צ ח ו ק י ם

                             

                                      פרשת "וירא"

 

לא הרבה צחוקים יש בתנ"ך וכמעט כולם באזור פרשת "וירא", ובעיקר בה. ראשון הצוחקים הוא אברהם, אשר עוד בפרשה הקודמת – "לֵך לךָ" – צחק מששמע את הבטחת אלוהים להעניק לו ולשרה בן: "וייפול אברהם על פניו ויצחק ויאמר בלבו: הלְבֵן מאה שנה ייוולד ואם שרה בת תשעים שנה תלד?" ("בראשית", י"ז, 17). לאור תקדים זה, צחוקה של שרה, המגיבה בפרשת "וירא" באותו אופן להבטחת הבן (תוך שנה אחת) מפי שלושה האורחים/מלאכים, הצחוק הזה הוא תגובה צפויה, מעין שכפול צחוקו של אברהם: "ותצחק שרה בקרבה לאמור: אחרי בלותי הייתה לי עדנה ואדוני זקן." (שם, י"ח, 12) מעט אחר כך, תתכחש שרה לצחוקה, אך אלוהים – שהוא מבין גדול גם בצחוקים – זועם-משהו על צחוקה ("למה זה צחקה שרה?" – שם, שם, 13) ואינו קונה: "ויאמר: לא כי צחקת." (שם, שם, 15). עוד ננסה לפענח את מהות הצחוקים הללו, אך כרגע נמשיך ללקטם:

 

הצוחק הבא (ועודנו בפרשת "וירא") הוא לוט, בן אחיו של אברהם, המאיץ בחתניו (השניים שנישאו לבנותיו, אותן בנות שלוט הסגיר זה עתה בידי אנשי סדום לסיפוק תאוותיהם) לברוח מהעיר בטרם השמדתה: "ויהי כמצחק בעיני חתניו." (שם, י"ט, 14). ואז, עדיין ב"וירא", בא הצחוק המוטמע בשמו של יצחק, ועמו צחוקה המחודש של אמו (שמסתבר, אהבה לצחוק): "ותאמר שרה: צחוק עשה לי אלוהים, כל השומע יצחק לי." (שם, כ"א, 6) אלא, שאז נשמע צחוקו של ישמעאל: במהלך החגיגה לכבוד גמילתו של יצחק, "ותרא שרה את בן הגר המצרית אשר ילדה לאברהם מצחק." (שם, שם, 9)

 

עוד שניים-שלושה צחוקים ממתינים לנו בספר "בראשית": הראשון שבהם בפרשה סמוכה, פרשת "תולדות", בה רואה אבימלך מלך פלשתים את יצחק ואת אשתו "מצחקים": "וירא והנה יצחק מצחק את רבקה אשתו." (שם, כ"ו, 8) שני הצחוקים האחרים ב"בראשית", שניים שהם אחד, קשורים בניסיונה של אשת פוטיפר לפתות את יוסף ובעלילה שהעלילה עליו: "…ראו הביא לנו איש עברי לצחק בנו, בא אלי לשכב עמי ואקרא בקול גדול." (שם, ל"ט, 14). או: "…בא אלי העבד העברי אשר הבאת לנו לצחק בי." (שם, שם, 17)

 

מכאן ואילך, רק עוד שלושה צחוקים נותרו בתנ"ך, האחד סמוך לסוף ספר "שמות", במסגרת סיפור עגל-הזהב, כאשר נכתב: "…וישב העם לאכול ושתו ויקומו לצחק." ("שמות", ל"ב, 6) גם אל הצחוק הזה עוד נחזור. אך, הבה נשלים את סיורנו הקצר: בספר "שופטים" נפגוש את שמשון העיוור האסור בנחושתיים, מובא בידי הפלשתים החוגגים וצוהלים, "…ויקראו לשמשון מבית האסירים ויצחק לפניהם." ("שופטים", ט"ז, 25). ובפעם האחרונה, ב"יחזקאל", כאשר מתנבא הנביא על גורלה המר של ציון החוטאת ואומר: "…כוֹס אחותך תשתי העמוקה והרחבה תהייה לצחוק וללעג מרבָה להכיל." ("יחזקאל", כ"ג, 32)

 

עד כאן כל צחוקי ה"סְטֶנד-אַפּ" של התנ"ך. עשרה צחוקים, שמסתירים בעומקם תיאוריה קדם-פסיכואנליטית של מהות הצחוק.

 

די ברפרוף על פני פסוקי הצחוק הנ"ל כדי ללמדנו, שכולם קשורים בגוף, בגופניות ובמצב גופני. צחוקו הראשון של אברהם פרץ בהקשר המיידי של הבטחת הבן, משמע הבטחת פריונם המיני הבלתי סביר שלו ושל זוגתו הישישים. כאילו, מדמיין אברהם את עצמו בא במגע מיני עם שרה (מן הסתם, אקט שלא עוד אפיין את יחסי בני הזוג שבאו בימים), דימוי שמשחרר מאברהם צחוק. בהתאם, גם צחוקה של שרה קשור ישירות לתודעת "אחרי בלותי הייתה לי עדנה", דהיינו תודעת כושרה הגופני-מיני הרופס, המשודך לדימוי של משגל צָלֵחַ (מפרֵה). הלאה: חתניו של לוט סבורים שחותנם "צוחק מהם" משעודדם לברוח רגע לאחר בו הסגיר את נשותיהם לפורעי סדום למען יבצעו בהן זממם המיני. אם כן, שוב, צחוק המותנה במפגש אבסורדי שבין יצר מיני לבין מצב עניינים שבקוטב אחר, אם לא סותר. וצחוקו של הילד ישמעאל? אף הוא קשור, כמובן, באבסורד ההזדווגות, העיבור וההולדה של יצחק על ידי ישיש בן מאה וישישה בת תשעים. סביר, שאת ה"בדיחה" הזו שמע ישמעאל מאמו המצרייה, הגר; אולי מילדים אחרים במאהל. אולי אף הילכו רינונים בדבר שלושה האורחים באלוני-ממרא, אשר, מי יודע, אחד מהם הוא-הוא האב האמיתי…

 

כל שאר הצחוקים עניינם אותו עניין: יצחק ורבקה היפה "מצחקים" בגרר שעה שאבימלך צופה בהם מחלונו ומבין, שלא אחותו של יצחק היא היפיפייה כי אם רעייתו. ההקשר המיני ברור, וכמוהו תגובתו של אבימלך: "מה זאת עשית לנו כמעט שכב אחד העם את אשתך…" ("בראשית", כ"ו, 10). וכבר דרשו דרשנים בהגיבם לתיאור הזוג המצחק: "אמר רבי יוחנן: המשמש מיטתו ביום הרי זה מגונה. […] אין תשמיש המיטה אלא בלילה." ["בראשית רבה" (וילנא)] וכך, באופן ישיר וברור ה"לצחק לי" של אשת פוטיפר קשור ישירות לאקט מיני שכשל, משניסתה לפתות את יוסף, כשם שה"ויקומו לצחק" מחינגת עגל-הזהב קשור ישירות לפסוק הבא: "…לך רד כי שִחֵת עַמך…" ("בראשית", ל"ב, 7). והרי זכור לנו היטב הפעל "שחת" מפרשת "נח" כמציין מיניות פרועה. וכך, גם דברי הנביא יחזקאל לציון – "תהייה לצחוק" – הם המשך ישיר לתיאור ציון כזונה ("ונגלה ערוות זנונייך וזימתך ותזנונייך." – "יחזקאל", כ"ג, 29). ציון הזונה היא שמעוררת את הצחוק.

 

אם כך, מהי תיאוריית הצחוק לפי התנ"ך? הצחוק (להבדיל, אגב, מ"שחוק", שהוא ביטוי של אושר ושמחה: "אז ימלא שחוק פינו ולשוננו רינה") פורץ מאדם ברגע בו מתנגש הליבידו עם ההכרה הרציונאלית. אברהם ושרה הרציונאליים יודעים את אי-ייתכנות פריונם, והמחשבה על הזדווגותם נושאת הפרי מוציאה מהם צחוק. כזה יהיה גם צחוקו של ישמעאל. חתניו של לוט נקלעים לעימות בין הרציונאליות של מצב החירום בסדום ושערוריית הסגרת נשותיהם לבין דמיונם המייסר המשגר לתודעתם תמונות של אונס הנשים. שמשון ה"מצחק" לפני הפלשתים הוא זה המוליד בהכרתם את ההתנגשות בין האון הווירילי העצום של הזכר האומניפוטנטי הזה לבין חוסר האונים האימפוטנטי של העיוור האסור בנחושתיים. כה כרוך מושג הצחוק התנ"כי בליבידו, עד כי זוהה עם עצם המעשה המיני שבנוסח "ויקומו לצחק".

 

כידוע, המשנה הפרוידיאנית לדורותיה קישרה בין הצחוק לבין תת-ההכרה. הצחוק (הקומי, ההומור, הלצון וכיו"ב) – לימדונו פרויד, ארנסט קריס וממשיכיהם – אינו נמנה על הפעילות ההכרתית. בהתאם, ההתבדחות (ולבטח, הנונסנס, שמחזירנו אל ההכרה הילדותית) שייכים אף הם לקדם-ההכרה. אפילו ה- puns, משחקי הלשון ההיתוליים, אינם כי אם גיחה של חשיבה קדם-הכרתית, כשם שהשנינה היא התענגות שכנגד הסופר-אגו. אך, מעֵבר להתענגות על ההשתחררות מהחשיבה הלוגית, הקומי יסודו בפורקן הפתאומי והמפתיע מהחרדה החבויה בשורש הצחוק. שהצחוק, טען קריס, משחרר אגרסיה ואינהיביציה; שהקומי הוא מכניזם של הגנה. לפי קריס, מרבית תופעות הקומי קשורות בקונפליקטים של האגו מן העבר ועתה הן מסייעות לאגו לחזור על ניצחונו. ועוד: הישגו הגדול של ההומוריסטן טמון בסילוק הפחד הגדול והנצחי האורב לאני מאז ימי הילדות – הפחד מאובדן האהבה.

 

ה"פסיכואנליזה" של הצחוק התנ"כי שונה: ככל שהיא מותירה את הצחוק בתחומי תת-ההכרה ובתחומי ההשתחררות מהחשיבה הלוגית, לא פירוקה של חרדה עומדת בשורש העניין, אלא ההתנגשות בין היצר התת-מודע והחשיבה המודעת.

כתיבת תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: