במה זכה אברהם שייבחר?

פרשת "לך לך"

טוב, אנחנו זוכרים: את המסע מאור-כשדים לכנען התחיל אבא תרח ולא הבן אברם: "וייקח תרח את אברם בנו […] מאור כשדים ללכת ארצה כנען…" ("בראשית", י"א, 31). רוצה לומר: כששמע אברם את הציווי האלוהי – "לֵך לךָ מארצך […] ומבית אביך אל הארץ אשר אַראךָּ" (שם, י"ב, 1) כבר היה המסלול מסומן בתודעתו. נרשום לפנינו: תרח, בנו, כלתו ובן אחיו – לוט – יושבים ישיבת קבע בחרן, בחצי הדרך לכנען, שעה שנשמע הציווי לאברהם. אף שיצאו בשעתם לכיוון כנען, עצרו והתיישבו בחרן. ועוד נרשום לעצמנו: למרות שהכתוב מציין את מותו של תרח בחרן בסוף הפרשה הקודמת, כלומר לפני ה"לֵך לךָ", חישוב הגיוני של שנות חיי האב (שמת בגיל 205 שנים) והבן (שהיה בן 75 שנים בצאתו ארצה מחרן) מלמד, שאברהם עזב את בית אביו בעוד האב חי. לנקודה זו משמעות רבה בכל הקשור להתמסרותו האמונית של אברם לקול שמימי בלתי מוכר: מבלי לחשוב פעמיים ומבלי לומר מילה, אברם נוטש בית, אב ומשפחה. ובה בעת, נשוב ונדגיש לעצמנו: אברם יצא להגשים מסלול שהותווה על ידי אביו.

שאלות: מה גרם לתרח לצאת בשעתו לכיוון כנען? האם שמע קול אלוהי עוד קודם לקול שנשמע לבנו? ומה גרם לו לתרח לעצור ולהתיישב בחרן? האם אברם הנענה לציווי ה"לֵך לךָ" עושה זאת כיון שכבר שמע על כנען מפי אביו? וכלום אברם מקבל את דין ה"לך לך" בבחינת מי שמשלים מהלך של אב, או בבחינת מי שמורד באביו ונוטשו? כל תשובה על השאלות הללו תעלה דמות שונה של אברהם אבינו.

אך, השאלה הגדולה מכל היא: במה זכה אברם שדווקא אליו יתגלה הקול, ובעקבותיו הברכה הגדולה ("לזרעך אתן את הארץ…")? התנ"ך אינו עונה, אלא בדיעבד. כי דבר לא נכתב מראש בזכותו של אותו אברם מאור-כשדים – לא שהיה צדיק תמים, לא שהתהלך עם אלוהים (את המשפט "התהלך לפנַי והיֶה תמים" יאמר אלוהים לאברהם רק כשיגיע לגיל 99, 24 שנים לאחר הליכתו לכנען) וכדו'. עם זאת, נתן לנו התנ"ך את שמו של הנבחר: "אברם". אם נֵאות להכיר באטימולוגיה כצופנת בחובה סודות של מהות, נאמר: אב-רם, אב נישא, נעלה, ראש וראשון. אלא, שהאמת היא, שקריאה תמה של פרשת "לך לך" לא תעלה את אבינו הגדול בגדולתו הערכית: שמיד עם ראשית מסעו, אברם יודע לדאוג יפה-יפה לעצמו והוא "מסגיר" את רעייתו היפה לפרעה, שיפצה את הבעל בעין יפה: "ואברהם כבד מאד במקנה בכסף ובזהב." (שם, י"ג, 2)

נשוב אפוא ונתהה: במה זכה אברם דווקא שיבחר בו אלוהים? דומה, שהתשובה מצפה לנו, לא לפני הציווי והיציאה למסע, אלא לאחריהם: שזכותו הגדולה של אברהם היא בצייתנותו האמונית העיוורת והלא-רציונאלית. אנו, שחונכנו, מאז קירקגור ועד לייבוביץ', לאבחן את אמונתו הטוטאלית של "אביר האמונה" במעשה העקדה, נאתר טוטאליות זו הרבה הרבה קודם לכן. נפתח בכך, שמשפחת אברהם בן-תרח היוצאת למסעה מערבה מאור-כשדים, יוצאת מארץ שפע, הסמוכה לגן-עדן ההיסטורי (על שפך הנהרות פרת וחידקל) ושמה פעמיה אל מקום צחיח הרבה יותר. כך, גם עזיבתו של אברם את חרן לכנען, עודנה יציאה מאזור פורה, הסמוך לנהר בליח שבטורקיה, דרומה אל עֵבר מרחב מדברי. שום הגיון לא יצדיק מהלך שכזה. מה גם, שכנען היא ארץ מיושבת בעממים שונים ונתונה תחת שלטון מצרים, המעצמה האזורית הגדולה.

ואמנם, טרם הספיק אברם להגיע ארצה כנען, והוא כבר יורד למצרים. שהארץ המובטחת מתגלה כארץ של רעב חמוּר ("כי כבד הרעב בארץ" – שם, י"ב, 10). תאמרו: הרי לנו חוק ה"מקום" והגירוש ממנו (הדיאלקטיקה של המקום הקורא והמקום המקיא, המקום המפתה והמקום המשלח לגלות). אך, מבחינתנו, הדגש הוא על היענותו נטולת הספקות של אברם לקול האלוהי, שמכל בחינה הגיונית אינו מבטיח טובות. וכל זאת עוד קודם לחוסר ההיגיון שבמתן אמון בהבטחת הארץ לזרעו של זקן הנשוי לעקרה…

שאלה: האם בירידתו הבהולה של אברם מכנען למצרים אין משום גילוי הססנות בכל הקשור לקבלת ציווי ה"לך לך"? ייתכן. אפשר שאברם עובר תהליך של "התחזקות" לאורך מסעותיו.

כך או אחרת, סופו של דבר, אברם מקבל עליו את דין כנען, אף כי אינו מוצא את מקומו בכנען. הוא, ה"עברי" (שם, י"ד, 13) הוא הזר, האחר, זה שבא מעֵבר לנהר הגדול. וגם כשהגיע לכאורה ל"מקום", אין הוא חדל לנדוד, ואת מקומו של בית (בית אביו, או בית שיקים בארץ) ממלא האוהל, אוהל הנדודים (יודגש, בהתאם, שבן-אחיו, לוט, דווקא בחר לבסוף להתגורר בעיר ("ויאהל עד סדום" – שם, י"ג, 12), משמע הקים בית. כנען של אברהם אינה "מקום", אלא מהלך נומאדי מתמשך של איש-אוהלים, העוקר עם משפחתו, עבדיו, מקנהו וכו' לאורך שוליה המזרחיים, ההרריים יותר, של הארץ (העמקים מיושבים!), מצפונה לדרומה: שכם, העי/בית-אל, אלוני ממרא (צפונית-מערבית לחברון). אברם נודד מאזור צחיח יחסית אחד לאזור צחיח יותר (נגב). בעוד לוט בחר לדור באזור פורה (קודם לשואת סדום ועמורה) – "וירא את כל כיכר הירדן כי כולה משקה" (שם, י"ג, 10), אברהם בחר בהוויית הנדודים על סף הר ומדבר – אתרים אלוהיים. אך, בכל מקום בו ייטע אוהלו, יקים מזבח לה' ויקריב קורבן. דבקותו האמונית זו של אברם באלוהים אינה מוסברת בתנ"ך: מה גורם לאדם הגדל בתרבות אלילית לזנק זינוק אמוני מונותיאיסטי ולעבוד את אלוהיו במסירות שאין כדוגמתה. והרי אברם הוא הראשון בתנ"ך שנוקט במונח "אדוני" כתואר לקב"ה ("אדוני אלוהים, במה אדע כי אירָשנה?" – שם, ט"ו, 8). אלוהים הוא אדונו, והוא – אברם – עבדו, גם כשאברם זה מהווה תופעה חריגה, ביזארית, יוצאת דופן בהוויית כנען (למעט, מלכיצדק מלך ירושלים, צדיק פלאי אחר המאמין באלוהים – "אל עליון קונה שמים וארץ" – שם, י"ד, 19). איך כתוב בפרשת "לך לך" – "והאמין בה' ויחשבהָ לו צדקה." (שם, ט"ו, 6) וזאת, כאמור, עוד קודם לעקידת יצחק.

חוסר ההיגיון האמוני ממשיך להפעיל את אברם. הוא, שישב במצרים והגדיל בה את רכושו, מדוע שב ארצה? האם לאחר כל שאירע ביחסי פרעה-שרה לא עוד יכול היה אברם להישאר במצרים? או, שמא ידע בידיעה מיסטית (קול פנימי?) ששומה עליו לשוב לארץ שהובטחה לו מפי הקב"ה? כך או אחרת, הארץ, כנען, שָבַה ומתגלה כמקום רע: ה"מקום", יותר משמבטיח אחדות ושלווה, טומן בחובו פילוגים ומלחמות: המקום כופה פילוג בין אברהם ולוט ("ולא נשא אותם הארץ לשבת יחד" – שם, י"ג, 6); לימים, הפילוג בין יצחק וישמעאל; וחמור מכל, המקום דן את יושביו למלחמה, שמוטמע בה (לפחות, בלוחמים ממלכויות ים-המלח, שמרדו במלכות כדרלעומר) רוע מטאפיזי. כי שמות המלכים המורדים, היוצאים למלחמה, מסגירים זדון: ב(רשע) מלך עמורה, (שנא)ב מלך אדמה, ב(רע) מלך סדום… כנען קשה, בכנען שוכן רוע, כנען חיה על חרבה… ואף על פי כן, אברם בוחר להמשיך לחיות בה, לנדוד עם אוהלו, לבנות מזבחות לה' ולהקריב לו קורבנות.

מה יקשור את אברם למקום הרע הזה? לא פחות משבע הבטחות מפי הקב"ה (רק בפרשת "לך לך"!) ושתי בריתות אלוהיות: הברית בין הבתרים וברית-המילה. מה בין שתי הבריתות הללו? שתיהן עוסקות בבשר, שתיהן עניינן טקס של חיתוך/ביתור ("כריתה"), שתיהן בסימן קורבן גופני: שלא רק קיצוץ ערלת אבר המין הזכרי הוא קורבן גופני, אלא גם שחיטתן של אחת-עשרה חיות ("עגלה משולשת", "עז משולשת", "איל משולש", תור וגוזל; אנחנו מקבלים את הפרשנות הרואה ב"משולשת"/"משולש" הכפלת החיות בשלוש). אברם שוחט לא מעט ממקנהו ומגידולי העופות (יונים) שלו. ובעוד כריתת הערלה מסמנת נכונות להקריב משהו מכוח ההולדה הזכרי (סיכון סמלי של הגשמת הבטחת ה"לזרעך", או הצהרה על שיתוף אלוהים בהפריה), כריתת החיות מסמנת נכונות להקריב משהו של ממש מהקניין ומה"ביתיות" (גם אם היא אוהל). לא במקרה אפוא, הברית בין הבתרים תעמוד בסימן הבטחת הקניין על הארץ, ואילו ברית-המילה תעמוד בסימן הבטחת הזרע.

בפרשנות יפה של הרב יואל בן-נון הוא הצביע על כך, שהברית בין הבתרים נוקטת בשם המפורש, ואילו ברית-המילה נוקטת בשם "אלוהים". בהקשר זה, מציין בן-נון, ששתי הבריתות מתאחדות בפרשת "וארא" שבספר "שמות" ו', 8-2, בדבריו המוקדמים של אלוהים למשה, שעה שמזכיר לו את שתי הבריתות שכרת עם האבות: כאן אומר אלוהים: "וגם הקימותי את בריתי איתם לתת להם את ארץ כנען […] וגם אני שמעתי את נאקת בני ישראל […] ואזכור את בריתי." הרב בן-נון מזהה את הברית הראשונה עם ברית-המילה ואת השנייה עם הברית בין הבתרים. בהתאם, הפסוק שבהמשך – "ולקחתי אתכם לי לעם […] וידעתם כי אני ה' אלוהיכם…" (שם, ו', 7) – מאחד את השם המפורש ואת השם "אלוהים" בבחינת אחדות שתי הבריתות. ועוד: יציאת מצרים תאחד אף היא את שתי הבריתות, כאשר (כמסופר ב"שמות" י"ב) שחיטת קורבן פסח והקזת הדם על המשקוף מהדהדת את קורבנות הברית בין הבתרים (אלוהים העובר ופוסח על משקופי העברים המוכתמים בדם הקורבן כמוהו כלפיד האש האלוהי העובר בין בתרי החיות), ואילו אזכור הציווי של ברית המילה (שם, י"ב, 48-47) משלים את עניין הברית השנייה.

הכריתה הכפולה הזו של שתי הבריתות, אנו אומרים, קושרת את אברם בחלל (לכנען) ובזמן ("לזרעך נתתי…"), ואף ניתן לומר – היא עוקדת את אברם לאלוהים בעקידה של קורבנות אישיים. רק עתה, בעקבות הברית הכפולה, יינתנו השמות החדשים לאברם ושרי, שיהפכו "אברהם" ו"שרה". כי רק עתה, לאחר טקסי הברית (כנהוג ביחס לבן הנולד), מעניק האב (שבשמים) את השם ל"בנו" ומטמיע בו את עצמו (האות ה"א כמציינת שמו). אם , קודם לכן, רק שמע אברהם את אלוהים, הרי שמעכשיו הוא נושא את אלוהים בשמו, משמע במהות הווייתו.

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: