מעבדות לעבדות

פרשת "ניצבים"

הפסוק שמטריד את מנוחתי בפרשת "ניצבים" הוא הפסוק הפותח את הפרשה הקצרצרה הזו: "אתם ניצבים היום לפני ה' אלוהיכם ראשיכם שבטיכם זקניכם ושוטריכם כל איש ישראל. טפכם נשיכם וגֵרך אשר בקרב מחניך, מחוטב עציך עד שואב מימיך." ("דברים", כ"ט, 10-9)

חוטבי עצים ושואבי מים במחנה ישראל?! האם עַם העבדים שנמלט ממצרים ונדד ארבעים שנה במדבר הפך הוא עצמו למשעבד עבדים? פרשני התנ"ך נטו להצביע על הגֵרים כמי שעליהם היו מוטלות העבודות הגרועות והנחותות ביותר. גם אם זוהי הפרשנות הנכונה, קצת לא נוח לי להכיר בעובדה שהמשועבד הפך למשעבד. אבל, כשאתם בודקים הלאה את הסוגיה, אתם מוצאים שאמנם כך היה. ועוד איך. שהרי, כבר בספר "דברים", פרק י"ב, פסוק 12, פרשת "ראה", קראנו: "ושמחתם לפני ה' אלוהיכם אתם ובניכם ובנותיכם ועבדיכם ואמהותיכם…". עבדיכם! ושוב, בפסוק 18: "…אתה ובנך ובתך ועבדך ואמתך והלוי אשר בשעריך…". כן, עבדים ואמות במחנה ישראל.

מיהם העבדים הללו של בני ישראל? האומנם גֵרים בלבד? שמא רק אויבים שהובסו במלחמות ישראל (דוגמת "המלקוח באדם" שלקחו הישראלים מהמדיינים לאחר ששחטו בהם, כמתואר ב"במדבר", ל"א)? לא ולא: הן קראנו ב"שמות" (כ"א, 2): "כי תקנה עבד עברי שש שנים יעבוד ובשבעת יצא לחופשי חינם." עבד עברי!! רש"י, שבדומה למחבר שורות אלו חש שלא בנוח מהעניין, מיהר לתרגם את הביטוי "עבד עברי" ל"עבדו של עברי, עבד כנעני שלקחתו מישראל." (רש"י שמות פרק כ"א פסוק ב' ד"ה) פרשנים אחרים שבו והתעקשו על "עבד מתייהד". רבינו בחיי, כדרכו בפרשנותו החכמה, תפס את הקושי: בני ישראל, שהיו עבדים בארץ מצרים ואלוהים שחררם מעבדות לחרות, הנה הם שבים ומופיעים כעבדים במדבר. עבדים ושפחות. שכן, כזכור, "וכי ימכור איש את בתו לאמה" ("שמות", כ"א, 7). למעשה, כל פתיחת פרק כ"א עניינה היחס לעבד ולאמה העבריים: "ואם אמר יאמר העבד (העברי/ג.ע) אהבתי את אדוני ואת אשתי ואת בנָי ולא אצא לחופשי, והגישו אדוניו אל האלוהים והגישו אל הדלת או אל המזוזה ורצע אדוניו את אוזנו במרצע ועֲבָדוֹ לעולם." (שם, כ"א, 6-5)

אתם רואים את המחזה? – עבדים עבריים רצועי אוזנם בתוך מחנה בני ישראל, רכושם האנושי של אחיהם.

אחיהם. ספר "ויקרא" הרחום ביקש להקל על מועקת המחזה הזה: "וכי ימוך (יהיה מך, עני/ג.ע) אחיך (אחיך!!/ג.ע) עִמך ונמכר לך לא תעבוד בו עבודת עבד. כשכיר כתושב יהיה עִמך, עד שנת היובל יעבוד עמך ויצא מעמך הוא ובניו עמו ושב אל משפחתו. כי עבדַי הם אשר הוצאתי מארץ מצרים לא יימַכרו ממכרת עבד." ("ויקרא", כ"ה, 42-39)

שלפי "ויקרא" הטוב והמיטיב, העבד האחד האפשרי בעבור בני ישראל הוא רק עבד גוי או גֵר. אלא, שהאמת ההיסטורית המרה היא, שהסוציולוגיה של בני ישראל כללה-גם-כללה את העבד העברי: זה שמצבו הכלכלי לא איפשר לו לקיים את עצמו והוא מכר עצמו לעבד, או זה שגנב ולא היה מסוגל להשיב את הרכוש הגנוב ולפיכך נמכר לעבדות. ובאשר לנשים: אב עברי רשאי למכור את בתו אם טרם מלאו לה שתיים-עשרה שנים. ילדה מסכנה שכזו נקראה "אמה עברייה". בכל הקשור לעבד העברי, רשאי אדונו לתבוע ממנו להביא בשבילו ילדים-עבדים משִפְחָה כנענית. ובעוד העבד העברי נרכש לצרכי עבודה, הרי שהאמה העברייה נרכשה לשם יחסי אישות. כן-כן!

מה לא ניסו פרשנים מפולפלים ומתפתלים לכתוב על מנת לטהר את החברה הישראלית משרץ הסחר בבני אדם?! ניסו להסביר לנו, שבעצם, מדובר בסעד, ושלמשל, הבת שנמכרה כאמה אינה אלא נמסרת לאימוץ… או שיחסו של האדון לעבד העברי הוא יחס של מלכים… או שתקופת העבדות העברית לא הייתה כי אם סוג של שיקום אנשים שנקלעו למשבר כלכלי חמור… וכו' וכו'. לא משכנע. הרבה יותר פשוט ומשכנע לפתוח את "האנציקלופדיה המקראית", כרך ו', ולקרוא בערך "עבד" על אודות הגבלת שליטתו של האדון העברי בגופו של העבד העברי:
"אמנם רשאי האדון להכות את עבדו בשבט, כי כספו הוא (שמות, כ"א, כ-כא), אבל אינו רשאי להתאכזר אליו (וכלום הצלפה בשוט אינה התאכזרות?!/ג.ע). עבד שאדוניו הטיל בו מום יוצא בשן ועין (שם, פסוקים כו-כז), ואם הכה האדון את עבדו או את אמתו ומת תחת ידו נקום יינקם (שם, פסוק כ')."

הו, המוסריות העברית! אתם מבינים: לעומת האיסור המוטל על האדון העברי לרדות באחיו העברי בפרך ("ויקרא", כ"ה, 46), מותר הדבר לגבי העבד הנוכרי.

איני יודע מה היה שיעורם של העבדים בין המוני בני ישראל. סביר שבחברה של כשניים וחצי מיליון ערב הכניסה לכנען (כך ההערכה המקובלת) – לא מעט אלפים היו עבדים. עבריים ואחרים. מעמד נחות שבנחותים, קסטה נקלית. מחשבה מאד לא פשוטה לעיכול. בה בעת, אני למד מהמחשבה הזו משהו עקרוני על בני אדם: שרק טבעי הוא, שהמשועבדים יהפכו למשעבדים, כשם שידוע לכול, שהמוכים בילדותם הופכים למכים בבגרותם, שהנאנסים בילדותם מתגלים, לא אחת, כאנסים בהמשך חייהם, שהנרדפים והעקורים הופכים לרודפים ועוקרים, וכך הלאה. חוק המחזוריות האכזרית של האדם.

בה בעת, אני מעט תמה, שלא לומר מאוכזב: הנה הוא משה, גאון המהפכה הרוחנית המונותיאיסטית, אדם שחוקק דיני צדק חסרי תקדים, שניסח מהפכים נועזים בתחומי עבודת המתים, העריות ועוד; אז, היכן הוא חוש הצדק המהפכני והאמיץ של משה זה שעה שהוא בא לעניין העבדות?! תאמרו: דיני העבד העברי נאורים הרבה יותר מאלה הנהוגים במזרח התיכון הקדום. אולי. אך, אותי זה לא מספק. והמחשבה על פלוני עברי שהוא רכושו ועבדו הנרצע של אלמוני עברי, מי שגם מחזיק ברשותו (רכושו) גם פלונית כאמה לצרכיו המיניים – המחשבה הזו ממש אינה נותנת לי מנוח. נגד עיני אני רואה אותם, את העבדים והאמות העבריים מתכנסים בערב פסח לחגוג את הסדר, וקוראים בקול: "עבדים היינו לפרעה במצרים, ויוציאנו ה' ביד רמה ובזרוע נטויה"…

כתיבת תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: