Archive for אוגוסט 21st, 2015

אוגוסט 21, 2015

מיכל נאמן: גרמניה של רוח ודם

                 מיכל נאמן: גרמניה של רוח ודם

ספרונה של מיכל נאמן, "חתול שמן, לשון אדומה, מחשבה ירוקה, חלב לבן" (גלריה גורדון, תל אביב, 2014), הוא אוצר בלום לכל מי שמבקש להבקיע את הסבכים האינטלקטואליים הבלתי חדירים של האמנית המרתקת הזו. מחבר המאמר, המכור לחידות שחדות יצירות אמנות, שב ונדרש לחידותיה של נאמן, הגם שלא אחת נאלץ להרים ידיו בכניעה, משהו בסגנון התסכול מול תשבצי ההיגיון של אמנון בירמן ב"הארץ". עניין של גבולות התבונה הטהורה של המחבר ושל תכולת השכלתו. אמת, כבר הושלכו לעברנו בעבר מספר גלגלי הצלה, דוגמת מאמר קטלוגי של שרה ברייטברג משנת 1983, או מאמרים קטלוגיים של אלן גינתון ודוד גינתון משנת 1999, או מאמר קטלוגי של יערה שחורי מ- 2010, ועוד, אבל המפגש עם החתול והחלב ו/או עם האדום והירוק (שני ניגודים המרומזים בשם ספרה של האמנית) – מעלה על הדעת את הספרון "הקדמות לכל מטאפיזיקה בעתיד", שפרסם עמנואל קאנט ב- 1783 במטרה להקל על הקוראים את הבנת ספרו המונומנטאלי, "ביקורת התבונה הטהורה", שפורסם שנתיים קודם לכן. אלא, שספרונה של מיכל נאמן הוא גם חוויה אסתטית יפיפייה (בעיצובו של מגן חלוץ).

הרבה דיווידנדים פרשניים ניתן להפיק מהספרון, אך הפעם אתמקד בתפיסתה של מיכל נאמן את גרמניה הנאצית, כפי שעולה בעיקר מציוריה מסביבות 2012.

אני מתחיל בציור, ""The Jungle Book (צבעי שמן, מסקינגטייפ ולטראסט על בד, 2012). על גבי השתי-וערב המדמם המוכר של נאמן צפים שני ביטויים לשוניים: במרכז, מודפסות באנגלית ובאותיות דפוס שחורות המילים "ספר הג'ונגל", ואילו בתחתית (והיכן אם לא כאן תמוקם המילה) מודפסת בגרמנית ובאותיות דפוס לבנות (השחור הצפוי התהפך בלבן הטהור והמטהר) המילה "בוכנוואלד". רק מבט נוסף מאתר שתי מילים זעירות נוספות שהודפסו משמאל ומימין ל"בוכנוואלד": משמאל, באדום, המילה "buch", ומימין, בירוק, – המילה "wald". השם מעורר הצמרמורת, "בוכנוואלד", פורק אפוא בידי נאמן לשניים – ל"ספר" או "ספרים" ((Buch, Buchen ו ל"יער" ((Wald. ואם יער גרמני, הרי שהכוונה, קודם כל, ל"יער השחור". וכך, ספר הילדים התמים של רודיארד קיפליניג, "ספר הג'ונגל", עוטה את השחור האירוני של "היער השחור" המסתתר בתוך השם "בוכנוואלד". לצמד הניגודים הזה, מאותם אינספור צמדי ניגודים הבונים את יצירת מיכל נאמן, נלווים ניגודי הירוק של ה"יער" – "wald" והאדום של ה"ספר" "buch". הספר באדום-דם, אנחנו מציינים לעצמנו.

הציר המרכזי בציור הנדון, אותו Axis Mundi, החוזר בכל ציורי השמן והמסקינגטייפ של האמנית, עשוי להזכיר גזע עץ חום, בה במידה שעשוי להזכיר ארובת קרמטוריום. פליטת הקרניים בכל צבעי הקשת מראש ה"ארובה" תובן, אם כך, כאירוניה מרה על העשן ההוא ו/או על תפרחות עצי היער השחור.

הזוועה הנאצית משודכת בציורי מיכל נאמן עם הספר, עם מטען הרוח הגרמנית. שמו של אנסלם קיפר מתבקש בהקשר דואלי זה, אך לא נרחיב בו. עם זאת, איננו יכולים שלא להיזכר בשדות החומים-שחורים, שדות התלמים השרופים של ציורי קיפר, בהם צפו שמות של מקומות גרמניים טעונים בזיכרון טראגי (העיר נירנברג, האזור מארקישה היידה, חוף ימה של בוהמיה, ועוד), או של מושגים אלכימיים (שחור ה"ניגרדו"), שלא לומר שמות גדולי הדעת הגרמניים. מכאן כבר קצרה הדרך לצילום שפופרת צבע-השמן שמופיע בספרונה של מיכל נאמן: צבע שחור-חום בשם "אדמת גרמניה". בהשראת ובעזרת צבע זה יצרה נאמן ב- 2012 את ציורה רחב-היריעה, "German Earth, Deutsche Erde (Freiburg-Todtnauberg)" (צבעי שמן, מסקינגטייפ ולטראסט על בד).

read more »