Archive for אוגוסט 22nd, 2014

אוגוסט 22, 2014

המקום של המקום

                       

                                  פרשת "ראה"

 

"והיה המקום אשר יבחר ה' אלוהיכם בו לשכן שמו שמה…" ("דברים", י"ב, 11): הביטוי הזה, "המקום אשר יבחר ה' אלוהיך…" חוזר מפי משה בספר "דברים" לא פחות מתשע-עשרה פעמים, ומתוך זה, בפרשת "ראה" ("דברים" י"ב-י"ז) חוזר מושג המקום חמש-עשרה פעמים! אפשר שזהו המבע החוזר על עצמו לאורך ספר "דברים" יותר פעמים מכל מבע אחר. לכאורה, אין פשוט ממנו: משה מפרט חוקי פולחן למיניהם האמורים להתרחש באותו אתר, שאינו ידוע, לפי שעה, אשר בו יבחר אלוהים ביום מן הימים כביתו: "לשכן שמו שמה". ביטוי מרתק: לשכן את השֵם במקום, רק את השם ולא את הווייתו האחרת של אלוהים, ותהייה זו אשר תהייה. כי זיהוי שֵם עם מקום X הוא ההכרזה הרשמית על היותו של המקום בית.

 

זאת ועוד: "לשכן שמו שמה" כמוהו כאותו אדם, שהחליט להיעלם, נסע לאן שנסע ועקבותיו נעלמו, אך הותיר כתובת כלשהי המזוהה עם שמו. פגישה של ממש עם האדם איננה מן האפשר, אך הותרת מכתב אפשרית. גם תשובת הנמען אפשרית אולי, אך זו תגיע – אם תגיע – באופן בו יבחר הנמען. אנחנו מכירים את התופעה מ"חברות קש" למיניהן. חלילה, איננו מבקשים לייחס לקב"ה עבריינות ר"ל, אלא רק לטעון, שאלוהים בכבודו ובעצמו הוא נטול מקום ("בראשית רבה": "הקב"ה מקומו של עולם ואין עולם מקומו"), אלא שלשמו יש מקום, משמע ישנה כתובת בה יכול המאמין לתקשר עם בוראו. ומהי הכתובת הזו אם לא בית המקדש בירושלים.

 

"מקום", כידוע, הוא אחד משמות אלוהים. עתה, מדובר במקום של שם אלוהים, המקום של ה"מקום". לכאורה, חלל קונקרטי למושג מופשט, לשֵם. אך, בדומה לאותה כתובת של "חברת קש", אשר בה אין מתגורר איש, גם הכתובת הנוכחית, מקומו של ה"מקום", מתייחדת בחלל הריק של "קודש הקודשים", לב-לבו של המען הקדוש. כתובות מהסוג הנדון תובעות, שיהיה מי שישמש איש קשר, נושא דואר סודי, שהוסמך לאסוף את המכתבים ולהביאם אל הנמען הסודי והמסתתר. במקרה של אתר-הקב"ה, מדובר, כמובן, בכוהן הגדול, האחד והיחיד המוסמך להיכנס אל "קודש הקודשים". בגלגולו המאוחר, שלאחר החורבן, זהו, כמובן, החזן. החזן כדוור ובית הכנסת כ"מקום".

 

עתה, נולד המתח התיאולוגי הטעון בין ה"שֵם" לבין ה"שָמה". ה"שֵם" (בבחינת שֵם-על של הקב"ה, משמע בבחינת הכללה המסתירה אף את זהות שמו הפרטי של האל) קובע את מקומו ב"שָם" שהוא "שָמה", מושג מטאפיזי ערטילאי. רוצה לומר, גם למקום בתור "שמה" נלווה המסתורין של הבלתי מושג. לאמור: אפילו המען הספציפי של שם-האלוהים, אפילו הוא טמיר, נוכח ונעדר בה בעת. לא עניין של מה בכך להתכתב עם נמען נעדר שכתובתו ספק-נוכחת.

 

read more »