הערה קטנה על מלך הרועים מנחל משמר

           הערה קטנה על מלך הרועים מנחל משמר

 

מה לא נכתב על "מלך הרועים" של יצחק דנציגר, פסל הפליז מ- 1965 (210 ס"מ גובהו), שמוצב בגן-הפסלים של מוזיאון ישראל ואשר עותקים שלו (בהם מוקטנים, בגובה 80 ס"מ) נמצאים באוספים פרטיים? הרבה נחקר בנושא (בעיקר, על ידי מרדכי עומר ז"ל), בין השאר, בהקשר לפסל "מלך-המלכים" של בראנקוזי , או בהקשר לרישומי מתוות לאוהל-חוגגי חג הגז במעיין חרוד (1938), או בהקשר לפסל אבן ("כלת-אבן") מ- 1943, ועוד. דומה, עם זאת, שחוקרי דנציגר החמיצו זיקה משמעותית אחת של "מלך הרועים" והיא – הזיקה לְמה שמכונה "מטמון נחל משמר".

 

להזכירנו: ב- 1961, שלוש שנים בלבד קודם ל"מלך הרועים", חשף פסח בר-אדון במערה במצוק הצפוני של נחל משמר (בין השאר) 429 חפצי נחושת כלקוליתים (3500-4500 לפנה"ס). האם מדובר בכלי קודש של מקדש עין-גדי? שמא בחפצי פולחן של תושבי המדבר? כך או אחרת, הממצאים המרהיבים, השוכנים באוסף הארכיאולוגי של מוזיאון ישראל, כוללים כלים דמויי עטרה, ראשי אָלות, שרביטים, נסים מעוטרים ועוד.

 

התקופה שבין סוף שנות ה- 50 וראשית ה- 60 הייתה תקופת שיא בניכוסי ממצאים ארכיאולוגיים ישראליים שניכס יצחק דנציגר לפסליו (יצירותיו מתקופתו ה"כנענית" המוקדמת, 1943-1939 חייבות יותר לתרבות המסופוטמית והמצרית הקדומה ולשאר תרבויות שמחוץ לארץ-ישראל). ב- 1958, למשל, ניכס לקיר האבן שבכניסה לאוניברסיטה העברית בגבעת-רם את דימוי המצֵבה הכנענית ממקדש המצבות שבחפירות חצור הגלילית. עתה, עם הגילוי המרהיב של חפצי הנחושת הפולחניים מנחל משמר, דומה שדנציגר ראה נתיב חדש ליישום אותו טוטם בעל ראש-אייל, שהתגלגל ברישומיו ובפסליו לאורך עשרות שנים. כי מבנה "שרביט היעלים" הכלקוליתי, למשל, הציע לו צורת צינור גבוה שבראשו ראשי יעלים. שרביט אחר הצטמצם לקנה ארוך ובראשו מבנה קרניים. כלי נחושת אחרים, שמשמעותם אינה ברורה (אולי ראשי פטישים) אופיינו, בין השאר, במבנים כפתוריים, העשויים להזכיר עיניים.

 

אין בכוונת הקישור הנוכחי להדיח את הפרשנויות הקודמות ל"מלך הרועים". כבודן במקומן מונח, על היבטיהן המוזיקליים (הקרן הגדולה ככלי נשיפה), הסביבתיים (ה"עין" הגדולה כמוקד לקרני השמש) והפסטורליים (העמוד כמטה הרועה). גם ברור, שעיצוב העמוד הגבוה של "מלך הרועים" בנפחים מודרניסטיים מבדילו מקני הנחושת הכלקוליתיים. בה בעת, הפליז המהדהד את הנחושת-קלל, הקרן הצינורית שבראש העמוד, כפתור-העין הגדול הצמוד לצינור – אלה נראים חייבים משהו למטמון נחל משמר. אפילו הזיקה הגיאוגרפית של המטמון למדבר-יהודה מתחברת לעניינו התרבותי של דנציגר בתרבות המדברית הקדומה.

 

אך, איזה "רווח" מוסף אנו מרוויחים מההצבעה על הדמיון הצורני המסוים בין "מלך הרועים" לבין החפצים הכלקוליתיים? ה"רווח" הוא בהבנת מושג המלכות של הרועה הדנציגרי. כי, מכל בחינה שהיא, התבוננות בפסל מ- 1965 לא תסגיר שום סממן מלכות. לכל היותר, מסמני ראש-אייל ומקל רועים. אם כן, מהיכן המלכות של "מלך הרועים"? המלכות היא בשרביט, אותו "שרביט היעלים" מהמערה שמעל נחל משמר. מעתה, לא רק מקל רועים וראש-אייל נאתר בפסלו של דנציגר, אלא גם שרביט, גלגולו של שרביט הנחושת הקדום. ולמען הסר ספקות, נתבונן במתוות הדיו והחמר, שיצר דנציגר ב- 1965 ל"מלך הרועים" ונראה שני דברים: א. מתווה החומר הינו בעל מספר רגליים. ב. מתווה הדיו מרמז על ארבע קרניים. בהתאם, אם המתווה האחרון מחברנו לשרביט נוסף משרביטי נחל משמר, מתווה החומר מלמד, שדנציגר זנח את ריבוי הרגליים (שתיים? שלוש?) לטובת העמוד האחד בלבד, אולי בהשראת השרביט הכלקוליתי.

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

כתיבת תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: