Archive for ינואר 6th, 2015

ינואר 6, 2015

משחק מכור

                               משחק מכור

צפיתי במשחק כדורסל בין הפועל ת"א לבין הפועל בנק יהב ירושלים. קראתם נכון: הפועל בנק יהב ירושלים. הפועל – אם שכחתם: משהו בדומה לפלסטינאי ההוא שבונה לנו בתים – מזוהה כיום עם בנק. ניחא, לפרדוקס הערכי האירוני הזה כבר הסכנו. אלא, שאז ראיתי, ששתי הקבוצות משחקות על לוח מודעות ענק, שיש הקוראים לו מגרש כדורסל. כי כל רצפת המגרש וכל התיחום שמקיפו אינם אלא מודעות פרסומת לחברות למיניהן שעניינן עשיית כספים. אם כן, קבוצות כדורסל, שגופיות שחקניהן מתפקדות גם הן כמודעות פרסומת לחברות ("מכבי אלקטרה"), ואשר שחקניהן נרכשו בכסף הגדול של בעליהן אילי-ההון, מתחרות זו בזו כביכול בשם הספורט ("משחק: פעילות למען עצמה, נטולת אינטרס ותכלית"), שעה שאינן אלא פרסומות קינטיות על פני משטח פרסומאי נייח (כאשר אינו מקפץ דיגיטאלית, או נפלש על ידי צפלין-פרסומת). ועכשיו, הסבירו לי בטובכם, מה לי לחפש כאן, במרחב מניפולטיבי זה, שמשימתו העליונה היא לפתותני ולחלוב את כספי? אני, שהייתי פעם שחקן כדורסל של ממש, שהקדשתי את כל מאודי לאימונֵי אין-קץ, מה נותר בעבורי בהצגה הקפיטליסטית האגרסיבית הזו המתחזה לספורט?

למחרת ההארה הנ"ל המתין לי מאמר שראה אור בסופשבוע האחרון במוסף של ה"ניו-יורק טיימס". שם המאמר – "השטן הפטרון של עולם האמנות" וכתב אותו עיתונאי בשם כריסטופר גלייזק. במרכז המאמר דמותו של אחד, סטפן שמחוביץ, יהודי בן 44 מפרברי בוורלי-הילס, שצילומו בביתו, כשהוא עם תחתונים בלבד לגופו ומוקף בשלוש יפיפיות, מלווה את הטקסט. זהו מאמר שהמילה "מדהים" קטנה עליו. כי גם אם כבר נדמה לכם שידעתם הכול על אודות המסחור הציני של האמנות העכשווית, המאמר הזה יותיר אתכם בדיכאון. מסתבר, שאותו שמחוביץ, שעשה הון ממכירת חברת שירותי צילום של סלבס לחברת הדימויים "גטי", שם לעצמו מטרה לעשות מאה מיליון דולרים בשלושים השנים הקרובות. ויהי מה. על מנת להגשים את משימתו הצנועה, כך מספר המאמר, מלקט השמחוביץ מהיקב ומהגורן של לוס-אנג'לס כל מיני פרחי-אמנים דלפונים שבדלפונים, שוכר בעבורם סטודיו, מנפק להם חומרים (לעתים, אף דואג לבריאותם), גם תומך בהוצאות קיום בסיסיות, תוך שמטפח תלות גמורה בו, כזו שהמאמר מכתיר בתואר "עסקה פאוסטית".

צריך לקרוא בכדי להאמין כיצד עובדת השיטה, לפיה ליקוט מקרי של כ- 24 אמנים צעירים, שלא זכו לשום הכרה מצד גורם מוסמך בעולם האמנות, הופך בידי שמחוביץ לאובייקט מסחרי, אשר – ללא שום קשר לכישרון האמנותי של היוצר (אם בכלל בנמצא) – משוּוק באופורטוניזם גמור, באגרסיביות צינית ובהצהרות נטולות כל בסיס, שעה שמופץ (בעיקר, באמצעות חשבון האינסטגרם של שמחוביץ) למתעשרים חדשים וישנים כ"הדבר הבא" וכחפץ שהללו יתנָאו בו על קירות ביתם, עד למכירה הפומבית שתחשוף או שלא תחשוף את קלונו הפיננסי של האמן, ואז הוא ייעלם כלעומת שצץ.

קראו ביחד אתי:

read more »