Archive for מאי 11th, 2014

מאי 11, 2014

המיתולוגיה של ארץ כנען

פרשת "בהר סיני"

"כי תבואו אל הארץ […] ושבתה הארץ שבּת לה'. שש שנים תזרע שדך […] ובשנה השביעית שבּת שבתון יהיה לארץ שבּת לה'…" ("ויקרא", כ"ה, 4-2)

מצוות שנת השמיטה היא הנושא הפותח את פרשת "בהר סיני", בעוד המושא הפותח הוא הארץ, ארץ כנען. שש שנים יעבוד העברי את אדמתו בארץ המובטחת, ובשביעית – שומה עליו להשבית את הקרקע. נדגיש: לא הוא מצוּוה לשבות, כי אם האדמה, הארץ, עליה חלה ה"שבּת", שנאמר: "שבּת שבּתון יהיה לארץ שבּת לה'". במשך שישה ימים ברא אלוהים את העולם ובשביעי חדל ממלאכתו. מאוחר הרבה יותר, מאז קבלת לוחות הברית, צוּוָה העברי לשבות מכל מלאכה ביום השביעי של השבוע. עתה, שש שנים "עבדה" הארץ, נתנה יבולה ופריה, ובשנה השביעית עליה לשבות (באמצעות הימנעות אנושית). מערכות מקבילות של בריאה, יצירה וחדילתה הזמנית – בריאת העולם כולו בקוטב האחד, וכוח הבריאה של ארץ כנען בקוטב השני. זאת ועוד: ברית סמויה שוררת בין הארץ המובטחת לבין אלוהים: כי שבּת לארץ כנען היא "שבּּת לה'". ושוב: "והארץ לא תימכר לצמיתות כי לי הארץ…" ("ויקרא", כ"ה, 23)

הארץ, כנען, אדמת כנען, זכתה אפוא למעמד מיתי יחיד ומיוחד. כנען היא ארצו של הקב"ה (אמנם הביטוי "כי לי הארץ", הנאמר עוד קודם לכן ב"שמות" י"ט, 5, חל על העולם כולו, אך תחילתו של פסוק זה – "והייתם לי סגולה מכל העמים [כי לי כל הארץ]" – מאשרת את המעמד המיוחד של ארץ הבחירה לעם הבחירה). עתה, דין הבריאה והמנוחה האלוהיות את העולם חל גם על הארץ המובטחת בפרפראזה של שנה כנגד יום. שמעשה פריון האדמה הוא בריאה מתמדת מתוכה והוא המשך הבריאה האלוהית, ולפיכך – בתוקף אותה פרפראזה – הארץ חדלה לברוא ומתקדשת ב"שבּת" שלה בשנת השמיטה. מנוחת האדמה כמוה כמנוחת הבורא.

הארץ, האדמה, כנען – עולה אפוא מפרשת "בהר סיני" כישות מיתית, ככוח תת-אלוהי. בהתאם, גם הביטוי "ונתנה הארץ פריה…" ("ויקרא", כ"ה, 19) אינו עוד מטפורה בעלמא, אלא תיאור של "יצור" נותן (אף מוליד: "תוצא הארץ נפש חיה למיניה", "בראשית", א', 24) ויצור לוקח, יצור עובד ויצור שובת.

read more »