ביבליולוגיה 1995

                           ביבליולוגיה 1995

 

לרגל תערוכת "ולטר בנימין: ארכיון גלות" במוזיאון תל אביב ולרגל התערוכה הקבוצתית, "ביבליולוגיה: הספר כגוף", במוזיאון פתח-תקווה (אוצרים: דרורית גור-אריה, רפאל סיגל) – שתי תערוכות שבסימן ארכיוני ותצוגות "רדי-מיידס" של מסמכים וספרים, אני מבקש להביא תזכורת קצרצרה מאירוע "ביבליולוגי" ישראלי, שהתרחש עוד ב- 1995. באותה שנה הוצגה בביתן הישראלי בביאנאלה בוונציה תצוגת "במרתפי הספרייה הלאומית", באצירת המחבר, ובה הותקנו על כל קירות הביתן אינספור מדפים, שאוכלסו בכעשרת אלפים ספרים, לצד מכונות הקרנה של מיקרופילמים (של כתבי יד עבריים נדירים). הביתן כולו, שהפך ל"מרתפי הספרייה הלאומית", תפקד כ"רדי-מייד אוצרותי", שאליו הוזמנו שלושה יוצרים לבטא את תגובתם למעוז הספר העברי: האמנים, יהושע נוישטיין ואורי צייג, והסופר – דוד גרוסמן. בשער הספר האנתולוגי, שליווה את התצוגה, נכתב:

 

"לרדת אל המחסנים. לרדת מטה, כמי שמובל בידי ולטר בנימין מרחובותיה העיליים של פאריז אל ערוציה התת-קרקעיים. לרדת אל המרחב האחר, זה הצובר בחובו את פוטנציאל השינוי ההיסטורי, ומשמר לא פחות את השינוי ההיסטורי שבפועל. לרדת אל המחסנים במטרה לדעת את השורשים המיתיים של מהלכי ההיסטוריה. לרדת אל המחסנים. לרדת מטה כמי ששוקע מתוך הכרה רציונאלית בקריאת ספר אל תת-ההכרה של הריבוי הטרום-סלקטיבי; של הזיכרון כפוטנציה אוקיאנית לגלים ולקצף של הים העליון. ירידה אל תת-הכרתה של תרבות כמסע לפגישה נועזת עם טראומת הילדות של התרבות, עם רחם התרבות, וכיישוב חשבון-נפש עם דמויות-אב-אם של התרבות.

 

לרדת אל המחסנים. לרדת מטה כתנועה אל אהובה שבויה, כאורפאוס היורד אל השאול לפגוש את אאורידיקה. לרדת מטה כתנועה של ידיעה וטיהור, כדנטה העורך מסעו בטורי התופת והטוהר, או כאותם מתים מצריים היורדים אל מעבה האדמה במסעם אל אופק השמש. ירידה אל מחסני הספרייה הלאומית כרגרסיה תרפויטית מרצון, כעמידה מול ובתוך מרבציה של תת-הכרה קולקטיבית, שהיא גם "רוח אוניברסאלית" של עם ואדם. ירידה לצורך עלייה. מרתפי הספרייה כהוויית מבוך תשתיתי, כאותן קטקומבות שבהן זוהתה הארכיטקטורה של הזמן, להבדיל מהארכיטקטורה של החלל. התנועה המתמדת ללא החלל האחדותי, התנועה המתמדת בערוצים תת-קרקעיים של חיפוש ותעייה. הקטקומבות והתנועה כבסיס התת-קרקעי, שפורר את האימפריה הרומית, וגרר עמו את השלטות הרוח הנוצרית הנחבאת על העולם הקלאסי העליון. וכחלל המוזיאון היהודי בברלין (ארכיטקט: דניאל ליבסקינד) – חלל ביבים ותת-קרקעיות, הממוטטים את הסטרוקטורה של העיר. זיקתנו הספרייתית אל הקטקומבות תקושר, בהתאם, למושג האחר של ברונו צבי – "ארכיטקטורה יהודית" כארכיטקטורה של זמן (המשכן הנודד במדבר, משכן הספר והתורה).

 

לרדת אל מחסני הספרייה הלאומית. לרדת בבחינת "ארכיאולוגיה של ידע" ובבחינת underground, אתר המרד. מרתפי הספרייה הלאומית כ"סליק" רוחני, כמדור החשמל והחום, המספר אנרגיות לקומות ממעל, כאותה רשת של צינורות מים-חשמל-טלפון-ביוב העוברת מתחת לעיר ומאפשרת את תפקודה העליון. […] התצוגה הישראלית בביאנאלה בוונציה 1995, כאביב בו עולה פרספונה מהשאול להעתיר מתנות על אהובה. האומנם ציפה של תת-הכרה והתגלותה של אמת מוצפנת? האומנם התגברות על המינוטאור של המבוך? והאם האמנות היא מעין מרקורי המתווך בין האולימפוס לבין השאול?

 

                             *

ההצעה התרבותית הגבוהה ביותר של ישראל ושל העם היהודי היא הספר. הספר הוא פסגת החוכמה, הרוח והתרבות הישראלית-יהודית לדורותיה. הספר הוא הצל הגדול של האמנות הישראלית, אך בהידברות עמו גם שוכן סיכוי גדול ורב. תמציתו הסביבתית של הספר הישראלי-יהודי היא מרתפי הספרייה הלאומית: גנזכיה, מחסניה ואולם כתבי-היד של סך הגניזות והמקורות – "קודש-הקודשים". בתחתיתה העמוקה והבלתי מושגת – מרתף הכספות של הספרייה.

 

בדעתנו "להעביר" כמה ממרתפי הספרייה הלאומית מירושלים לביתן הישראלי בוונציה. "רדי-מייד" ענק שהוא מצבר רוחני ענק. מלבד העתקת מערכות סביבתיות של מדפי הספרים, ארכיונים של כתבי-יד, מכונות מיקרופילמים ומחשבים על שולחנות, חדרונים המאוכלסים תל-תלים של ספרים, ארונות-קטלוגים וכו' – בתוכניתנו להתחבר חיבור קיברנטי חי מהביתן בוונציה אל מרתפי הספרייה בירושלים. המבקר בביתן בביאנאלה בוונציה יוכל להזמין מהספרן כל כתב-יד ולעיין בו באמצעים הדמייתיים שונים.

 

שלושה אמנים יחדרו אל "מרתפי הספרייה הלאומית" ויתבייתו בהם על מנת להגיב לה. הם יגיבו לספר, לקיטלוג, למילה, לסמל, לאידיאה, לרוח. האמנים יפעלו לחוד ובמשותף: יהושע נוישטיין, אורי צייג ודוד גרוסמן יגיבו בתוך ה"מרתפי ספרייה", כנגדה וסביבה באופנים סביבתיים מגוונים, בין בחומרים ובין במלל. האתגר האמנותי הוא הטרנספורמציה של הנתון הסביבתי (מרתפי הספרייה) בידי האמנים. האתגר הרעיוני: בדיקת היחסים בין מסורת מילולית לבין מסורת חזותית.

 

יהושע נוישטיין (יליד 1940) יעצב סביבה כפולה סביב קירות הביתן ובתוככי הספרייה (על המדפים, השולחנות, הרצפה) ומעליה (באמצעות מנופים המנחיתים "ספרייה" אלטרנטיבית). אורי צייג (יליד 1965) יעצב סביבה של "מטא-ספרייה" במבנה שקוף שיוקם בחצר הביתן ו"יתכתב" עם "מְסַפר הסיפורים" האבוד של ולטר בנימין. דוד גרוסמן יגיב בטקסטים מאולתרים בַמקום לתהליך עמידתו של סופר אל מול אתגר אמנותי-פלסטי. הבחירה בשלושה אלה מושתתת על רספקט אמנותי ועל זיקה עזה בין יצירתם לבין הנושא: עמידה מושגית-סביבתית מול האידיאה של הספר והארכיון.

 

צוות הפרויקט יגיב לאידיאה של הספרייה הלאומית כאל חוכמה, גניוס ותרבות. צוות הפרויקט יגיב לאידיאה של הספרייה הלאומית כאל "כוח" ואוטוריטה היסטורית. האמנים יבטאו גם את תגובת היחיד שלהם. "מרתפי הספרייה" עצמם יתפקדו כל העת כנתון סביבתי א-פריורי וכמקור אנרגיה אדיר, התובע מהאמנים להגיב לו, שעה שהוא מפעילם בה בעת.

 

(…) בוונציה 93 הצגנו חממה כאוטופיה ארצית. בוונציה 95 אנו בוחנים את מרתפי הספרייה הלאומית כאוטופיה של רוח. אנו סוגרים מעגל.

 

לבוא אל המצבור הזה כמו שבאים אל מצבר: מצבר-על תרבותי. להטעין אמנות באנרגיה תרבותית ממקור בלתי צפוי. לבוא מהכיוון האסור, כיוון הספר – הסטיגמה של האמנות המודרניסטית – ולהציע את תדריו הגבוהים לאמנים. מרתפי הספרייה כמצבר רוחני משמע – לא הספרים כפֶטיש, כאובייקטים מאובנים עטורי הילה, מושאים לפורנוגרפיה של אמנים, כי אם כישות הגליאנית (פולק-גייסט?). ברצונו, יתחבר האמן וברצונו ישלול, יבקר, יתרגם וכו'. סביבות האמנים כווריאציות על סביבת המצבר, כ"פרשנות" לקאנון נתון. אפשר, שבפרשנותו יטרוף האמן ויכלה את ה"טקסט" הנתון, דהיינו – סביבתו תכניע את סביבת ה"ספרייה". ואפשר, שבפרשנותו יגביה האמן את ה"טקסט" ויבנה את ה"מטא-ספרייה" שלו בשכנות עצמאית ומכבדת. בידי האמנים ההחלטה מה יעשו במצבר. האמנות הישראלית, שנולדה לפני כמאה שנה כמענה תרבותי נועז למסורת הספר היהודי, ואשר ידעה את בגרותה המודרניסטית מתוך סירובה לספר, ניהלה את חייה הסוערים במקביל למצבר הספרותי הגדול, שנהנה כל העת מקדימות תרבותית בולטת בחברה הישראלית. עתה ההזדמנות למתן דין וחשבון; עתה ההזדמנות לנקיטת העמדה, לשידוד המערכות.

כתיבת תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: