בלעם – צדיק כאברהם

 

 

        פרשת בלק

 

לא רמז אחד ולא שניים בפרשת בלק מזמינים אותנו להשוואה בין בלעם לאברהם, ויותר מכל – לעקידת יצחק. מוזר? לא אם קוראים את הפרשה בשבע עיניים. נתחיל במקום מגוריו של המכשף בעיר פתור ("…פתורה אשר על הנהר…" – "במדבר", כ"ב, 5): פתור היא העיר פתר אשר על גדות הנהר פרת, עיר מערי ארם-נהריים. ב"דברים" כ"ג, 5, יאמר משה על בלעם שהוא בא "מפתור ארם-נהריים". ארם-נהריים היא, כזכור, המחוז ממנו גם בא אברהם. שהרי לכאן שלח את עבדו, אליעזר, למצוא שידוך לבנו, יצחק ("בראשית", כ"ד, 10). רוצה לומר, כאן מתגוררים בני משפחת אברהם. סביר ששמעו על אודות הקוסם האזורי בעל השם הבינלאומי, בלעם.

 

נמשיך: כאשר ייצא בלעם למשימתו, בדרכו אל בלק מלך מואב (ולא שכחנו, שהמואבים הם צאצאי לוט, קרובו של אברהם), ייאמר עליו: "והוא רוכב על אתונו ושני נעריו עמו." ("במדבר", כ"ב, 23) וכבר הבחינו אי-אלה פרשנים בהקבלה לאברהם היוצא לדרכו אל הר-המוריה ועמו, לבד מיצחק, שני נעריו וחמור. ואף הגדילו חז"ל ב "במדבר רבה" (וילנה), פרשה כ', עת הגיבו ליציאת בלעם לדרך לעת שחר ("ויקם בלעם בבקר ויחבוש את אתונו…" – "במדבר", כ"ב, 21) בכותבם:

"וישכם: קדם ועמד בזריזות הוא בעצמו. אמר לו הקב"ה: רשע, כבר קדמך אברהם אביהם לעקוד את יצחק בנו (בראשית כב) – וישכם אברהם בבקר ויחבש את חמורו וגו'…"

 

רשע?! בלעם, המכשף מפתור, ספג קיתונות של שנאה ובוז מחז"ל, שראו בו רשע מרושע שביקש לקלל את ישראל. אפילו בשמו תוכלו לאתר את דברי הבלע בעם…אלא, שהדברים רחוקים ביותר מהאמת התנ"כית הטקסטואלית. כי קריאה בלתי משוחדת בפרשת "בלק" תגלה, שבלעם הוא מקרה מופלא של קוסם מארם-נהריים, המאמין בכל לבבו ובכל מאודו באלוהי ישראל, משרת נאמן של הקב"ה ("שומע אמרי אל ויודע דעת עליון", הגדיר את עצמו, בטרם באו חז"ל ושאר פרשנים וייחסו לו כוונות זדון למיניהן), אדם הנכון אף לסכן את חייו על מזבח אמונתו. שהלא, כאשר מגיעה אליו משלחת הנכבדים המלכותית – זקני מואב וזקני מדיין, אף שרים ("במדבר", כ"ב, 13) על מנת להזמינו לקלל את בני ישראל החונים על גבול מואב, מודיעם הקוסם במפורש:

"…לינו פה הלילה והשיבותי אתכם דבר כאשר ידבר ה' אלי…" ("במדבר"" כ"ב, 8). ואכן, אלוהים מתגלה לבלעם ומודיעו לבל ילך ולבל יקלל. וכך, בלעם שם נפשו בכפו ומעיז להמרות את הזמנת מלך מואב:

"לכו אל ארצכם כי מאן ה' לתת להלוך עמכם." ("במדבר", כ"ב, 13)

ומשמתעקש בלק וחוזר ומפתה את בלעם בכבוד ויקר, עומד הקוסם בפיתוי ועונה את תשובתו האמונית האבירית:

"…אם יתן לי בלק מלוא ביתי כסף וזהב לא אוכל לעבור את פי ה' אלוהָי..." ("במדבר", כ"ב, 18).

ועוד באותו הלילה שב אלוהים ומדבר אל בלעם ומצווה אותו ללכת עם אנשי בלק:

"…קום לך אתם ואך את הדבר אשר אדבר אליך אותו תעשה." ("במדבר", כ"ב, 20)

 

כלום ייתכן צדיק גדול מזה (מי שעליו נאמר "ותהי עליו רוח אלוהים" – "במדבר", כ"ד, 3, ביטוי שהתנ"ך שמר לאישים דוגמת יוסף, בצלאל, שאול, יפתח,  יחזקאל ועוד)?! שכן, מיהו בלעם זה אם לא עבד אלוהים, חסיד המהין לעבוד את הקב"ה בלב-לבה של תרבות עכו"מית כגון זו של ארם-נהריים! ולפיכך, תמוהה ביותר תגובת אלוהים להליכתו לעת שחר של בלעם אל בלק: "ויחר אף אלוהים כי הולך הוא…" ("במדבר", כ"ב, 22). מה הוא כועס?! האם לא הורה לו ללכת?! כן, חז"ל התאמצו מאד להסביר את הזעם האלוהי הזה בכל מיני התפלפלויות מתוחכמות, אשר כלל אינן משכנעות אותי. מה גם, שהמשך פרשת "בלק" מוסיפה להוכיח ולאשר את צדיקותו של בלעם ואף ממשיכה להזמין השוואה בינו לבין אברהם של פרשת העקידה. כי, כאשר בלעם תובע מבלק, פעם אחר פעם, לבנות שבעה מזבחות, עליהם יוקרבו שבעה פרים ושבעה איילים, על מנת ייוודע דבר אלוהים, אנחנו קוראים את הכתוב ב"תורת העולה" (חלק ג', פרק ע"ז):

"וכבר דרשו שאלו שבעה מזבחות שבנה היה כוונתו להתדמות לאבות ישראל שבנו שבעה מזבחות, […] וכבר דרשו רבותינו ז”ל שהפר שהיה נקרב בכל מקום נגד אברהם והאיל נגד יצחק וכמו שכתבתי מדרשם בזה חלק שני פרק רביעי, לזה הקריב נגד אברהם ויצחק, […] כי חשב שמצד אברהם ויצחק ימצא להם מקום פרוץ לקללם, כי מאברהם יצא ישמעאל ומיצחק עשו…"

 

ואולם, כיצד יקושר סיפורו של בלעם לסיפור העקידה? ובכן, בשני הסיפורים מתקיים מהפך אלוהי מקללה לברכה, מקללה של השמדת עם ישראל (שאילו הקריב אברהם את יצחק, לא היה נוצר העם) לברכה של שפיעת העם ("כחול אשר על שפת הים…" – בפרשת ה"הבטחה", ו"מי מנה עפר יעקב…" בחזון בלעם). וכך, כנגד מלאך אלוהים העוצר את ידו המונפת של האב על בנו עם "אל תשלח ידך אל הנער", אנו מוצאים בפרשת "בלק" את מלאך אלוהים הניצב בדרך וחוסם את מהלך האתון ורוכבה. ובמקביל לאסון הקרבת הבן האהוב המתהפך בישועתו, כך הפיכת קללת ישראל לברכתו ("…לקוב אויבַי לקחתיך והנה ברכתָ בָרֵך" – "במדבר", כ"ג, 11).

 

הנה כי כן, בלעם, אותו "שתום-העין" שרואה ועוד איך ("מחזה שדי יחזה נופל וגלוי עיניים" – "במדבר", כ"ד, 4), כמוהו כנביא מנביאי ישראל, מגדולי המאמינים שפגשנו בתנ"ך. העמדתו המרומזת לצד אברהם מאשרת, שגם בלעם הוא "אביר אמונה" שעמד בניסיון ולא התפשר עם אמונתו באלוהים, ועל כן גם חווה את המהפך הגורלי הנ"ל. אמנם, אין הכתוב מספר לנו מה עלה בגורלו של בלעם זה סמוך לדבר חזונו, אך ניתן להבין שהוא ניצל מזעמו של בלק, וסביר שעלה על אתונו וחזר לארם-נהריים להמשיך בשילוב יוצא הדופן של כישוף ועבודת אלוהים. אך, לא: מסתבר, שנשאר בשטח (האם קיווה לחסות בני ישראל?). אלא, שאת סופו הרע ומר של בלעם, זמן קצר לאחר מכן, לרקע כיבוש כנען, מספר לנו ספר "יהושע":

"ואת בלעם בן בעור הקוסם הרגו בני ישראל בחרב אל חלליהם" ("יהושע", י"ג, 22)

 

איזו כפיות טובה! איזה מעשה נבלה!

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: