בעיית וכסלר

                            בעיית וכסלר

מה עושים עם יצירת יעקב וכסלר, כיצד נזכור אותה? מדוע אני כה מתקשה, לאורך כל עשרות השנים, לעכל את ציורו של וכסלר, אשר דוחה כל ניסיון לזקקו במכלול משמעותי אחד? והרי, מדובר באחד מחשובי אמני "אופקים חדשים", מי שהשתתף כמעט בכל תערוכות הקבוצה ומי ששימש מורה מרכזי ב"מכון אבני" (בין 1982-1965), שאותו אף ניהל, והעמיד דורות של ציירי הפשטה. הנה כי כן, ככל שאני שב ומנסה לאורך השנים לחבק את יצירת וכסלר, היא פורמת את חיבוקי ונותרת פרגמנטרית ובעייתית. וכסלר, אַייֶכּה?!

הביוגראפיה של יעקב וכסלר אינה מסגירה "ממצאים" מדאיגים כלשהם: יליד ליבאו שבלטביה, 1912, שלמד בבית ספר לאמנות בהמבורג שבגרמניה בין 1933-1929 ועלה כעבור שנתיים ארצה לקיבוץ עין-החורש, מן הסתם בצל הנאציזם הגובר. כעבור שנתיים נוספות כבר עזב את הקיבוץ והפך חיפאי, כך עד 1949. בחיפה הפך חבר באגודת הציירים והפסלים וצייר נופים מקומיים, כאשר בין השנים 1948-1945 בילה את הקיץ בצפת, שם גם צייר ב- 1947 ביחד עם צבי מאירוביץ (הייתה זו גם השנה בה הציג ב"תערוכת השבעה" במוזיאון תל אביב, מאותן תערוכות שגיבשו ובישרו את מהפכת ההפשטה בישראל. מה שמלמד על ההערכה שזכה לה בקרב האמנים הרואים עצמם כ"מתקדמים", זריצקי בראשם). לאחר מכן, שירת בצה"ל, אך ב- 1948 אנחנו מוצאים אותו חתום על גילוי הדעת של מייסדי "אופקים חדשים". מ- 1950 הפך תל אביבי, וכל השאר היסטוריה, עד לפטירתו ברמת-גן ב- 1995.

משהו חסר בתמצית הביוגראפית הזו, הנראית מוכרת ביותר מביוגראפיות של אמנים ארצישראליים. והמשהו הזה הוא פאריז. כי פאריז, משמע טבילה בציור הפאריזאי, הייתה, כידוע, צו מחייב בעבור הציירים הארצישראליים שבמסלול וכסלר, דהיינו אלה שיעברו בהדרגה מפיגורטיביות אקספרסיוניסטית להפשטה. והנה, וכסלר מגיע לפאריז רק ב- 1955 למשך שנה. מאוחר מאד. סביר, שדי היה לו בחוויה האירופית הטראומטית שחווה בשנות ה- 30 טרם עלייתו ארצה ולא שש לחזור אל זירת הפשע, גם אם קוראים לה פאריז. ואולי קלט את המסר הפאריזאי, קרי – האקספרסיוניזם של "האסכולה היהודית" – ממאירוביץ ומאחרים בחיפה, מבלי להזדקק למסע. העובדה היא, בכל מקרה, שציורו של וכסלר משנות ה- 30 החיפאיות הוא אקספרסיוניסטי-פאריזאי למהדרין. ראו את ציור השמן של מראה רחוב, שצויר בשנות ה- 30 המאוחרות, מן הסתם, בחיפה, אולי בזיכרון-יעקב: רחוב "כפרי" למדי: עצים וקומץ בתים פיטורסקיים הנראים מעבר לגדר אבן, כרכרה רתומה לסוס, ממול – מנורת רחוב חיננית ומתחתיה אישה בשמלה ומגבעת אדמדמות. ציור דחוס בדימויים וצבעים: קווי-מתאר שחורים סוגרים כאן על אדומים, כחולים, צהובים וירוקים, המכחול אקספרסיוניסטי, המראה העירוני טעון ברגש בין גווניו החמים והקרים, האווירה חורפית ומלנכולית-משהו. ובקצרה, קלאסיקה ארצישראלית בסגנון שנות ה- 30 התל אביביות (הסניף החיפאי).

אלא, שזהו פרק קצר בלבד במסעו האמנותי המפותל של יעקב וכסלר. כי לאורך שנות ה- 40 ועד 1952 בקירוב, פיתח הצייר שפת-ביטוי, שהולידה כמות אדירה של ציורים, החוזרים וצצים במכירות הפומביות של עשרות השנים האחרונות, ואשר היא היא זו שעמה יצא וכסלר לנתיב ההפשטה של "אופקים חדשים". כוונתי לאותם אינספור ציורים חיפאיים של נשים בחדר או מחוץ לחדר (לרקע בתי העיר), עירומות או לבושות, יושבות או שוכבות, בודדות או בקבוצות. קווי-מתאר שחורים מקיפים את הפיגורות בהשפעה ישירה מציורי ז'ורז' רואו, מי שהותיר חותמו בארץ ישראל של שנות ה- 40. הפיגורות מסוגננות, שטוחות, נטולות פרטים, נוטות לגיאומטריה בדרגות משתנות, הרקע על פי רוב מאופיין בצבע אחיד, בהיר ושטוח, ולא אחת, מחולק ליחידות גיאומטריות מלבניות, או אף לקמרונות מזרחיים. בטריפטיכון, שיעובד לליתוגרפיה מאוחרת, שילב וכסלר נופי חוץ ופנים חיפאיים לרקע הים, עם עצים, בניין וחבורות נשים יושבות במספר קבוצות. בציור,"חיפה" (1948), שתי דמויות מופשטות ניצבות ברחוב בין בנייני העיר, הלוהטים באדום ובכחול מתוך קווי-המתאר הריבועיים (ועם כיפת מסגד המזדקרת ברקע). בציור, "שלוש נשים בנוף", ממוקמת השלישייה בחזית בניין מזרחי ועץ מימינו. בציור, "דמויות בנוף", ארבע נשים יושבות בצל שמונה עצים. עדיין האקספרסיוניזם הנוטה להפשטה, עדיין קווי המתאר השחורים המודגשים, עדיין הבלחות הצבע העז, עדיין ניגודי האדום והכחול.

כאלה, פחות או יותר (שכן, היו גם ציורי פרחים באגרטל, או דיוקן נערה עירומה לרקע קיר עמוס ציורים וכסלריים, או מודל עירום בסטודיו ליד כן הציור, ואפילו דוד המלך מנגן בצ'לו, ועוד), כאלה היו הציורים שווכסלר הציג בגלריה "יונס" הירושלמית ב- 1946, וגם בתערוכת היחיד הראשונה שלו במוזיאון תל אביב, 1948. בביקורת על התערוכה הראשונה של "אופקים חדשים" ב- 48 (מוזיאון תל אביב), תיארה קליר לכמן ב"הבוקר" את "האישה היושבת בחדר גבוה וכהה, שבו מנצנץ האור פה ושם." ואילו אויגן קולב כתב ב"על המשמר" כי "יש לו לווכסלר סולם צבעים עשיר, וצבעיו כהים ולוהטים כאחד. נופים ודמויות אדם יש שמצטרפים אצלו לאחדות אורגאנית."[1] עדיין בתערוכה השנייה של "אופקים חדשים", ב- 1949 (בה הציג וכסלר ארבעה ציורים, בהם "אישה על יד ראי" ועוד שלושה ציורי נשים בחדר או בנוף) תיאר א.קולב, ש"הנושא שלו תמיד אחד הוא: בני אדם המתמזגים עם החלל למשטח צבעוני. אך נושא זה נותן לו בלי הרף הזדמנויות לפתרונות חדשים ומתחדשים […] צבעיו נוצצים […] כמו אבנים יקרות."  

דומה, אכן, שהנושא הקבוע, אפילו המשעמם לא-מעט, של אישה-נשים בחדר-נוף, לא היה כי אם אמתלה בעבור וכסלר החיפאי למופע הציורי, דהיינו לטיפול הצורני, בדרכו הממותנת אל הפשטה. יותר ויותר, התמקד וכסלר במתח הצבעוני שבין האדום והכחול, המתח הסזאני שאומץ לציורי זריצקי עוד באקוורלים התל אביביים שלו משנות ה- 30 (ואשר יהפוך לדואליות מרכזית בציורי אריה ארוך). אך, הגם שכבר היה מזוהה עם "אופקים חדשים", עדיין נותר ביסודו צייר פיגורטיבי אקספרסיוניסטי, המתנסה בהפשטה ומגורה על ידה בדרגות משתנות. לא יותר. ב- 1951 כתב חיים גמזו בספרו, "ציור ופיסול בישראל" על וכסלר (דברים שרובם נכתבו במקור כמבוא לתערוכת היחיד של וכסלר במוזיאון תל אביב, 1948): "אחד הקולוריסטים המוכשרים של דור הציירים השני. מתלבט בחיפוש סגנונו האישי […]. כאבני פסיפס יפים נראים כמה מכתמי צבעיו הזוהרים של וכסלר […], אולם האמן זקוק עדיין להבהרה: עליו לדעת ברורות לאן מועדות פניו: לקראת הציור הפיגורטיבי או לקראת התרחקות ממנו ופנייה לעבר הציור המופשט. בתמונה המייצגת אותו כאן, "אישה יושבת", אפשר להבחין על נקל בעקבות השפעתו של רואו."[2]

לקראת 1954, כבר סוגנן ציורו של וכסלר אל עבר יתר הפשטה, תוך שעטה על עצמו אצטלה מאגית סמי-פולחנית. בתערוכות "אופקים חדשים" שבין 1956-1954 הופיעו ציורים, דוגמת "נוף עם שמש" או "רחוב בדמדומים", בהם כבר הפכו הפיגורות לתצורות גיאומטריות מופשטות ושטוחות עד תום, ניצבות כאנכים בשוּרה פרונטאלית וטקסית. בצילום מפתיחת תערוכת היחיד השנייה שלו ב- 1954 במוזיאון תל אביב נראה וכסלר ניצב בסמוך לציור גדול של אישה, המושטחת ומוצרנת כולה בתצורות גיאומטריות. אך, יותר מעצם החרפת ההפשטה, בלטה המגמה הטקסית: שש התמונות שהציג וכסלר ב- 1953, בתערוכה החמישית של "אופקים חדשים", נראו בעיני מבקר "הארץ", יוסף שריק, כצורות מסתוריות דמויות "תרפים קדומים של פולחן דתי."[3] מרים טל כתבה ב"הבוקר": "עתה חל בו שינוי ניכר; הוא נעשה מרוסן ומחושב יותר, ובעיקר – מופשט יותר. עולמו של וכסלר בנוי, רובו ככולו, על הקו האנכי […]. הטונים החומים, האפורים וכעין 'אדום מעורפל' שולטים על פי רוב."

דומה, שבפרק זה של ציוריו, הפכו הנשים של וכסלר למין כוהנות בטקסי מסתורין. כך, בציור, "שתי נשים" מ- 1954 הדמות העומדת והדמות היושבת מתומצתות כפיגורינות של צלמיות, שעה שאביזרים בחלל נדמים למזבח ולאובייקטים מאגיים אחרים, עם עיגול אפל ברקע, הנראה כשמש שחורה.

אלא, שב- 1956, בעקבות פרישת שלושה אמנים, ניסחה עצמה קבוצת "אופקים חדשים" מחדש, והפעם בסימן הפשטה קיצונית שברוח ה"אנפורמל" (או "טאשיזם") הפאריזאי, משמע, ניתוק גמור מכל דימוי פיגורטיבי. עתה, לפתע פתאום, וכסלר חדש ובלתי מוכר צץ ועלה, מנותק מכל מהלכיו הקודמים, מסור עד תום למין הפשטה חופשית מאד וחומרית. תחילה, הציורים הקדם-חומריים: הקומפוזיציות של וכסלר היו עתה סמוכות ביותר לציוריו המופשטים של רוז'ה ביסייר הפאריזאי (מי שגדש את בדיו בכתמים אקספרסיביים קטנים, מונו-כרומיים וצפופים, המאורגנים במבנה פוסט-רשתי). כזכור, ב- 1956 שב וכסלר משנת שהות בפאריז, ואין ספק ששם קלט היטב מה הולך ואיך. כך, בתערוכה התשיעית של "אופקים חדשים", במשכן לאמנות בעין-חרוד, 1959, הציג וכסלר שלושה ציורי שמן ושני הדפסי משי. הללו, בעיקרם בגווני שחור, אפור ולבן, נשאו שמות דוגמת "תנועה בחלל", או "תנועה אופקית", או "שחור בתנועה", כולם מלאים עד תום במשיחות מכחול קצרות יותר ופחות, בהירות וכהות, מלבניות ברובן, החוברות בשתי וערב לדינאמיקה קצבית חסרת מנוח. אך, ב- 1961, בתערוכה האחת-עשרה של הקבוצה, שוב באותו מוזיאון, כבר הופיע וכסלר עם ציור אחד ענק, "תנועה" שמו, בו החלוקה המונו-כרומית למלבנים בהירים-כהים עמדה בסימן חומריות, הד למגמת ההפשטה החומרית שכבשה את פאריז מכיווני אנטוניו טאפּייֶס הספרדי ופול בּוּרי האיטלקי. בשלב זה, כבר נמנה וכסלר על נבחרת אמני גלריה "ישראל" התל אביבית שבהנהלת סם דובינר, ובביקורת על תערוכת חמישה-עשר בדים שהציג פה ב- 1961 קראנו: "ציורו הוא דינאמי ומוותר על תיחומים של משטחים. הוא משיג את האפקט הפלאסטי על ידי השימוש בחומרים שהוא מרכיבם לעתים על חתיכות יוטה, שאותן הוא שם על בד התמונה. צבעיו מצומצמים: שחור, לבן, אפור. ציורו מופשט עד לקיצוניות…"[4]

ב"הארץ" הגיב יואב בראל לאותה תערוכה: "בציוריו יוצר וכסלר מרחב תלת-ממדי בו קלועות תנועות במערך שתי וערב. בחלקים מסוימים של המערך, מתגברות התנועות הכהות ומתרכזות במשטח חלק יותר ויוצרות על ידי כך את הקונטרסט היוצר מצדו את מבנה התמונה יחד עם יחסי התנועות. […] בתערוכה זו מופיע אצל וכסלר שימוש בחומר להדגשת המבנה והמרחב, המשמשים כזירה לתנועה. […] בציוריו של וכסלר, העשויים כולם במונו-כרום של שחור-לבן, ממלא החומר פונקציה טקסטורית וצבעונית כאחת."[5] ("הארץ", 12.5.1961)

עתה, הטקסטורות של ציורי וכסלר היו מורכבות מהמתח בין הדו-ממד לבין התלת-ממד, שלבש לעתים אופי של עורקים וורידים שחורים הבונים מערך אורגאני על גבי הכתמים השחורים-לבנים הגדולים ומותירים תחתיהם זנבות של נזילות צבע. ב- 1962 כבר יצר וכסלר קולאז'ים, בהם מיזג כתמיות צבעוניות מופשטת, אמורפית ו"פעולתית" עם קרעי עיתון לועזי. יש להודות, שהיו אלה מהקולאז'ים הראשונים בציור הישראלי והם קדמו לאריה ארוך או לרפי לביא הצעיר. עוד יש להודות, שלפחות לגבי מחבר שורות אלו, תקופת ההפשטה החומרית של וכסלר היא תקופתו המועדפת, עידית יצירתו.

בה בעת, ייאמרו הדברים ללא כחל ושרק: לכל אורך דרכו האמנותית, קשה היה לאתר בציורו של יעקב וכסלר את המבע האישי, אותו מבע המסגיר עולם פנימי קוהרנטי. ודווקא משמדובר בהפשטה "לירית", כזו האמורה לצמוח באורח בלתי אמצעי מנפש הסובייקט, דווקא לרקע זה, כל המסמנים ה"סובייקטיביים" וה"אקספרסיביים" של וכסלר לא אישרו את המסומן הגדול, את נפש האמן. כך, אינספור ציורי הנשים מימי חיפה של שנות ה- 40 נותרו כתרגילי צבע וקומפוזיציה, ואפילו ההפשטות הפעולתיות-חומריות המאוחרות לא פרצו אל מעבר לארשת חמורת הסבר (ה"טראגית") של השחור-אפור-לבן. כאילו נותרה הנפש חסומה בדרך אל עבודת האמנות, גם כשזו הצהירה על ספונטאניות ועל ערכי רגש טהורים לכאורה. אם אני צודק בהבחנותיי הקשות הללו, הרי לנו ההסבר ל"בעיית וכסלר" והסיבה לפער בין הבולטות שלו בשנות ה- 60-50 לבין דהייתו הגוברת והולכת.

וכסלר היה ונותר כל חייו אמן המחפש את דרכו, אמן וירטואוזי למדי שלא נבהל משינוי לשונו האמנותית ותחביריה, שלא נרתע מדילוג מצורת מבע אחת לאחרת, וללא זיקה סיבתית משלב לשלב. כך, מאז שלהי שנות ה- 60 ועד סמוך לפטירתו, אימץ לו וכסלר שפה אמנותית חדשה, שכאילו התנכרה לחלוטין למהלכיו הקודמים. כוונתי לציורים מופשטים גדולי מידות שבסימן "אופ-ארט". עתה, שב הציור לדו-ממד ושטיחות עד תום. דינאמיקה מופשטת-אקספרסיוניסטית הומרה בתצורות גיאומטריות שכלתניות, מהונדסות כליל, המתנגשות הדדית כאירוע אלים של פסים ישרים ומשולשים, כחולים ואדומים בעיקר, מעין קרניים המתנגשות בחלל בפיצוץ צורני. את האירועים הצורניים הללו החריף וכסלר בזכות רקע שחור שהוקף מעבריו בקרינה בהירה. משהו קוסמי, אולי אף מיסטי, עטף את הקרינות הדרמטיות הללו, אף כי הציורים אישרו רחק תבוני, רציונאליזציה של המהלכים האמנותיים הקודמים. עניינו הנוכחי של וכסלר ב"אופ-ארט" אף הביאו ליצור חלק מציוריו כאנאגליפים, שהן יצירות שלשם צפיה בהן יש להשתמש במשקפיים מיוחדים ההופכים את הקונסטרוציות לבעלות עומק. יצירות אנאגליפיות אלו הציג וכסלר ב- 1969 בתערוכתו השלישית במוזיאון תל אביב ("ביתן הלנה רובינשטיין").

מאד לא אהבתי את התקופה המאוחרת הזו של וכסלר, וראיתי בה הליכתו של האמן לאיבוד מול רוחות הזמן (שבשנות ה- 60 המאוחרות ולאחר מכן כבר פנו אל ה"פופ-ארט" והמושגיות). גם הדקורטיביות של הציורים הללו לא קסמה לי, כיון שהסתירה, אף יותר מתמיד, את הנפש הווכסלרית האותנטית והותירה את ציורו ברמת האפקטים של התאורה. עוד יותר הובכתי, משהאמן שב בערוב ימיו, משנות ה- 80 ואילך, אל סגנון ציורי חיפה משנות ה- 40, כולל הנשים בנופים העירוניים. הרושם היה, שהצייר מונחה בשלב זה על ידי שיקולים מסחריים.

האמת היא, שכבר בשנות ה- 70, התחלתי לחוש במה שאני מכנה היום "בעיית וכסלר", אותו קושי לדלות מסך יצירתו את הלוז של האמנות ושל האני. אפשר, שלא מקרית גם העובדה, שטרם נערכה תערוכה מקפת ליצירת וכסלר וטרם הופיע פרסום רציני כלשהו הבוחן את כלל מהלכיו. והלוואי שהתערוכה והספר יתרחשו במהרה בימינו ויוכיחו לי את טעותי.

[1] הביקורות מצוטטות בספרה של גילה בלס, "אופקים חדשים", מודן, תל אביב, 2014, עמ' 33. [2] חיים גמזו, "ציור ופיסול בישראל", אשכול, תל אביב, 1951, עמ' 36. [3] לעיל, הערה 1, עמ' 63. [4] א.בן-מאיר, "חרות", 12.5.1961.   [5] יואב בראל, "הארץ", 12.5.1961.

כתיבת תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: