Archive for פברואר 5th, 2015

פברואר 5, 2015

1965: רגע לפני ה- sixties

                     1965: רגע לפני ה- Sixties

עוד מעט קט, ב- 11 לחודש מאי, ייחנך מוזיאון ישראל על גבעת-רם בטקס ממלכתי רב-רושם ובנוכחות גדולי המדינה:

"בבניינים החדשים ימצאו, לאחר עשרות שנים, אוצרות האמנות של בית-הנכות את מסגרתם הנאותה, לאחר שאוחסנו, מחוסר מקום-תצוגה, במחסנים ובמרתפים רחוקים מעיני הקהל. להקמת הבניינים הוקצה על ידי ממשלת ישראל שטח נפלא, הכולל גבעה בת 160 דונם בלב המרכז החדש של ירושלים […]. הגשמת התוכנית נתאפשרה על ידי תרומות ראשונות מאת ממשלת ארצות-הברית ומאת ממשלת ישראל. כל תרומה היא בשווי של 850,000$."[1]

מדינת ישראל הייתה אז בעיצומה של "הפָּרשה" ובשיאו של קרב-האיתנים בין לוי אשכול, ראש הממשלה, לבין דוד בן-גוריון, קודמו בתפקיד ומי שהקים את מפלגת רפ"י. תוך זמן קצר, הודחו בן-גוריון ונאמניו ממפא"י, שעטתה זהות חדשה כ"מערך". בבחירות לכנסת בשנת 1965 נבחר אורי אבנרי לקדנציה ראשונה. ברמת יחסי החוץ, בתחילת חודש מאי נתכוננו יחסי ישראל-גרמניה ונערכה הפגישה ההיסטורית בין זלמן שז"ר, נשיא המדינה, לבין הקנצלר, קונרד אדנאואר. ברובד הקונפליקט המזרח-תיכוני, המרגל הישראלי, אלי כהן, נתפס בדמשק והוצא להורג בתלייה. מרגל ישראלי אחר, וולפגנג לוץ, נתפס במצרים. ב- 1 בינואר של אותה שנה התרחש בישראל הפיגוע הראשון של הפת"ח. במישור אירועי הפנים, בלטה החלטת החברה היפנית, "קונטסה", לחדול לייצר את מכוניתה בישראל (וזאת לאחר שלוש שנות ייצור מקומי), ואילו בתל אביב נשלמה בנייתו של מגדל שלום מאיר, גורד-השחקים הראשון בישראל, ראשית ניחוחה של מנהאטן בתל אביב…

התרבות הישראלית של שנת 1965 חוותה לא מעט שיאים: עמוס עוז פרסם את ספר סיפוריו, "ארצות התן", אהרון מגד הוציא לאור את "החי על המת", חנוך ברטוב את "פצעי בגרות". נתן אלתרמן פרסם את ספר שיריו החמישי והאחרון, "חגיגת קיץ", ואילו דליה רביקוביץ פרסמה את ספר שיריה השני, "חורף קשה". בתחום הבידור, "שלישיית גשר הירקון" כבשה את הלבבות בסגנון "הקומפניון דה לה שנסון" (אחד מכוכבי השלישייה, אריק איינשטיין, זכה באותה שנה ב"פסטיבל הזמר" עם השיר, "איילת החן"). "מילקוד" מאת דילן תומאס רואה אור בעברית. ב"הבימה" מוצגת הצגת "מי מפחד מווירג'יניה וולף" לאדוארד אולבי האמריקאי, לאחר שבתיאטרון "הקאמרי" הוצגו "לאחר הנפילה" של ארתור מילר, "פרשת אופנהיימר" להיינד קיפהארט האמריקאיים ו"מסיבת יום הולדת" להרולד פינטר האנגלי. עדיין ב"קאמרי" הצגת הילדים, "עוץ-לי-גוץ-לי" (בעיבודו של אברהם שלונסקי), זכתה להצלחה כבירה, וכמוה הצגת "המגילה" מאת איציק מאנגר ובביצוע משפחת בורשטיין. בכלל, ז'אנר המחזמר היה בשיאו באותה עת: "תיאטרון גיורא גודיק" העלה את "גבירתי הנאווה" עם רבקה רז בתפקיד הראשי, הד להצלחה העצומה של המחזמר על בימות לונדון וברודווי. הקולנוע הישראלי הצעיר ידע אף הוא שעה יפה ב- 1965: "סאלח שבתי", סרטו של אפרים קישון, זכה ב"גלובוס הזהב". אורי זוהר ביים את הסרט האוונגרדי-אבסורדי, "חור בלבנה". בתחום הזמר הישראלי, גילה אָדָרי הובילה את מצעד הפזמונים עם שירה, "הנשיקה הראשונה", בעוד השיר ההיתולי, "המורה לזמרה" (שירם של עמוס אטינגר ומאיר הרניק), זכה לפופולאריות אף הוא. ועוד: גלים ראשונים של רוקנ'רול הגיעו לחופי הזמר הישראלי: להקת פיקוד המרכז שרה "טוויסט מולדת"… סנוניות האמריקניזציה של התרבות הישראלית החלו מרחפות בשמי ישראל בת השבע.

כיצד נראות התרבות והאמנות האמריקאיות של שנת 1965? להזכירנו: זוהי ארה"ב שלינדון ג'ונסון נשיאה, ארה"ב שהולכת ומסתבכת במלחמה בווייטנאם (3500 נחתים שוגרו לווייטנאם ב- 1965. למעלה מ- 184,000 חיילים אמריקאיים בווייטנאם) ומתחילה לחוות את הפגנות-הנגד הקשות (ב- 1965 נערכה בוושינגטון הפגנת ה- Sit-in המפורסמת מול ה"פנטגון" בהנהגתו של המשורר, אלן גינזברג. שביתת מחאה סטודנטיאלית ראשונה נגד המלחמה באוניברסיטת מישיגן). זוהי ארה"ב של מצעד השחורים באלבמה בהנהגת מרטין לותר קינג (מאלקולם איקס נורה למוות בניו-יורק). זוהי ארה"ב בעיצומה של תוכנית החלל: "ריינג'ר 8" מתרסק על הירח; "ג'מיני" משוגר לחלל.תקליטיהם של בוב דילן ("ביקור בכביש המהיר 61"), "האבנים המתגלגלות" ("סיפוק"), ה"ביטלס" וה"סופרימס" זוכים למכירות שיא. בין השאר, רואים אור ספריהם של נורמן מיילר ("חלום אמריקאי"), ארתור שלזינגר ("אלף הימים") וספר שיריו של ג'והן ברימן, "77 ספרי חלום".

באותה עת, מבססת האמנות האמריקאית את ניצחונה הבינלאומי, שראשיתו עוד בימי מלחמת העולם השנייה. בעוד הסרט "צלילי המוזיקה" כובש את המסכים עם ג'ולי אנדרוז בתפקיד הראשי, ובעוד חברי להקת ה"ביטלס" מגיעים מלונדון ומטריפים את צעירי ניו-יורק בהופעה באצטדיון ניו-יורקי (ביקורם המתוכנן בישראל יבוטל מטעמי הגנה על טוהר הנוער העברי…) – ה"פופ-ארט" האמריקאי מגיע לשיא בשלותו: ב- 1965 יצר אנדי וורהול את ציורי "מרק קמפבל", שלו; רוי ליכטנשטיין צייר את "חלומות מתוקים, מותק"; ואילו רוברט ראושנברג יצר את עבודותיו הקולאז'יות הפוליטיות (דוגמת "Signs" מ- 1965 שהורכב מדימויים צילומיים של ג'אניס ג'ופלין, האחים קנדי, מלחמת וייטנאם, אסטרונאוט ומרטין לותר קינג). אך, גם המינימליזם הגיאומטרי האמריקאי הגיע לשיאו בשנה זו, כאשר קרל אנדרה יצר את "אקוויוולנט" – 120 לבני שַמות המקובצות על הרצפה בצורת מלבן. דונלד ג'אד יצר באותה שנה את מבניו הפסוודו-פונקציונליסטיים; פרנק סטלה צייר את "קיסרית הודו" עם קווים מקבילים וזוויות חדות. ועוד: האמנות המושגית האמריקאית החלה מרימה ראשה ב- 1965: ג'וזף קוסות יצר את "כיסא" – מיצב המשלב הגדרה מילונאית של המילה "כיסא" עם צילום של כיסא ולצדו כיסא של ממש.

ובאמנות הישראלית? סקירת 1965 ראוי שתפתח ב- 1963, השנה בה הוצגה במוזיאון תל אביב תערוכת וינסנט ון-גוך, שזכתה לפופולאריות שיא. 1963 הייתה גם השנה בה התפרקה קבוצת "אופקים חדשים", לאחר חמש-עשרה שנות הגמוניה. בתערוכתה האחרונה של הקבוצה באותה שנה (במשכן לאמנות בעין-חרוד) הציג אריה ארוך את ציורי ה"שולחנות" שלו, בהם השתרבבו רכיבי "פופ-ארט" (דוגמת השימוש בלוחות שולחן משומשים ו/או בקולאז'). תוך שנה ישלים יוסף זריצקי טריפטיכון ענק, מופשט-לירי, שנרכש לאוסף בית הנכות הלאומי לרגל זכיית זריצקי ב"פרס סנדברג". ב- 1963 ייסד החרשתן, סם דובינר, בתל אביב (רחוב בן-יהוה 63) את גלריה "ישראל" כגלריה הראשונה המנוהלת בישראל בסגנון אמריקאי (כולל משכורות לאמנים, מרביתם יוצאי "אופקים חדשים").

read more »