שיחה גלויה עם אמן צעיר נסתר

                 שיחה גלויה עם אמן צעיר נסתר

 

פרולוג: זוהי הפעם השנייה שמתפרסם בישראל ראיון הנושא כותרת שכזו. בפעם הקודמת, היה זה ב- 21.8.1952, כאשר מעל דפי "משא" הופיע ראיון בשם "שיחה גלויה עם אמן נסתר". הגם שקשה להוכיח זאת, הסבירות הייתה, שהצייר הנסתר הוא יוחנן סימון, הריאליסטן החברתי מקיבוץ גן-שמואל וחבר "אופקים חדשים". השיחה ה"גלויה" ההיא, שחשפה ביקורת נועזת (מתוך המחנה) כנגד ההפשטה, עטפה עצמה במסתורין, ככל הנראה, מחמת האימה מפני זעמו של יוסף זריצקי. הפעם, 62 שנים לאחר הראיון ההוא, מתפרסמת להלן "שיחה גלויה" עם אמן ישראלי צעיר, המעדיף להישאר עלום מסיבות השמורות עמו. את השיחה אנו מנהלים בבית קפה בשדרות רוטשילד שבתל אביב. האמן, בן ה- 27, מהמבטיחים שבדור החדש, מדבר בעודו לוגם "גֶווּרְסְט" ומעשן (משהו). תשובותיו קצרות מאד, ברוח ה"אס-אם-אס".

 

                              *

ש: היכן גדלת?

ת: נולדתי בירושלים, גדלתי בבית-הכרם. לפני כשלוש שנים עברתי לתל אביב ואני מתגורר ב"פלורנטין" ביחד עם עדי, בן זוגי.

ש: היכן למדת אמנות?

ת: שנה למדתי ב"בצלאל" וזה לא היה זה, ואז שנתיים נוספות השלמתי ב"שנקר" ולאחרונה סיימתי לימודי המשך ב"מדרשה".

ש: ממה אתה מתפרנס?

ת: ההורים עוזרים, תודה לאל. זה בקושי מכסה את שכר הדירה, האוכל וה"דרינק". לא מתלונן.

ש: איזשהו סיכוי לחוזה עם גלריה?

ת: אתה צוחק ממני? בגלריות מחפשים כסף גדול. אני בקושי שווה 500 דולר. לא אמנות טובה מחפשים היום בגלריות, אלא אמנות שנמכרת חזק. תן להם ריאליזם ותקבל חוזה.

ש: ובכל זאת, הצגת ב"צבע טרי"!

ת: "צבע טרי" זה ספקטקל לבידור האלפיון העליון ולמכירת קיטש.

ש: ניסית להתאגד כקבוצה?

ת: איפה אתה חי?! קבוצה אמנותית זה רעיון שהלך עליו כבר לפני יותר משלושים שנה. קואופרטיבים אמנותיים זה פתרון רק לאמנים גרועים.

ש: באיזה תחום אמנות אתה מתמחה?

ש: בעיקר אני מצייר, אבל אני גם מצלם, עושה קטעי וידיאו ולפעמים גם מיצבים. זה תלוי, כאילו.

ש: מה אתה מצייר?

ת: כל מיני דברים. על פי רוב, "סרטים" שעוברים לי בראש בהשפעת קליפים מה"אם-טי-בי", או בהשראת לינקים מוזרים ששולחים לי חברים ביו-טיוב.

ש: משהו שאתה עוסק בו במיוחד?

ת: לא. זה משתנה, כאילו. מדי פעם אני מחליף מדיום, מחליף נושאים, גם מחליף שפה.

ש: לא מטרידות אותך סוגיות מהסוג של "כתב היד של האמן", או "עולמו של היוצר"? כוונתי לעקביות אמנותית.

ת: תראה כמה ערוצים יש ב"כבלים"; תראה כמה אלפי חברים יש לי בפייס-בוק; תראה כמה אופציות מחכות לנו בכל קניון! עקביות ואחדות הם ערכים מהאתמול, ידידי הקשיש.

ש: ובכל זאת, כשאתה מצייר, אתה עדיין משתמש בצבעי שמן על בד, הלא כן?

ת: כן, וגם על קרטון, פורמטים קטנים כאלה, כזה 30X40 או קצת יותר.

ש: מי האמן החביב עליך?

ת: אולי, מרלן דומא. גם חולני וגם רך.

ש: ואמן ישראלי?

ת: לא יודע. ראיתי השבוע כמה ציורים נחמדים ב"חזי כהן"; לא זוכר ת'שֵם.

ש: אין שום אמן מרכזי שעושה לך את זה?

ת: האמן המרכזי האחרון היה רפי לביא. היום אין יותר מרכז ואין יותר מרכזי.

ש: אתה מבקר בגלריות?

ת: כל יום חמישי בערב. פתיחות, כאילו. פוגש את החברה.

ש: ואמנות?

ת: אי אפשר לראות. צפוף נורא.

ש: ולמוזיאונים אתה הולך?

ת: רק בחוץ לארץ.

ש: מה עם מוזיאון ישראל?

ת: איפה זה?

ש: בירושלים.

ת: איפה זה?

ש: ומוזיאון תל אביב?

ת: משעמם. לא רלוונטי, כאילו. מוזיאון בלי שיניים. לא מתחייב לכלום.

ש: ולְמה אתה מתחייב באמנות שלך?

ת: אני מתחייב לאי-התחייבות.

ש: אתה קורא ביקורות אמנות?

ת: אין את מי לקרוא. רק לפעמים, אני מוצא עניין בביקורות של גליה יהב ב"הארץ", כשהיא נועצת שיניים וכשהיא משתחררת מהאג'נדות שלה.

ש: מה רע באג'נדה?

ת: בחייך, עזוב אותי מאג'נדות ומ"ראש גדול". קח שאחטה ותפוס ראש.

ש: אתה נפגש עם אוצרים?

ת: בקושי, כאילו. לתערוכת הסיום ב"מדרשה" הגיעו כמה. הוותיקים לא יוצאים מהמשרד, ולהגיע אליהם זה גיהינום לפני, תוך כדי ואחרי. והצעירים – בכלל לא ברור לי מה הם מחפשים. מינֵי תערוכות שכאלו.

ש: האם באמנות שלך אתה מנסה להגיב לַחברה הסובבת אותך?

ת: אני לא קורא עיתונים ולא מקשיב לחדשות. אין לי עניין של ממש במה שקורה כאן.

ש: מה דעתך על מנהיגים ופוליטיקאים?

ת: כוֹלֶרוֹת כולם.

ש: ומה אתה חושב על ההתנחלויות בשטחים?

ת: כל הקשקוש הזה של ימין ושמאל יוצא לי מכל החורים ונוגע לי לקצה ה…

ש: לַ"מקום" אין מבחינתך שום ערך?

ת: מה שקורה בברלין, בלונדון ובניו-יורק מעניין אותי לא פחות, אם לא יותר, ממה שקורה בתל אביב. אותה מוזיקה מרקידה במועדונים בכל העולם.

ש: אבל אתה אמן ישראל: אינך חש שום קשר לאמנים ישראליים שקדמו לך?

ת: בקושי לימדו אותי אמנות ישראלית באקדמיות. האמת, אין לי שום קשר לעָבָר האמנותי כאן, כאילו.

ש: זריצקי?

ת: הוא היה צייר מופשט, לא?

ש: ראובן? גוטמן?

ת: אלטע-זאכען לתיירים יהודיים.

ש: והנוף הישראלי?

ת: נוף… במרתף בו אני מצייר אני רואה רק את הג'אנק שלי.

ש: ואור ישראלי?

ת: אתה מתכוון לפלורוצנט? תשמע, אתה שואל אותי שאלות מתחילת המאה ה- 20…

ש: אני מאתר בעבודות שלך עיסוק בולט בפרוורטיות מינית.

ת: הסקס, כאילו, קצת משעמם, לא?

ש: לא…

ת: אלמלא הפורנו באינטרנט, כבר הייתי הופך א-מיני. רק שעדי לא יקרא את הראיון הזה…

ש: האם הפילוסופיה חשובה לאמנות?

ת: ניסיתי להבין את הצרפתים ב"וויקיפדיה", אך לא הצלחתי. ב"בצלאל" פמפמו אותנו עם הצרפתים עד שברחתי.

ש: לאן נעה האמנות?

ת: אני ממש לא יודע, כאילו. אולי היא כבר לא נעה. "נעה" זה מושג של מאתיים שנות מודרנה. זה פָּאסֶה.

ש: האם האמנות נמצאת במשבר?

ת: "משבר" הוא מושג הסובל מעודף נוסטלגיה. זהו מושג של זקֵנים מסוגך שמתגעגעים ל"תור זהב" שלא היה ולא נברא. האמנות נמצאת תמיד ב"משבר".

ש: מדוע חשוב לך לשמור על עילום שם?

ת: הישרדות, ידידי, הישרדות! מה יותר חשוב מזה בעולם האמנות?!

ש: תודה על השיחה הכֵּנה. מלצר!!

ת: אתה משלם, כן?

 

 

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: