18 הדיברות (לפחות)

פרשת "קדושים"

הרבה שאלות עולות מקריאת "ויקרא" פרק י"ט, הפרק הפותח את פרשת השבוע – פרשת "קדושים". שהפרק הנדון הוא, במידה רבה, מעין גלגול של "שמות" פרק י"ט, אותו פרק שעסק במתן תורה ובעשרת הדיברות (מדרש אגדה (בובר) ויקרא פרק יט: "מה ראה לומר להם הפרשה הזו בכינוס, דבר אל כל עדת בני ישראל, לפי שכל הדברות כלולות בתוכה."). הדומה והשונה בין שני הפרקים הללו כה רבים עד כי הם תובעים מאיתנו מאמץ פרשני.

"ויקרא" י"ט פותח במשפט הטעון והתובעני: "קדושים תהיו כי קדוש אני…". וכבר כאן בולט ההבדל המשמעותי מהכתוב ב"שמות" י"ט, 11: "…לֵך אל העם וקידשתָם היום ומחר וכבסו שמלותם…". דהיינו, בעוד התקדשות העם לקראת מתן תורה כרוכה הייתה ברחצה ובכביסה, בטיהור חיצוני, הקידוש של "ויקרא" י"ט הוא פנימי, קולקטיבי ונגזר מעצם הברית הקדושה שבין אלוהים ועמו (מדרש אגדה (בובר) ויקרא פרק יט: "משל למה הדבר דומה למלך שקידש אשה, אמר לה הואיל ונתקדשת על שמי תהי מלכך וכבודך כמו כבודי, למה שאת אשתי."). לאמור: לא עוד קדוּשה התלויה בהחלפת בגד וכו', כי אם קדוּשה א-פריורית, שתובטח או תעורער באמצעות הציות או אי-הציות לצווים שיפורטו להלן. קדושה שבדרך המוסר. ויודגש: קידוש העם בפרשת מתן-תורה טרם הותנה בציות לעשרת הדיברות. עתה, הקדושה היא על תנאי, גם אם נגזרה מהברית הנ"ל.

אך, השוני המאתגר בין שני הפרקים הנדונים מתחיל רק לאחר האידיאה של הקידוש. שכן, אם עשרת הדיברות פתחו בספר "שמות" בדיבור הפרֶלימינארי, בהנחת היסוד התיאולוגית העליונה, "אנוכי ה' אלוהיך…", הרי שה"דיבר" הראשון הפותח את המצוות ב"ויקרא" י"ט הוא – "איש אמו ואביו תירָאוּ". חידה: מה קרה, שהדיבר החמישי מתוך עשרת הדיברות המקוריות עלה למקום ראשון ו"הדיח" את הנחת היסוד התיאולוגית (אשר עתה נאתרה רק במקום השלישי: "…אני ה' אלוהיכם")?!

בספר "שמות" קדם הדיבר "זכור את יום השבת…" לדיבר "כבד את אביך ואת אמך…". וכבר עמדנו במקום אחר על הפשר והחשיבות של זיווג זה של כיבוד הורים ושל שמירת שבת. והצבענו על עיקרון הבריאה (בריאת עולם ובריאת אדם) כמשותף לשני הדיברות הנדונים. והנה, גם עכשיו, ב"ויקרא", מזווג ציווי שמירת השבת עם ציווי כיבוד ההורים, כאשר ה"דיבר" השני הוא – "את שבתותי תשמורו". כלומר, הזיווג נשמר, עיקרון הבריאה עודנו תקף כשהיה. ברם, עדיין נשאלת השאלה: במה זכה ציווי כיבוד ההורים שיועלה למעלת הראשון שבדיברות?

את התשובה נמצא בפרק הקודם, פרק י"ח. שכאן, לא זו בלבד שהמצוות המפורטות מתחילות במילים: "ואמרת אליהם: אני ה' אלוהיכם" (י"ח, 2) – מה שמחזיר לדיבר המקורי הראשון את כבודו האבוד – אלא, שכאן מובהרת לנו הסיטואציה החדשה והמכרעת שהיא, הכשרת בני ישראל מבחינה תחוקתית-מוסרית לקראת כניסתם לארץ כנען: "…וכמעשה ארץ כנען אשר אני מביא אתכם שמה…" (י"ח, 3). והנה, הפרק כולו מוקדש לציוויי איסורי-העריות, ובראשם: "ערוות אביך וערוות אמך לא תגלה…" (י"ח, 7). כה חשובה מצוות איסור-העריות עד כי, כאמור, היא מפורטת ומפורקת לכל אורך פרק י"ח, בבחינת חוק היסוד המבדיל את עם ישראל מהעמים הפגאניים שמהם יצא (מצרים) ואשר אליהם הוא בא (עמי כנען).

כיון שכך, שני דברים מתבהרים לנו בבואנו אל ה"דיברות" של פרק י"ט:
א. עקרון החקיקה שלקראת הכניסה לכנען הוא שתובע את ההסדרה המחודשת של עשרת הדיברות המקוריים (שניתנו לעם שזה אך יצא ממצרים, אך רחוק ביותר מהכניסה לארץ המובטחת).
ב. האיסור החמור על גילוי העריות לאורך פרק י"ח כמו הטרים את ה"דיבר" הראשון בפרק י"ט, הלא הוא כיבוד אב ואם. הצבת דיבר זה בראש מצוות פרק י"ט היא אפוא, גם מסקנת הפרק הקודם וגם תביעה ראשונה במעלה להיבדלות חברתית-מוסרית מהתרבויות הסובבות.

ככלל, בעוד עשרת הדיברות נחלקו כמעט-סימטרית בין מצוות שבין אדם ואלוהים (הארבעה הראשונים) לבין המצוות שבין אדם וחברו (השישה הנותרים), הרי שהרוב הגדול, כמעט כל ה"דיברות" של "ויקרא" י"ט הם בסימן המצוות שבין אדם וחברו. דומה, שמשה המחוקק של "ויקרא" אינו עוד משה המחוקק התיאולוג, כי אם יותר המנהיג החברתי המכשיר ערב-רב להיות לעם. ולכן, לא זו בלבד שפּה, ב"ויקרא", נמצא את מצוות הלקט, הליכת הרכיל וכו' (כולל "לא תקלל חרש ולפני עיוור לא תיתן מכשול"), אלא שהפסוק המפואר – אותו פסוק שמתמיהה היעדרותו מעשרת הדיברות המקוריים – "ואהבת לרעך כמוך" – מופיע רק עכשיו!

ברם, אם בדינים חברתיים עסקינן, הכיצד זה – אתה תמה – הכיצד זה שהציווי החברתי האלמנטארי כל-כך של "לא תרצח" (גם הוא רק שישי במספר בעשרת הדיברות המקוריים, נקודה שעליה עמדנו במקום אחר ), הכיצד זה שנעדר מהמוני המצוות של "ויקרא" י"ט?!

נכון, פסוק 16 מלמד: "לא תעמוד על דם רעך אני ה'". נכון גם, שהסיומת במילים "אני ה'" מציינת לאורך הפרק אותן מצוות שהן בעלות חשיבות מיוחדת (דוגמת "ואהבת לרעך כמוך" אני ה'"). ואף על פי כן, הציווי הנחרץ והחד-משמעי, "לא תרצח", אינו זהה לציווי "לא תעמוד על דם רעך". שכאן לא נאמר "לא לרצוח", כי אם לא לעמוד מנגד כאשר נשפך דם רעך (חז"ל אף הרחיקו מזאת: במדרש אגדה (בובר) ויקרא פרק יט, קראנו: "שלא תראה חבירך שחיה גוררתו או לסטים באים עליו לא תניחנו לפי שאתה חייב להצילו."). וברור, שהדיבר המקורי מ"שמות" הוחלש-משהו; והשאלה היא מדוע.

הדחת הציווי בנושא שפיכות הדמים ממקום שישי למקום תחתון מאד (מקום 15 או 16) רק מחריפה את שאלתנו. זיווגו עם הציווי הנוסף, "לא תלך רכיל בעמיך, לא תעמוד על דם רעך…", אף מזמנת אנאלוגיה סתומה: מה בין רכילות לבין שפיכות דמים? התשובה המטפורית האומרת, "מעשה רכילות כמוהו כשפיכות דם" אינה מספקת. שבנוסף לכל, היא תותיר את מצוות "ויקרא" י"ט ללא הדיבר של "לא תרצח", דבר שאינו מתקבל על הדעת. הפתרון הסביר האחד והיחיד הוא, שכל המצוות הללו – של הרכילות, דם רעך, "לא תשנא את אחיך בלבבך" ו"לא תיקום ולא תיטור את בני עמך" – כולם מכוונים אל נקודת השיא המבוקשת והנעלה מכל, שהיא – "ואהבת לרעך כמוך". שציווי זה, או דיבר זה, הוא הטומן בחובו את ה"לא תרצח", אלא שניסוחו הוא בדרך החיוב. עתה, זמן קצר קודם הכניסה לארץ המובטחת, משה חש ששומה עליו לעבור מה"לא" אל ה"כן", והוא מגביה את איסור הרצח אל אידיאל האהבה. ומכאן, שלא בבחינת אחד מאחרוני הציוויים הוא הציווי "ואהבת לרעך…" (כשם שגם לא מהאחרונים הוא הציווי שמטרימו – "לא תעמוד על דם רעך"), כי אם פסגה ושיא של ה"דיברות" החדשות, לוחות-ברית דיבוריות חדשות שמעניק משה לבני ישראל. אם "לא תרצח" היה ציווי כללי, בא הביטוי "דם רעך" להדגיש את האחר בבחינת רע ובבחינת "כמוך".

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: