ז'יז'ק, רדי-מייד והבלים

                        ז'יז'ק, רֶדי-מייד והבלים

 

הפגישה האחרונה שלנו עם סלבוי ז'יז'ק הייתה דווקא די אוהדת. כזכור (אולי), נפגשנו לפני מספר חודשים על בסיס תיאולוגי, ובמאמר בשם "האיש שלנו בלובליאנה", בחנו שני ספרונים של הפילוסוף הפופולארי שטיפלו בסוגיית סינגורו על היהדות כנגד הנצרות. בפעם זו אנחנו באים אל ז'יז'ק מכיוון אחר, מכיוון האמנות המודרנית. אני חושש, שהכוכב הסולבאני רקח לנו קשקוש מארץ הקשקושים.

 

לא אחת, התרשמתי במהלך קריאת סלבוי ז'יז'ק, שההוגה הזה יורה צרורות של הברקות, שמאחורי חלקן לא מסתתרת אחריות פילוסופית רבה מדי. שוב ושוב התרשמתי, שזריזות מחשבתית, פקחות, ביטחון עצמי ולהטוטים פוסט-לאקאניים קשים להבנה פולטים ממקלדתו תֵזות, אשר הסגידה ה"רסלינגית" ל"פילוסוף הכוכב" מסמאת את כושר הביקורת של הקורא לגביהן. ובכלל, למדתי להישמר מ"פילוסופים כוכבים" של שנות האלפיים, החל בברנאר אנרי-לוי הצרפתי, המשך באגמבן האיטלקי וכלה בז'יז'ק הסולבאני.

 

על מה אני מדבר? על ספרונו, "מטריקס – האחר הגדול והמציאות הווירטואלית" (במקור: "מטריקס, או שני צדדים של פרברסיה"), שראה אור עברי ב- 2003 בהוצאת "רסלינג". אני מדלג על הניתוח הלאקאני את סרטם המפורסם מ- 1999 של האחים וושובסקי, "מטריקס", ואני ניגש הישר אל העיון של ז'יז'ק באמנות המודרנית. ובכן, בדרכו המפותלת ומרובת הערוצים הצדדיים, נדרש הפילוסוף לספרו של קלוד לוי-שטראוס, "אנתרופולוגיה סטרוקטורלית" ולדיונו בתפיסתם המרחבית של בני השבט האינדיאני, ווינֵבֵּייגו. מסתבר, שהשבט מחולק לשתי תת-קבוצות, האחת עליונה והשנייה תחתונה. כיצד, אם כן – שואל לוי-שטראוס – מושגת אחדות הזהות של השבט? תשובתו: בזכות קיומו של "מוסד אפס", מוסד חברתי המקובל על כל בני השבט, מוסד על טבעי ומיסטי הנעדר משמעות כשלעצמו. רוצה לומר, ההיעדרות המוחלטת, הנגאטיביות הגמורה של המוסד (משהו ברוח ה"מָאנָה" המיסטית), בזכות היותו מקודש על ידי בני השבט כולו, היא-היא "המאפשרת לכל חברי השבט לחוות את עצמם ככאלה, כחברים באותו שבט."[1]

 

בסדר. אלא, שהבעיה מתחילה כאשר ז'יז'ק מבקש ליישם את הרעיון האנתרופולוגי הזה של לוי-שטראוס על האמנות המודרנית: כשהוא מתבונן במוצגי אמנות עכשוויים שברוח ה"בזות" (Abject), קובע ז'יז'ק:

"אותו דבר מתרחש היום בסצנת האמנות העכשווית: חזרתו של הממשי אינה מתרחשת בעיקר בדמות פלישתם הברוטאלית והמזעזעת של אובייקטים הפרשתיים, גופות מרוטשות, חרא וכו'. אובייקטים אלה בוודאי אינם נמצאים במקומם – אבל על מנת שאלה לא יהיו במקומם, חייב המקום (הריק) להיות כבר כאן, והמקום הזה מיוצר על ידי האמנות 'המינימליסטית', שראשיתה במאלביץ'."[2]

 

ובכן, התֵזה הז'יז'קית היא, שהמינימליזם שמאז מאלביץ – בבחינת גרסה אחרת של "מוסד אפס" – הכשיר את הקרקע ואפשר את כינונו של ה"רֶדי-מֵייד" של מרסל דושאן. כאילו צריך היה לרוקן את המרחב האמנותי (לכאורה על ידי המינימליזם הפוסט-מאלביצ'י) על מנת שדושאן יוכל לבוא ולטעון, שכל דבר המוצג במרחב זה הוא אמנות:

"מה שהנטייה המינימליסטית של מאלביץ' עושה הוא פשוט הפקתו – בידודו – של המקום ככזה, הפקת המקום הריק (או המסגרת) הניחן בתכונה הפרוטו-מאגית של הפיכת כל אובייקט הנקלע אל תוך הטווח שלו ליצירת אמנות. בקיצור, אין דושאן ללא מאלביץ'."[3]

 

ומכאן, ולסיכום, בחזרה לאמנות ה"בזות" בבחינת רדי-מייד מאוחר:

"הופעתם של אובייקטים הפרשתיים שאינם במקומם תואמת אפוא במדויק להופעתו של המקום ללא כל אובייקט בתוכו, של המסגרת הריקה ככזאת."[4]

 

אז, אני שואל אתכם: זה רציני?! או, שמא לפנינו מקרה שכיח נוסף של פילוסוף הנדרש לאמנות העכשווית בשטחיות הגובלת בבורות ומפיק "מרגלית" שאינה אלא חרוז פלסטיק.

 

מהיכן נתחיל: האם מהפן הכרונולוגי, לפי יסתבר שה"רדי-מייד" של דושאן – alas! – נולד ב- 1913 (גלגל האופניים המותקן על דרגש), משמע שנתיים קודם להבשלת ה"מינימליזם" (כלומר, הסופרֶמָטיזם) של מאלביץ'? או, אולי מוטב, נתבונן ברקעים הרעיוניים השונים לחלוטין והבלתי תלויים זה בזה של דושאן ושל מאלביץ' ונבין, שהסמכת ה"רדי-מייד" על המינימליזם הסופרמטיסטי אינה מחזיקה מים:

 

ראשית, ואיננו אומרים שום דבר חדש כמובן, הציור המופשט המינימליסטי של מאלביץ' היה מיסטי בשורשיו (בדומה לשורשי ההפשטות האירופאיות המוקדמות לסוגיהן). שהצייר הרוסי אימץ את שפת ה- Zaum של המשורר האוונגרדי הרוסי, אלכסיי קרוצֶ'ניך (גם לחלֶבניקוב היו יד ורגל בכיוון זה)  – שפה טרנסצנדנטלית שמעֵבר להכרה ולתבונה. ה- Zaum זוהה עם המצב היוגי הקרוי "סָמַדהי" והוא שולב בעניינו של המיסטיקון הרוסי, אוספנסקי, במיסטיקה מזרחית רחוקה. בהתאם, כאשר צייר מאלביץ' את התצורות הגיאומטריות והשטוחות שלו בגווני לבן על לבן, או שחור וכו', הוא תר אחר פרספציות Zaum טהורות, וראה את המינימליזציה שלו כשלילת חומר המאשרת הכרה מיסטית עליונה.

 

ה"רדי-מייד" של מרסל דושאן, לא זו בלבד שנולד עוד קודם לכן וממקורות רעיוניים שונים לחלוטין, אלא שמשימתו העליונה הייתה דה-מיסטיפיקציה של האמנות. אף יותר מזה, כפי שהצהיר דושאן בכתב עוד ב- 1913 – השאלה שהדריכה אותו הייתה, כיצד ליצור אמנות בלי אמנות? רוצה לומר, דושאן דחה וביטל כל קשר לציור, כולל הציור הפוסט-קוביסטי (שהוא עצמו היה אָמון עליו עד 1912 ואשר ממנו יצמיח מאלביץ' את הסופרמטיזם שלו). בהתאם, גם השלילה הגמורה של האסתטי מה"רדי-מייד", נקודה שדושאן לא חדל להדגישה.

 

מרסל דושאן לא היה זקוק אפוא ל"חלל הפנוי" נוסח הציור המינימליסטי של מאלביץ'. כי את עיקרון ה"רדי-מייד" הצמיח דושאן משירתו הפרה-סוריאליסטית של ריימונד רוסל ("רשמים מאפריקה", 1911) ומהאנרכיזם האנטי-אמנותי של דדאיסטים-לעתיד כפרנסיס פיקביה, מאן ריי ועוד. כך, שאם כבר רוצים להצביע על "מוסד אפס", שסלל לכאורה את הדרך ל"רדי-מייד", הרי שאנטי-אמנות פרֵה-דדאיסטית-סוריאליסטית היא המועמדת לתפקיד המוסד הזה.

 

בהתאם, בעוד המינימליזם המאלביצ'י ביקש אחר הגבהה אנושית-רוחנית באמצעות האמנות, הולדת ה"רדי-מייד" של דושאן יסודה בסילוק האדם (ברמות יצירה ושיפוט טעם):

"באופן טבעי, היה זה תולדה או ניסיון להסיק מהדֶה-הומניזציה של יצירת האמנות, שמהם הגעתי לרעיון הרדי-מייד."[5]

 

גדולתו של דושאן הייתה, שלא היה זקוק לשום ריקון א-פריורי של המרחב האמנותי על מנת שיפתח את רעיונו המהפכני. כי היה זה דושאן הוא עצמו שרוקן את המרחב במו דילוגו המהפכני ובאחת מציור פוסט-קוביסטי ופוטוריסטי ("עירומה יורדת במדרגות", 1912) אל ה"לא-ציור" וה"לא-אמנות" של ה"רדי-מייד". במונחיו שלו, היה זה זינוק שמתוך מצב נפשי של "אדישות" אמנותית-אסתטית. את זה מסרב ז'יז'ק לקבל או להבין.

 

במילים פשוטות: התֵזה של סלבוי ז'יז'ק מחטיאה לחלוטין את מהלך העניינים ההיסטורי של ה"רדי-מייד", והיא זורקת לאוויר פטפוט-סרק שאין בו דבר וחצי דבר.


[1] סלבוי ז'יז'ק, "מטריקס – האחר הגדול והמציאות הווירטואלית", רסלינג,תל אביב, 2003, עמ' 32.

[2] שם, עמ' 35.

[3] שם, עמ' 36.

[4] שם, שם.

[5] The Essential Writing of Marcel Duchamps, eds. M.Sanouillet & E. Peterson, Thames and Hudson, London, 1975, p.134.  

כתיבת תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: