אבלו של אברהם על שרה

                   אבלו של אברהם על שרה

 

"וַתָּמָת שָׂרָה, בְּקִרְיַת אַרְבַּע הִוא חֶבְרוֹן–בְּאֶרֶץ כְּנָעַן; וַיָּבֹא, אַבְרָהָם, לִסְפֹּד לְשָׂרָה, וְלִבְכֹּתָהּ." ("בראשית", כ"ג, 2) כאשר שרה גססה ואזלה, שהה אברהם בבאר-שבע. הוא לא היה שם לצדה, לאחוז בכף ידה, ללטפה ולעודדה. מישהו, מן הסתם, הגיע לבשר לו את דבר מותה. לא לפני זמן רב, שב אברהם ממסע בן שלושה ימים ושלושה לילות מהר המוריה (ירושלים) לבאר-שבע. עתה, הוא יוצא לדרך בת כיומיים לכיוון חברון. הרבה זמן לחשוב על שרה, על דמותה, על החיים עמה, על הפרידה ועל מותה. הרבה זמן לחשוב ולהתייסר ברגשות אשם על הפקרת אשת-חייו. רק לפני מספר שבועות, כשהיה בדרכו להר המוריה, הרהר אברהם בעתיד-לבוא – בעקידה הצפויה, בשחיטת בנו והעלאתו לעולה, בציווי האלוהי הנורא, באיל שאולי יזמן לו הקב"ה. עתה, רכוב על חמורו, מהרהר אברהם הישיש בעבר – ביופייה הנדיר של שרה, ששברה את לבבות פרעה ואבימלך מלך גרר; בבן המאוחר שילדה נגד כל הסיכויים; בריחוק שגזרו השניים על עצמם. ולכל אורך אותן שעות של רכיבה, צפה ועולה שרה נגד עיניו והיא זכה וטהורה מתמיד, יפה ומוארת מתמיד, ואהבתו גואה בו יותר משחווה כלפיה מעולם. ועם כל אמונתו באלוהים, חש אברהם לפתע בודד בחלד כפי שלא חש אף פעם. מותו הלא-רחוק מאותת לו, ולא עוד שרה עמו לחזקו.

 

רבות תהו המפרשים על האות כ"ף הזעירה שהתקין הכתוב במקור במילה "לִבְכּותָהּ". ויש כתבו,"בעבור שלא בכה אותה לפי כבודה."[1] כאילו ראויה הייתה שרה לבכי בכ"ף רבתי, בכי מזעזע ספי עולם. ועוד ראו המפרשים, שסדר העניינים – "לספוד לשרה ולבכותה" – אינו תואם, לא את ההלכה (שהקדימה בכי למספד) ולא את הניסיון: שקודם כל, אנו בוכים על האובדן המר ועל הייסורים והצער שידע המת(ה) קודם מותו(מותה), ורק לאחר מכן אנו מספידים, כלומר אם נמצא בנו הכוח הנפשי להספיד ואם עודנו מאמינים בטעם מילות ההספד ובטעם השמעתן ברבים.

 

והנה, אברהם מספיד, ורק לאחר מכן, אפשר שבדין סערת הנפש שמחולל בו ההספד, הוא בוכה ומבכה. האם קדימות ההספד – הדיבור בפרהסיה על המָנוחה – מרמזת על מעצור נפשי, שלא לומר שיתוק רגשי של אברהם? ואולי בכלל הבכי מאוחר הרבה יותר, משתפס אברהם את גודל האובדן ואת עוצמת געגועיו, שלא לומר רגשות האשם המכים בו ללא רחם.

 

ולא הביא הכתוב את דבר ההספד של אברהם. אך, ברור מה אמר אברהם, הלא כן? כי כיצד לא יגולל אברהם את סיפור היכרותו הראשונה עם הנערה הבבלית היפיפייה, שרי, שם באור-כשדים; כיצד נלוותה אליו ללא אומר לחרן, ומאוחר יותר, לארץ כנען, מבלי להבין וכנגד כל היגיון וחרף כל מה שלמדה להאמין בו בבית הוריה; מה גם שעקרה הייתה וחשה כמי שאינה מממשת את הייעוד הנשי המקובל באותה עת ובאותו מקום; וכיצד נדדה עם אברהם על פני ארץ כנען עד שהכו השניים יתד בנגב, במדבר; וכיצד נאותה להתמסר לפרעה למען הצל את חיי אברהם; וכו' וכו' עד נס הולדת יצחק בגיל תשעים (עתה היא כבר "שרה", בהוראת האל) ועד… עד הלם נכונותו של בעלה (בהחלטה אישית, ללא שיתופה) להקריב את בנם יחידם, מכה ממנה לא עוד נרפאה. כזה היה ההספד של אברהם, וכולו הערצה למסירות ללא סייג, כולו פליאה על כוח הויתור העצמי של שרה (ויתור, שכמובן, אין לשפטו במונחי פמיניזם עכשווי).

 

ורק אז בכה אברהם. רק אז פרץ בבכי תמרורים וזעק, "שרה, שרה שלי! שרה אהובה שלי!!…".

 

תהו פרשנים על פשר המילים "ויבוא אברהם…": האם מתארות המילים את מהלכו מבאר-שבע לחברון? או, שמא "ויבוא" כוונתו התעוררות, התכוננות נפשית (כפי שסבר רמב"ן[2])? עיון בחמישה התקדימים של "ויבוא" (במקור: "ויבא") בספר "בראשית" מלמד, שהשימוש בפעל משמעו – או הגעה למקום ("ויבוא וישב באלוני ממרא" – "בראשית", י"ג, 18), או מגע מיני ("ויבוא אל הגר ותהר" – שם, ט"ז, 4), או התגלות ("ויבוא אלוהים אל אבימלך בחלום" – שם, כ', 3). אני מבקש להציע, בדרכי הפרשנית הנסחפת בנסיבות חיי, ש"ויבא אברהם לספוד לשרה ולבכותה" רוצה לומר את שלוש המשמעויות הללו גם יחד: כי, כאמור, כן, אברהם בא לחברון מבאר-שבע; וכן, הוא בא עתה אל הגר כמאהב אל אהובתו המתה; וכן, לאחר עשרות רבות בשנים של אגוצנטריות וקבלת מסירותה של שרי-שרה כמובנת מאליה, חווה אברהם התגלות בדרך לרעייתו המתה: הוא יודע אותה במובן זה של מי שסוף-סוף מכיר אותה ומכיר בה, בכל זכויותיה הנדירות. וזהו הספדו, ההספד הקודם לבכי, ההספד שבסימן גדלותה של שרה ובסימן קטנות עצמו, קטנות מידותיו המגולמות בקטנות האות כ"ף: שבכיו של אברהם, ב"ולבכותה", מהו אם לא אף הוא ביטוי של אגו, כולל רחמים עצמיים. שרה הייתה גדולה מבכי זה, מבכי בכ"ף זעירה. כי שרה הייתה שרה בשי"ן גדולה.

 

 

 

 

[1] תוספות השלם, חיי שרה, עמ' רלא, סעיף יט.

[2] פרשנות רמב"ן ל"בראשית" כ"ג, פסוק ב'.

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: