שקיעת האלילים, או: הכשל האקדמיסטי

           שקיעת האלילים, או: הכשל האקדמיסטי

 

אחת מברכות הגיל המתקדם, ואולי אחת מקללותיו, היא היכולת לערער, ממקום של ידע וניסיון, על סמכויות, ויהיו אלה פוליטיות, פילוסופיות, תיאורטיות-אמנותיות וכו'. וכך, בתחום הצר והשולי של עיסוקיי, אי שם בין האמנות וההגות, אני יותר ויותר פוגש בהוגי אמנות, היסטוריונים ופילוסופים, פיגורות שנוהגים לסגוד להן בעולם בכלל ובמחוזנו בפרט, כאלה שאינם עומדים במבחן הביקורת. קוראי "המחסן" כבר חוו את "שקיעת האלילים" הזו, את האיקונוקלזם הזה, במספר מאמרים ביקורתיים של המחסנאי על ראנסייה, ז'יז'ק, אגמבן ועוד. שוב ושוב, חזרה הטענה, שההוגים הנערצים הללו סובלים מנתק חמור מהכרת האמנות המודרנית והפוסט-מודרנית, והם מבססים את טיעוניהם על ידע אלמנטארי, אם לא מעט עבש, של תולדות האמנות, ובעצם, טיעוניהם אינם מחזיקים מים. התסמונת הזו מחריפה, שעה שאנו באים אל האקדמאיים שבהוגים וההיסטוריונים של האמנות. אם חשבתם, שתופעת הנתק מעולם האמנות ומההתהוות החיה והדינאמית של האמנות היותר עכשווית מוגבלת רק לחוגים לאמנות באוניברסיטאות הישראליות, הנה בא נורמן ברייסון ומוכיח לנו, שהכשל האקדמיסטי עשוי לחול אפילו על אוניברסיטת הארוורד.

 

נורמן ברייסון (יליד 1949) הוא אישיות מוערכת מאד בעולם המחקר האקדמי, ובעיקר בתחומי הציור הפיגורטיבי המערבי לדורותיו. ברייסון הוא שם שכל מרצה צעיר וסטודנט ימהרו לצטט, ובפרט בהקשר לנושא "המבט", וזאת בזכות ספרו מ- 1983, ""Vision and Painting: The Logic of the Gaze". איני מתרגם את שם הספר, מאחר שאיני בטוח בהקבלות בשפה העברית למונחי vision, gaze ו – glance, המולְכים בספר הנדון של ברייסון. אולי, נכון לתרגם vision ל"ראִיה", gaze ל- "מבט" ו- glance ל"הצצה", אבל איני משוכנע שזה תופס.

 

פרק מרכזי בספר הנדון שמו "The Gaze and the Glance" וכבר הטיעון הפותח זועק את הכשל האקדמיסטי:

"הציור המערבי מבוסס על […] היעלמות הגוף כמקומו של הדימוי; היעלמות כפולה: מבחינת הצייר ומבחינת האדם הצופה."[1]

 

על מנת לאשש את טיעונו זה, מרחיק ברייסון עד למזרח הרחוק, לסין הקדומה מימי המאה ה- 6 לספירה הנוצרית, על מנת להצביע בה על יצירה ועל תפיסת אמנות "הבונה את המבנה באמצעות עבודת-מכחול", משמע – ציור תהליכי, בו תנועת המכחול בזמן אמת היא אקסטנסיה של גוף האמן. הנה היא ההוכחה הברייסונית שעל דרך הניגוד: ציור תהליכי גופני שבסימן הכאן-עכשיו של עבודת המכחול יאותר רק בסין הקדומה, ואילו – "במערב ייושם הדבר רק על אמנויות המופע. תפיסת הזמן בציור המערבי הייצוגי היא רק בנדיר הזמן הישיר של הציור כתהליך."[2]

 

אז, אני שואל אתכם: זה רציני?! בסדר, ברייסון סייג את עצמו בכתבו "בציור המערבי הייצוגי" (שהלא, כל המסורת של "ציור הפעולה" האמריקאי היא בדיוק ההוכחה ההפוכה לטיעונו של ההוגה וההיסטוריון). אך, מה בדבר הציור האקספרסיוניסטי והניאו-אקספרסיוניסטי, החל בואן-גוך ואמני "הגשר" וכלה בבאזליץ, בבאסקיאט, במשה גרשוני ורבים נוספים?! מן הסתם, ב"הארוורד", בדומה לאוניברסיטאות רבות, האמנות המודרנית, שלא לומר פוסט-מודרנית, אינה הולמת מחקר אקדמי של ממש ולפיכך אינה נלמדת. התוצאה: בורות הסטודנטים וטיעוני סרק של מרציהם.

 

עתה, בא הטיעון הנוסף של נורמן ברייסון, אף הוא כושל במבחן ההתמצאות הבסיסית באמנות המודרנית והעכשווית: לטענתו, במסורת המערב, ציור השמן פועל בעיקר כמדיום מוחק: תחילה, מחיקת פני השטח של הבד, כך שחלילה לא ייראה; ולאחר מכן, הפיגמנטים של ציור השמן חייבים לכסות את מהלכיהם הקודמים: "משיחת מכחול מסתירה את הבד, כשם שמשיחת מכחול מסתירה משיחת מכחול."[3]

 

ואני שואל אתכם: זה רציני?! גם אם נגביל עצמנו לתחום הציור הפיגורטיבי בצבעי שמן, על נקלה נצביע על המוני ציירים המותירים את הבד "נושם" (בלשונו של יוסף זריצקי), מבלי שיאטמו אותו עד תום. אני חושב, למשל, על ציירים ישראליים כעופר ללוש, או יאן ראוכוורגר. וכמובן, לא חסרים ציירים בני זמננו שמציירים ציורי שמן פיגורטיביים המגלים במפגיע שכבות קודמות, דהיינו – פרקי זמן קודמים בתהליך הציור. אני חושב, למשל, על ליליאן קלאפיש או על אהרון מסג. אלמנטארי.

 

ואז מגיע הטיעון המרכזי של ברייסון: ההבחנה בין Gaze (בצרפתית: Regard) – ה"מבט" – לבין Glance. ובכן, לטענתו, הראייה (או ההסתכלות –Vision) נחלקת לשני היבטים: האחד רוחני וזהיר, השני חתרני ומקרי. ה- Gaze, ה"מבט", מבקש לשמר את הנראה מפני התהליך החומק שבראייה, ויעדו חשיפת מישור שני שמסתתר מעבר למישור הראשון של הנראה – מסֵכַת התופעות. ה"מבט" מתארך אפוא מטבעו, קונטמפלאטיבי ומתעלה על פני ה- Glance, שהוא ההסתכלות החטופה, זו שתשומת לבה שועטת בסקרנות, אם לא בתאווה, למקום אחר, לשינוי. בהתאם, "ציור של הצצה" אינו מבקש לתחום ולבדל את תהליך ההסתכלות, כשם שאין הוא מסלק את עקבות הגוף ועבודת היצירה. שוב, ברייסון נדרש לציור הסיני הקלאסי על מנת להמחיש סוג זה של "ציור הצצה" המממש את תהליך "הזמן הגופני" (somatic time) של היווצרותו. מזה כבר הבענו הסתייגותנו.

 

לא כן הציור המערבי, שב וקובע ברייסון: כאן שליט "ציור המבט" במובן זה, שהגופניות צומצמה בו לאנטומיה אופטית בלבד. ב"ציור המבט" המערבי הצייר מבטא קונטמפלציה ("התבוננות") בשדה החזותי מנקודת מבט החיצונית לכל פעולה, תנועה ותהליכיות. הדימוי הוא אידיאה טהורה. ברייסון מנתח בפרוטרוט ציורים ביזנטיים הנשלטים על ידי "מבט אלוהי" (אלוה הכליכול – ה"פנטוקראטור", כפי שצויר רבות במרכז תקרות כנסיות וקתדראלות), או את ציורו של טיציאן, "בכחוס ואריאדנה" (1523-1520), בו הפיגורות קפואות ובו הופעת צביר-הכוכבים, קורונה, בעיצומו של יום – מלמד על חריגת הציור ממושגי זמן, סדר תהליכי וכיו"ב. ומסכם ברייסון את עיונו בציור זה:

"הלוגיקה של המבט ((Gaze נתונה אפוא למרותם של שני חוקי-על: הגוף (של הצייר ושל הצופה) צומצם לנקודה אחת, ל macula, לכתם שבמרכז הרטינה; ורגע ה- Gaze (של הצייר ושל הצופה) מוקם מחוץ למשך של הדברים."[4]

 

ואני שואל אתכם: ככה בונים חומה?! ניחא, אם ברייסון היה מגביל את טיעונו לציור קלאסי. אבל, לא: הוא מחיל את טיעונו על הציור המערבי כולו. כאילו לא הייתה הרומנטיקה של דלקרוא, למשל, וכאילו לא היו הפוטוריסטים (וזאת כדי שלא לשוב ולהזכיר את האקספרסיוניסטים, שלא לומר ציירי "אסכולת ניו-יורק") – ציירים ומגמות שקידשו את הזמן, התהליך, התנופה, הג'סטוראליות, הגופניות, הבלתי-אמצעיות.

 

לכן, הפכתי סקפטי וחשדן שעה שאני בא אל "גדולי" ההיסטוריונים של האמנות ו/או הפילוסופים של האמנות. פעמים רבות מדי נכוויתי מההסתגרות/התנשאות האקדמית של אלה, שדנה את מוחם המחודד והמבריק לעצב מבני רוח (ויהיו מפוארים ככל שיהיו), אך לא את עובדות האמנות.

 

מה שלא ימנע, כמובן, ממורינו ותלמידינו להמשיך בציטוט הסוגד מברייסון ודומיו.

 

 

[1].Nornan Bryson, Vision and Painting; the Logic of the Gaze, Yale University Press, New-Haven, 1983, p.89.

[2] שם, עמ' 92.

[3] שם, שם.

[4] שם, עמ' 96.

כתיבת תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: