אמנות ופילוסופיה: פרק אחרון (לפי שעה)

          

                           אלן באדיו על מעמד האמת באמנות

 

אפשר, שהסוגיה הזו – יחסי האמנות והפילוסופיה – היא סוגיית היסוד של חיַי הבוגרים. אני, שלא למדתי אמנות, אלא פילוסופיה, ואשר ראיתי (ועודני רואה) בפילוסופיה את פסגת מדעי (מדעי?) הרוח, איני חדל לשוב אל הזוג הזה, בין שאני מלא אמונה ועזוז בזיווג ובין שאני גדוש תסכול ומפחי נפש נוכח הגירושין הבלתי נמנעים. על מסעותיי בין הפסגות והתהומות של יחסי האמנות והפילוסופיה כבר כתבתי בעבר בפרוטרוט, ולא אחזור. רק אציין בקיצור נזירי, שלאחר שנים ארוכות של דגילה היגליאנית-שלינגית בכוחה ובחובתה של האמנות הטובה לבטא אמיתות פילוסופיות נעלות[1], התפכחתי התפכחות כואבת (סביב שנת 2000) ונאלצתי להודות באזלת ידה הפילוסופית של האמנות ובמגבלותיה בתחום זה.[2] את טקס הכניעה של האמנות בפני הפילוסופיה ניסחתי ב- 2001 בטקסט, שרק חלקו פורסם ב"מחסן" הנוכחי, ואשר הפגיש את שפינוזה ואת רמברנדט, בבחינת המפגש שכמעט שהיה במחצית המאה ה- 17 בין הפילוסוף לאמן.[3]

 

חשבתי שסיימתי את הפרק הזה בהגיגיי, וכשאני ממשיך להיתקל באמנים ואוצרים הנתלים בפילוסוף צרפתי מצוי, איני אלא מהרהר בתשוקתה הפאתטית של האמנות להיתלות באילנות גבוהים של רוח. ובכן, מה לי חוזר עתה אל הצמד-חמד הזה – האמנות והפילוסופיה? התשובה היא בקריאת ספרו של (כן, גם אני נפלתי במלכודת) הפילוסוף הצרפתי, אלן באדיו,"מדריך באינאסתטיקה" (הספר פורסם בפאריז ב- 1998, אך הופיע בתרגום לאנגלית ב- 2005, ובעוונותיי, רק עתה טרחתי לקרוא בו. שאינני מחסידיו של באדיו, מי שרבים רואים בו את הפילוסוף המוביל שלאחר דור הנפילים הפריזאיים – דרידה, פוקו, ליוטאר, לוינאס וכו').

 

מהר מאד אבהיר, שבמונח "אינאסתטיקה" כוונתו של באדיו ליחסה המורכב של הפילוסופיה לאמנות, דהיינו – נכונותה לראות באמנות כמייצרת אמיתות, אך אי נכונותה של הפילוסופיה לקבל את האמנות כפילוסופית. הבהרה זו, המובאת כמעט כמוטו בפתח הספר, די בה בכדי שאשוב לסורי ואקדיש מספר שעות לסוגיה המתישה הזו. וביודעי היטב (שהרי, האתר הדיגיטאלי הנוכחי מספק לי, מדי יום ביומו, סטטיסטיקות-קוראים) שסְפורים ביותר הם הקוראים, הצפויים לגלות עניין במאמר הנוכחי, אין לי אלא להתנצל מראש על הטרחנות מצדו של נודניק קשיש שאינו במיטבו. יהא זה אפוא מעין דיבור לעצמי.

 

אם כן, אלן באדיו חוזר אל בעיה, שלא חדלה להעסיק את הפילוסופיה מאז המאה ה- 5 לפנה"ס, כלומר בדיאלוגים האפלטוניים: האם כשירה האמנות לבטא (לתפוס, להכיר, למסור, לטעון) אמיתות ראשוניות, דהיינו מהויות? מבטו של באדיו היסטורי, וסריקתו את גישות הפילוסופים המערביים לבעיה מעלה שלוש סכֵמות-יסוד:

 

  1. סכֵמה דידאקטית. בעצם, הגישה האפלטונית ב"המדינה": זו טוענת, כידוע, שהאמנות אינה כשירה לאמיתות מוחלטות, באשר האמנות, בדין היותה חיקוי מדרגה שנייה (בבואה), מסוגלת לבטא אך ורק דרגה משנית של אמת. בהתאם, האמנות נתבעת לפיקוח פילוסופי בכל הקשור לאמיתות שהיא מייצגת.
  2. סכֵמה רומנטית. בעצם, גישתו של שלינג (הגם ששמו אינו נזכר בטקסט של באדיו): זוהי סכימה הפוכה בתכלית לזו הקודמת, באשר טוענת, שהאמנות לבדה – היא ורק היא כשירה לייצוג אמת עליונה, ואף היא שמשלימה את מהלכי הפילוסופיה בנושא.
  3. סכֵמה קלאסית. בעצם, גישתו של אריסטו ב"פואטיקה": מעין סכֵמת פשרה, לפיה לאמנות אין, בעצם, כל עניין בהכרת אמיתות, אלא רק בקתרזיס. דהיינו, תכלית האמנות תרפויטית-רגשית ולא קוגניטיבית. בהתאם, ייצוגי האמנות (החיקויים האמנותיים) הם בתחום ה"הסתברות" ( (verisimilitudeולא בתחום אמיתות התבונה (nus, ביוונית).

 

תולדות הפילוסופיה לא הציעו אלא שלוש סכֵמות אלו, טוען באדיו, שעה שמתאכזב לגלות, שהמאה ה-20, חרף כל תנודותיה הדרמטיות ברמות האמנות והפילוסופיה, לא ניסחה הצעה ("סכֵמה") לפתרון חדש לשאלת היחס בין הפילוסופיה לבין האמנות. כי, כשבוחן באדיו את שלושה המהלכים הרוחניים המרכזיים (לדעתו) של המאה ה- 20, הוא מוצא שהללו שבו ואישרו את שלוש הסכֵמות הנ"ל: המרקסיזם אישר את "הסכֵמה הדידקטית", בהוציאו את האמת (ההיסטורית-דיאלקטית) מעל ומעבר לאמנות, וכפף לה את האמנות (למשל, בתיאטרון הברכטיאני). מרטין היידגר (ב"מקורו של מעשה האמנות", 1935) אישר את "הסכֵמה הרומנטית", כאשר הועיד לאמנות את תפקיד ה- aletea, חשיפת האמת והוצאתה לאור מחביונה. ואילו זיגמונט פרויד והפסיכואנליזה אישרו את "הסכֵמה הקלאסית", כאשר מיקמו את האמנות בתחום תת-ההכרה והחלום, ובעצם הועידו לאמנות את תפקיד הגשמת מושא התשוקה, יותר מאשר תפקיד קוגניטיבי.

 

והאוונגרד – כיצד הוא פתר סוגיית מעמדה של האמת האמנותית? לפי באדיו, האוונגרד ניצב בעמדת ביניים, בין ה"דידקטי" לבין "הרומנטי", כאשר נטייתו הרדיקלית החוזרת ל"קץ האמנות" מתיישבת עם השלילה ששלל אפלטון את השירה; אך, בה בעת, במניפסטים האוונגרדיים למיניהם, חוזרת התביעה האמנותית לביטויה של אמת מוחלטת כזו או אחרת. כך או כך, גם האוונגרד נותר שבוי בסכֵמות ההיסטוריות של יחסי פילוסופיה ואמנות.

 

חובה להציע סכימה רביעית, טוען באדיו. חובה לנסח הצעה חדשה, בת זמננו, כזו שתלכד את הקטבים. והרי הצעתו כלשונה:

"האמנות היא עצמה הליך של אמת. או, פעם נוספת: הזיהוי הפילוסופי של האמנות שייך לתחום האמת. אמנות היא מחשבה בה יצירות האמנות הן הממשי (ולא האפקט של הממשי). ומחשבה זו, או מוטב – האמיתות שמפעילה המחשבה – אינן ניתנות לרדוקציה לאמיתות אחרות – ותהיינה אלו מדעיות, פוליטיות או ארוטיות. פירושו של דבר גם, שהאמנות, בתוקף היותה מרחב ייחודי של מחשבה, אינה ניתנת לרדוקציה לפילוסופיה."[4]

 

נדמה לי, שאני יכול לחיות בשלום עם הפתרון של אלן באדיו. כי, לאחר פרק האהבה הסוערת שאבחנתי בין האמנות לפילוסופיה, שהתחלף בהכרתי בפרידה כואבת ובגירושין, לאחר כל זאת – הנוסחה הנ"ל מתווה דרך-מוצא רגועה, תקפה ויעילה מאותו מסע של הליכה לאיבוד שאליו נקלעתי. ברוחו של באדיו, אני אומר אפוא: נכון, האמת של האמנות אינה האמת של הפילוסופים. אל תצפו מיצירת האמנות להטעינכם באותו מטען מורכב שמטעינים אתכם ספריהם של ניטשה, היידגר או דרידה וכו'. אך, עם זאת, האמנות מהווה היא עצמה "הליך של אמת" (("truth procedure, הליך מחשבתי ייחודי, אחר, עצמאי, מחשבה הפועלת על ומתוך הממשות האמנותית (יצירת האמנות), הממירה את הממשות החוץ-אמנותית. מקורו של הליך-אמת זה אצל האמן עשוי להיות אינטואיטיבי, אינטלקטואלי, תת-הכרתי או אחר והוא יהיה מוצפן ברובד גלוי יותר או סמוי יותר במושא האמנותי החומרי, בצורותיו ובתכניו. משימת מבקר האמנות, או התיאורטיקן של האמנות,לחלץ, להאיר, להגדיר, לנסח את האמת של האמנות.

 

האומנם באה המנוחה לייגע ביגיעת האמנות והפילוסופיה?

 

 

 

 

 

 

[1] גדעון עפרת, "פילוסופיה-אמנות-פילוסופיה", "סטודיו",מס' 22-21, אפריל-מאי, 1991, עמ' 40-38.

[2] גדעון עפרת, "ההחטאה הפילוסופית והסיכוי הרליגיוזי", "סטודיו", מס' 115, יולי 2000, עמ' 51-40.

[3] גדעון עפרת, "רמברנדט ושפינוזה" (קטעים נבחרים), בתוך אתר הרשת, "המחסן של גדעון עפרת", קטגוריה: פילוסופיה.

[4] Alain Badiou, Handbook of Inasesthetic", StanfordUniversity Press, Stanford, California, 2005, p.9.

כתיבת תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: