הערה על ראשית הדפס-האבן הארצישראלי

           הערה על ראשית הדפס-האבן הארצישראלי

 

השורות להלן מבקשות להשלים, להעשיר ולהעמיק במקצת את התיאור ההיסטורי המובא בפתח הספר, "100 שנות אמנות הדפס בישראל" (סדנת ההדפס, ירושלים, 2015). שם, סקירה לאקונית של בתי הדפוס הירושלמיים מהמאה ה- 19 הקדימה את העיון הקצר בהדפסי "בצלאל", העיון בהשפעת תצריבי א.מ.ליליין (היושב בברלין) ובייסוד מחלקה להדפס-אבן ב- 1909 בראשותו של אברהם גרשוביץ (גרשוני). עתה, אבקש להרחיב ולהוסיף בקיצור:

בספרונו של פנחס גראייבסקי מ- 1930, "החרש והמסגר", מצוין שמו של רי"מ סלמן כראשון באומני הליתוגרפיה בירושלים. ב- 1898 דיווח "לוח לונץ" על שבעה בתי דפוס בירושלים, אך הבדילם מבית דפוס-אבן (ליתוגרפיה) אחד. האם התכוון אברהם משה לונץ לאותו סלמן שהזכיר גראייבסקי? ומיהו אותו רי"מ סלמן מסתורי? אני מבקש לטעון, שהכוונה אינה אלא לרבי יואל משה סלומון, מי שניצֵל את שהותו באירופה ללימוד מקצוע הדפוס בקניגסבורג, ועם שובו לארץ בשנת 1863 יזם ביחד עם מיכל הכהן הקמת בית דפוס עברי בירושלים. בדפוס זה נדפס כתב העת "הלבנון", שסלומון היה אחד משלושת עורכיו לצד מיכל הכהן ויחיאל ברי"ל. אמנם, ר' ישראל ב"ק קדם לר' סלומון בייסוד בית דפוס בארץ ישראל (קודם כל, הקימו בצפת, 1831, ובעקבות הרעש שפקד את העיר ב- 1837, שב וייסדו בירושלים), אך לר' סלמן-סלומון, לו ולא לאחר, זכות הראשונים בתחום הדפס-האבן בארץ ישראל, עובדה שצוינה גם בפתח "100 שנות אמנות הדפס בישראל" (עמ' 10).

באותו ספר שידכתי את מפעלו ה"בצלאלי" הראשוני של אברהם גרשוביץ (גרשוני) עם הדפסי אבן ראשונים שיצרו שמואל בן-דוד ויעקב שטארק, אמני "בצלאל". על גרשוביץ-גרשוני איננו יודעים דבר. "לוח לונץ" לשנת תר"ע ציין בין מחלקות "בצלאל" – "עבודת ליתוגרפיה", מבלי לפרט. במודעה שפרסם המוסד באותה שנה באותו לוח, נכתב, בין השאר:

"ליתוגרפיה בתור מלאכה אמנותית: טיפוסים, תמונות הארץ וכו' מפראנק 1 עד 3 פראנקים." מאוחר יותר, ב- 1915, ידוע, שהמחלקה להדפסי אבן עמלה על הדפסת ספרי לימוד, וכן על תריסר אלבומי "לוטו" צבעוניים לילדים, תוכנית לקלפים עבריים ועוד. ב- 1918 כבר מצאנו את שמואל בן-דוד כדמות המרכזית במחלקה וכמי שהחל בניסיונות של צינקוגרפיה ביתית (אשר ספק אם צלחו).

הסיבות לייסוד המחלקה להדפס-אבן ב"בצלאל" היו מסחריות יותר מאשר אמנותיות. במאמר שכתב בוריס שץ ב- 1917 ופרסם ב- 1919 תחת הכותרת "על האינדוסטריה הביתית"[1], פירוט שורה ארוכה של הצעות לפיתוח מלאכות בארץ ישראל, ייחד מנהל "בצלאל" את פרק כ"א ל"דפוס-אבן וצינקוגרפיה" ופה קראנו:

"…העבודה הראשונה (קרי: דפוס-אבן/ ג.ע) כבר ישנה בא"י, איפה עובדים עבודות יותר פשוטות, וב'בצלאל' יש מחלקה של ליתוגרפיה, איפה עובדים עבודות יותר אמנותיות, אבל יש לנו רק מכבש (פרעס) לעשות עלים (דפים/ג.ע) לניסיון, ומכונת דפוס אין לנו. פועלים בעד דפוס-אבן יש ויהיו מתלמידי 'בצלאל', וגם אמן לרשמי המודלים – מהמורים של 'בצלאל' (ככל הנראה, הכוונה לשמואל בן-דוד). […] המכונות, אבנים וכדומה, צריך להביא הכול מחו"ל (בשנה הזאת, תרע"ט, מצאנו אבנים בעד ליתוגרפיה אצל ירושלים; ולא רק שהם טובים בעד העבודה שלנו, כי אם יכולים לעשות מזה לבדו עסק מיוחד). […] יכולים לעשות בשביל התיירים כרטיסים, מראות הארץ, אלבומים וכאלה."[2]

מבט בוחן בהדפסי-האבן הראשונים שנוצרו ב"בצלאל" בסביבות 1910 בפיקוחו של גרשוביץ-גרשוני מלמד עד כמה עילגת ורחוקה ממיומנות מקצועית הייתה מלאכת ההדפס הנדונה. השוואת הדפסי דיוקנאות של טיפוסים (יהודי מזרחי קשיש – עבודתו של גרשוביץ, נער יהודי חרדי – עבודתו של שמואל בן-דוד, דיוקן ערביה – עבודתו של יעקב שטארק), כולם מ- 1910 בקירוב[3], מוכיחה פגמים בתהליך (פס אלכסוני חוצה את דיוקן הנער של בן-דוד), ובעיקר, קושי ניכר מאד בהשגת צבעוניות שאינה חיוורת מאד ו/או שאינה משנה פניה מדף אחד לשני (שני הדפסי ה"ערביה" של שטארק שונים מאד בגווניהם). סבירה ביותר ההנחה, שהשמחה על מציאת האבנים הליתוגרפיות בהרי ירושלים הייתה מוקדמת מדי, מחמת מוגבלותן של אבנים אלו כממצע (מדיום) ליתוגרפי.

לכאורה, הבעיה נפתרה ב- 1921, משנסע אבל פן לווינה ורכש שם מכבש וציוד הדפסה, כל זאת לקראת מפעלו הליתוגרפי הגדול, הדפסי ציורי התנ"ך. כפי תיאר יגאל צלמונה:

"בשלהי שנת 1921 נסע פן לשלושה חודשים לווינה כדי לרכוש ציוד להתקנת הדפסי-אבן ב'בצלאל', ובייחוד – להדפסת סדרות ציורי התנ"ך שלו. […] ציוד הדפוס שרכש פן בווינה נועד בין השאר לספק תעסוקה לאנשי ירושלים, ואכן לימים שימש את 'החברה הארצישראלית להוצאות אמנותיות בע"מ, ירושלים' מיסודו של פן, שהוציאה לאור, בתחילה בחסות 'בצלאל' ואחר כך באופן עצמאי, את אלבומי התנ"ך שלו והדפסים אחרים של יצירותיו. 300 אבני הליתוגרפיה, שנחצבו לפי הוראותיו של פן מסלעי ירושלים, משמשות את תלמידי האקדמיה 'בצלאל' עד עצם היום הזה."[4]

עדות חלקית בנושא נסיעתו של אבל פן לווינה בנושא הציוד הליתוגרפי נמצאת באוטוביוגרפיה שכתב פן (בצרפתית) ואשר ראתה אור בפאריז עשרות שנים מאוחר יותר, ב- 1996:

"היה בידי כבר מספר נאה של נושאים תנ"כיים. עתה, צריך היה לשעתק אותם, ולעשות את הדבר כאן (בירושלים). אלא, שמאחר שעדיין לא נמצאו בפלשתינה האמצעים הטכניים למימוש עבודה כגון זו, גמלה בי ההחלטה לייסד בעצמי סדנה ליתוגרפית מודרנית קטנה לצרכי ולצרכים מסחריים. במהלך חופשת הפסח, עליתי על ספינה והגעתי לווינה." (עמ' 132)

מווינה זו שלח אבל פן לירושלים מכתב אל ידידו, בוריס שץ ובו כתב:

"בדעתי לרכוש כאן חומרי הדפסה טובים; מכונות בעלות דיוק מושלם. ניתן יהיה, מבטיחים לי, אפילו להדפיס באמצעותן שטרות כסף. […] כל שתזדקק לו הוא אישור מיוחד מצד השלטונות הפלשתינאיים, וכל השאר הוא עלי." (עמ' 133)

כעבור עשרה ימים  ענה בוריס שץ במברק לווינה:

"ברכותי. שוב מהר עם אשתך."

"מכונות בעלות דיוק מושלם"?! ממתי נבחן דפוס-אבן באמת-המידה של הדיוק המושלם? אלא אם כן, מדובר במכונת פקסימיליה כלשהי. עוד נידרש לסוגיה הזו.

אישיות נוספת, המצטרפת לתמונה היא זו של ישראל הרשפלד, מי שלמד עם נחום גוטמן ב"בצלאל" והיה חברו הטוב. במקביל לגוטמן, נסע אף הוא לווינה בתחילת שנות העשרים כדי להתמחות בתורת הליתוגרפיה, במטרה לשוב כמורה-ליתוגרפיה ב"בצלאל". עם שובו, נכשל המשא-ומתן בינו לבין ש"ץ (שניאות להעניק להרשפלד "עשרה זהובים", לא יותר) והרשפלד פרש מהמקצוע.

אך, נחזור לציטוט ממאמרו של צלמונה בנושא הכנותיו של אבל פן לקראת מפעל הדפסי האבן ב"בצלאל". אם כן, פעם נוספת, אבנים ליתוגרפיות מסלעי ירושלים?! אנשי מקצוע מתחום ההדפס האמנותי יסרבו לקבל נתון זה כעובדה. האבן הירושלמית אינה הולמת דפוס-אבן, הם יטענו בנחישות. התבוננות באיכות 25 הדפסי-האבן המוקדמים של אבל פן בנושא ספר "בראשית" (43) מאשרת גמגום כלשהו ברמת האחידות ההמשכית של הגוונים (הדפסי עקידת יצחק, למשל, נעים בין מונו-כרום ירקרק בהיר לבין ניגודים צבעוניים עזים) ו/או קושי התגברות על החיוורון מהסוג שאיתרנו בהדפסים המוקדמים יותר מ- 1910 בקירוב (מרבית הדפסי "בראשית" אינם חורגים ממונו-כרום ירקרק בהיר). האומנם ייתכן, שהסיבה לכך הייתה השימוש באבן הירושלמית?

אלא, שכל הסאגה של דפוס-האבן, מעשה ידי אבל פן, מתערערת למשמע עדותו הנחרצת של אריק קילמניק, מייסד ומנהל "סדנת ההדפס ירושלים". שלדעתו, כלל וכלל אין מדובר בהדפסי-אבן אלא… בהדפסי-צינק, כלומר סוג של אופסט… "אני יודע את זה מתוך ידע אישי, מהימים שלמדתי ב'בצלאל' (בסביבות 1960, עדיין בזמן חייו של אבל פן / ג.ע) ושם דוּבּר על כך שאבל פן הביא ארצה מכונת אופסט…". ואכן, "פקסימיל-דרוּק", מצוין בגרמנית בשער מהדורת וינה 1926 של הדפסי "בראשית" (שהודפסו בירושלים ב"חברה הארצישראלית להוצאות אמנותיות" של אבל פן). פקסימיליה, משמע רפרודוקציה… לעומת זאת, הנה כמה שורות מדברים שכתב אבל פן בשער הדפסי "בראשית" מ- 1924 (ואני מתרגם מאנגלית):

"מיותר לפרט את הקשיים הרבים שהיה עלינו להתגבר עליהם במהלך הפקת מהדורה זו, כגון דחייה בהשגת חומרי ההדפסה מחו"ל והיעדר עזרה טכנית, אשר כתוצאה מהם נאלץ האמן להכין בעצמו את 300 האבנים הליתוגרפיות לצורך הרפרודוקציות. […] המקבץ הנוכחי חתום רק באבן מתחת לדימויים. […] הן הדפסים חתומים ביד והן כאלה החתומים באבן מופיעים בשוק..."

אם כן, אבן או צינק?

"כשאני בוחן את ההדפסים בזכוכית מגדלת אני רואה במפורש את הניקוד הזעיר של האבן!", אני טוען באוזני אריק קילמניק. אך, הוא בשלו: "בתקופה מסוימת התחילו להשתמש בתחליפי אבן, בלוחות צינק גדולים (כאלה ששימשו למרזבים) שחתכו ושמו בארגז, שבתוכו גולות וחול: הפעילו מנוע והגולות שפשפו את הפח והותירו עליו טקסטורה גרעינית…"

אז, מה האמת – הדפסי אבן או הדפסי צינק? אני מציע: במקור, הדפסי-אבן (ולכן, גם שורות המבוא הנ"ל למהדורת 1924); מאוחר יותר, לאור ההצלחה הרבה ועמה הדרישה הציבורית הגוברת להדפסים, ביכר א.פן להדפיס הדפסה המונית בלוחות צינק (ולכן, ה"פקסימיל-דרוק" מ- 1926).

ועוד אוסיף: למי, בעצם, אכפת ההבדל הטכני הזה בין אבן לצינק…

[1] "לפרקים", חוברת א', ירושלים, שבט תרע"ט, עמ' 29-20; חוברת ב', ירושלים, אדר א', תרע"ט, עמ' 17-10.

[2] מצוטט ב"בצלאל של ש"ץ" (עורכת: נורית שילה-כהן), מוזיאון ישראל, ירושלים, 1982, עמ' 179-178.

[3] כל ההדפסים הללו נמצאים באוסף עופר לוין, ירושלים.

[4] יגאל צלמונה, "אבל פן: ציורי התנ"ך ועוד", מוזיאון ישראל, ירושלים, 2003, עמ' XIV-XV.

כתיבת תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: