטינה" בתערוכה העולמית שהוצגה באותה עיר ובאותה שנה. הפסל/תבליט, המייצג שלוש דמויות תנ"כיות "אשוריות" (זקָנו של ה"מלומד", צדודיתו של ה"חקלאי") – זו אוחזת במגילה, האחרת בפטיש והשלישית במחרשה, קיבל את פני הבאים לביתן המודרניסטי (שעיצב אריה אל-חנני), כשהוא מותקן מעל לשערי העץ ומעל למילים העבריות "ארץ ישראל". על כריכת החוברת כיכב צילום גדול של הפסל, כאשר עמ' 63 חזר על הצילום בלוויית הכיתוב: "מעוצב בידי א.אל-חנני".

 

פסל/תבליט מרשים מאד "המלומד, הפועל והחקלאי", שמידותיו 4.3 מ' (ראוי היה, שמוזיאון ישראלי מרכזי היה שואל את העבודה מאוסף מוזיאון "ספרטוס" שבשיקגו ומציגה כאן, בבחינת מופת של מודרניזם ארצישראלי פסוודו-מסופוטמי, שנוצר באותה שנה עצמה בה נוסדה התנועה ה"כנענית"). לצד "האריה השואג" של אברהם מלניקוב (שהושלם ב- 1934), אפשר ששלישיית הארד מניו-יורק 39 היא הוכחה חזותית חותכת לזיקה קדם-"כנענית" שנכחה באמנות הארצישראלית המודרנית עוד מאז שנות ה- 20.

 

לא הייתי נדרש ליצירה הנדונה אלמלא נתקלתי במידע דיגיטאלי בנושא "ביתן פלסטינה" ובו מיוחסת היצירה ל – the noted Art Deco sculptor Mairice Ascalon", כלומר למוריס אשקלון.

 

מיהו אותו "פסל אר-דקו הנודע, מוריס אשקלון", שנמחה מזיכרוננו התרבותי, למעט אזכורו כמייסד-מנהל וכאומן ראשי ב"פל-בל", תל אביב, בידי נורית כנען בספרה "ארץ חפץ" (2006)? אני מצטט מהספר:

"מוריס אשקלון (2003-1913) נולד כמשה קליין במזרח הונגריה למשפחה חסידית. בגיל 15 עזב את משפחתו ונסע ללמוד בבית הספר הגבוה לאמנויות יפות בבריסל והשתלם בסדנאות אומנים במילאנו. בגיל 21 עלה לישראל, ובתחילת שנות השלושים הקים עם גיסו, אברהם קום, את 'אמנות', חברה לייצור חפצי אמנות שימושית מעץ זית וממתכת רקועה […]. בשנת 1939 ייסדו שני הגיסים את 'פל-בל' […] כששאיפתם ליצור פריטי מתכת שימושיים וקישוטיים באיכות הגבוהה ביותר. לקראת סוף שנות הארבעים, נפרדו דרכיהם של השניים, ומוריס אשקלון המשיך לעמוד בראש 'פל-בל' במשך 17 שנה נוספות ולעצב פריטי ברונזה ופליז […]. מוריס אשקלון היה מי שהחדיר לראשונה את השימוש בפטינה ירוקה לתעשיית המתכת הזעירה המקומית. […] ישנם בין העבודות היותר-מוכרות של 'פל-בל' פריטי יודאיקה אחדים שיוצרו במהדורה מוגבלת – פרי שיתוף פעולה בין מוריס אשקלון לידידו, איש 'בצלאל', האמן זאב רבן. […] בשנת 1956 עבר מוריס אשקלון עם משפחתו לארצות-הברית, שם הקים עם בנו דוד סטודיו לאמנות ולעיצוב […]. לפרק זמן מסוים, שימש אשקלון מרצה בפקולטה לאמנות של האוניברסיטה למדעי היהדות בלוס-אנג'לס. באחרית ימיו התגורר עם משחת בנו, אדיר, במכסיקו."[1]

 

האם שיתופי הפעולה עם זאב רבן הולידו ב- 1939 גם את שלוש הדמויות בחזית "ביתן פלסטינה"? אין כל הוכחה לכך, מלבד העובדה, שסגנונותיו האקלקטיים של רבן כללו גם יסודות אשוריים, וכמו כן, תוזכר תעודת "יריד-המזרח" שעיצב רבן ב- 1934 בסגנון "אר-דקו" מובהק המושתת על מקורות מצריים קדומים. בשום מקור לא אוזכר זאב רבן כמעצב התבליט הניו-יורקי מ- 39.

 

 

אם כן, מוריס אשקלון או אריה אל-חנני, למי מגיע האשראי על פסל-התבליט מחזית "ביתן פלסטינה", 1939? כשאני רואה צילום של אותו אשקלון העמל על יצירת "המלומד, הפועל והחקלאי", אני מבין שהאיש ראה בעבודה זו אחת מפסגות יצירתו, ובהתאם, אני נוטה לייחס לו את מעשה היצירה. אך, מנגד, כשאני רואה את ציור-הקיר, "גויי-הים", שצויר (ככל הנראה, בידי אל-חנני) על קיר ביתן מביתני "יריד-המזרח" בצפון-תל אביב[2], וכשאני משווה את שלוש הפיגורות ה"אשוריות" מתערוכת ניו-יורק לשפתו הציורית של אל-חנני בשנות ה- 30-20 (ראו האשוריות בציורי התלבושות שיצר להצגת "ירמיהו" בתיאטרון "אוהל", 1929), אני נוטה לייחס לאל-חנני את מעשה היצירה של הפסל-תבליט.

 

הפתרון? קשה. ועם זאת, דומה, שאין מנוס מההנחה, שהיה זה אל-חנני שעיצב את המתווה הרישומי ל"המלומד, הפועל והחקלאי", והיה זה מוריס אשקלון שעיבד את הרישום לפסל. הנה כי כן, בקטלוג התערוכה – "אריה אל-חנני – רב-אמנויות", שהוצגה ב"בית ראובן" שבתל אביב ב- 1993, כתבה האוצרת, כרמלה רובין: "בחזית הבניין ("ביתן פלסטינה"/ג.ע) הציב אל-חנני שלושה תבליטי ברונזה גדולים (שיצר בשיתוף עם ש.קליין)…" קליין, אנחנו זוכרים, הוא אשקלון, ובטעות ציינה האוצרת את שמו הפרטי באות שי"ן, שעה ששמו העברי היה משה. כך או אחרת, מהיום ואילך, נציין את אשקלון ואת אל-חנני כשני אמני הפסל-תבליט הגולֵה בשיקגו.

 

 

 

[1] נורית כנען, "ארץ חפץ", מוזיאון ארץ-ישראל, רמת-אביב, 2006, עמ' 15-13.

[2] גדעון עפרת, "הצילו את גויי הים", "הארץ", 24.11.2006

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: