קטגוריות
ציור עכשווי בישראל

ירושלים של מיכאל סגן-כהן

               ירושלים של מיכאל סגן-כהן

מיכאל סגן-כהן (1999-1944) נולד וגדל בירושלים, ובה גם נפטר. מעל 15 שנות לימודים ויצירה בארה"ב (עד 1987) לא פגמו בזיקתו העמוקה לעירו, והדבר מצא ביטויו בשורה ארוכה של עבודותיו, כ- 25 במספר, שעסקו במישרין ובעקיפין בירושלים. על יחסו לירושלים כתב סגן-כהן בקטלוג תערוכת "זהות, אמן, מקום", שהוצגה בבית-האמנים הירושלמי ב- 1994:

"…השלום, למי שקורא בשמות, מצוי וטמון בשם ירושלים – המקום שם ייראה (בעתיד) השלם, העומד ביסוד השלום. […] השם ירושלים, כפי שביארתי אותו, משקף את האוטופיה שבהשקפה פוליטית, הנושאת עמה חזון של שלום, השלמה והשתלמות. […] עם זאת, ירושלים היא מקום של ממש; אין היא רק סמל לאידיאות הללו, אלא בעצם קיומה ההיסטורי – עם ההווה שלה והתכוונותו לעתיד – היא מייצגת את אפשרות ההגשמה של הקשר, או של הברית, בין הרוחני/אידיאי לממשות ההיסטורית. הקשר הזה משתקף, אולי, בשם ציון, אשר אפשר לקרוא בו גם את המילה ציון: נקודת-ציון ומקום מסוים על הארץ. אני מדגיש נקודת-ציון זו כדי להוציא (ברמה העקרונית, לפחות) את ציון וירושלים, ולו לרגע, מן הפרובינציאליות הציונית שלה […]. חזון השלום העולמי והאוטופיה, שהיו לחלק ממנה, הם היפוכה הגמור של פריפריאליות. זה בא כבר מזמן לכלל ביטוי אופייני על ידי ירושלמי בשם ישעיהו הנביא, כחזון אחרית הימים שלו."

כיצד ביטא מיכאל סגן-כהן בציוריו את השקפתו זו על ירושלים? תחילה, המחויבות האישית: ב- 1998, בראש ציור אקריליק בשחור-לבן של מגדל-דוד (בנוסח גלויות צילומיות של האתר), רשם הצייר בכתב ידו: "ימני אני וציירתי בשמאלי: אם אשכחך ירושלים תשכח ימיני". היה זה חודשים לא רבים בטרם נפטר האמן, תקופה בה כבר נקטעה זרועו הימנית. לכאורה, שבועת הנאמנות לירושלים לא עוד הייתה תקפה בעבורו, אך כאן הוא חוזר עליה כמי שמבקש לזכור את ימינו. ללמדנו, שהציור מבטא את מצבו הגופני של האמן לא פחות משמבטא את מחויבותו הרוחנית. באקוורל מאותה תקופה, אחד מציוריו האחרונים, צייר סגן-כהן בשמאלו ובצבע אפרפר דהוי אקרן טלביזיה ובמרכזו המילה "ראשלם". הגם שזיווג ירושלים עם הטלביזיה מרמז על מרכזיותה של העיר באירועים הפוליטיים המדווחים במדיה, הדגיש הצייר את משמעותה הרוחנית של העיר בעבורו: אידיאה (ראש) של שלמות ושלום (שלם).

כחמש שנים קודם לכן, ב- 1993, צייר מיכאל סגן-כהן באקריליק שחור-לבן את מגדל-דוד כתמונת אקרן טלביזיה (השחור-לבן, כצילום עיתונות). הדימוי הפוסט-צילומי מראה לנו חומה גבוהה ובראשה צריח מסגד. בתחתית הדימוי נכתב בכתב-יד: "מגדל דוד מסגדוד מגדל סגיד". ברור המשחק הלשוני, בו מתערבב המסגד המוסלמי במגדל-דוד הציוני. הצייר, כך נראה, מבקש להאיר את אופיה הדו-לאומי של ירושלים ואת הבעייתיות שבניכוס הציוני-יהודי של האתרים הירושלמיים בעלי הזהות ההיסטורית המורכבת. הוא אומר לנו: ירושלים כעיר שלום (כמבוטא במאמרו לעיל) תהייה עיר דו-לאומית המכירה בדואליות ההיסטורית-תרבותית של תושביה.