הערה על ציור מיוחד אחד שלאברהם אופק

הערה על ציור מיוחד אחד של אברהם אופק

מצאתי את צילומו בקטלוג המכירה הפומבית מס' 38 של "קדם". פריט 443. צילום הרישום והאקוורל מייצג גבר ניצב בנטייה קלה קדימה, על שכמו עוף, מאחוריו שור ומאחוריו ניצבת דמות צהובה. בראש השיירה המשולשת הזו פוסעת חיה אדומה. בתחתית ימינית של הציור רשם אופק: "מצב החדש", 22.1.1988, ירושלים. ובנוסף לכך הקדשה: "למילכה באהבה, אברהם ותלמה".

הסצנה הזו מוכרת לי היטב, אך גם שונה מאד מכל שהכרתי. הן, זוהי סצנת "ההולכים אל ההר", סדרה גדולה מאד של רישומים בנושא עקידת-יצחק, בה עסק אופק בעיקר בשנים 1985-1984. הסדרה מתועדת ומפורשת לפרטיה בספרי, "ההולכים אל ההר" (בית אבי חי, ירושלים, 2008). אם כך, מה מיוחד כל כך בציור הזה מ- 88?

נתחיל בעוף. זהו, כמובן, העורב, נושא הבשורות הרעות בסאגה הציורית של אופק. בכל הציורים שבנושא "ההולכים אל ההר" (ובסדרה הנלווית, "משחקי עקידה", המתועדת ומפורשת אף היא בספר הנ"ל), העורב נוחת על כתפו של הבן, יצחק, הפוסע מאחור. באורח משמעותי וחריג, הנחית אופק בפעם זו את העורב על כתפי האב, אברהם, ההולך אל הר המוריה, אל העקידה, שהפכה עתה לעקידתו. מאז תחילת שנות ה- 80 נאבק אופק במחלתו. אל, עתה, בינואר 88, בדיוק שנתיים קודם פטירתו, הוא מבין שֶכָּלַה-ונחרצה, שמחלתו הפכה אנושה, סופנית, ובהתאם, העורב על שכמו. זהו "(ה)מצב החדש", שרשם הצייר בשולי עבודתו. המצב ה"ישן" היה מצב העקידה הקלאסי, המיתולוגי; המצב ה"חדש" הוא כבר סיפור אישי לגמרי.

באופן חריג ומיוחד, המיר אופק את דמות החמור (לא אחת, חמור דמוי איל, מעין "יחמור") בדמות שור. כבר כעשור חלף מאז נואש אופק מהחסות המגוננת של הפרה, גיבורת ציוריו מאז מחצית שנות ה- 60, והוא נותר בהזדהות עם השור, שאותו ייצג לא אחת כשור מסורס. גם בפעם זו, לשור אין איבר מין. כמו אזלו כוחות ההפריה מהאמן ההולך וכלה. זאת ועוד, צמד רגליו האחוריות של השור עוצבו בצורת יתד. דימוי זה של יתד אינו מוכר לנו מהאפוס הציורי של אופק, וסביר להניח שהוא מסמל הכאת יתד באדמה. אם החמור ברישומי וציורי העקידה של אופק נשא עמו עדיין את תקוות הגאולה המשיחית ("עני ורוכב על חמור"), הרי שעתה שב אופק אל החיה הארצית הזכרית, שור החריש, כבבואתו. לא אחת, התבטא אופק בנושא הזיקה למקום ואמר, ששייכות למקום מוכחת על ידי הקבורה באדמת המקום. ודומה, שה"יתד" המאסיבי, כמעט מבנה אבן מונומנטאלי, מהדהד את מציבתו האישית של האמן, הטמנתו בקרקע.

בראש השיירה בציור הנדון פוסעת, כאמור, חיה אדומה. דומה, שבכוחנו לזהות את החיה: זהו שועל, אחד מאותם "שועלים קטנים מחבלים כרמים" ("שיר השירים", ב', 15), שאופק נדרש להם ברישומים מאותה שנה בקירוב. בהקשר הנוכחי, נראה שאופק – מי שהרבה להעמיק במקורות היהודיים באחרית חייו – אימץ את פרשנותם של חז"ל, שהמשילו את חבלת השועלים בכרמים לתינוקות של ישראל שהושלכו ליאור, דהיינו – לגזירה על הילד הרך ("וכרמינו סמדר"). עתה, השועל האדום, מחריב הכרם הצעיר – כרם חייו של האמן – מוביל את אברהם (אופק) אל קצו.

עדיין, הצהוב – צבע הרעל בציורי אופק משנות ה- 80 – צובע את יצחק, כמקובל בכמה מציורי העקידה של האמן. עדיין, כמקובל בכמה ציורים בסדרה, עיני הבן ועיני האב מסומנות כ"לוטות", קרי – הן הבן והן האב אינם "רואים" את שלפניהם. ועדיין, כל מרכיבי הסיפור מחוברים זה לזה בקו, כנהוג באותו משחק-עקידה ידני שאופק לא חדל לעצבו בציוריו (ואף בפסל עץ מונומנטאלי). ואולם, מכל שאר הבחינות, אישר אופק בציורו הנדון את "(ה)מצב החדש" שאליו נקלע.

ניתן להניח, שהרישום האקוורלי בנדון היה יקר ללבו של אברהם אופק, ולכן גם בחר להעניקו (ביחד עם תלמה, רעייתו) שי לאמנית ולידידה הירושלמית, מילכה צ'יזיק, שהייתה מאד קרובה ללבו. מילכה, מורה נערצת ב"בצלאל", שסבלה אף היא מהמחלה הממארת עוד בעברה, תובס על ידי המחלה בשנת 2011. מי כמוה יכול היה להבין את "המצב החדש" של אברהם אופק.

כתיבת תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: