Archive for אוקטובר 3rd, 2013

אוקטובר 3, 2013

בשביל מי היא האמנות?

                       בשביל מי היא האמנות?

 

עכשיו, יותר מתמיד, זהו הזמן לשאול: של מי, בעצם, היא האמנות? בשביל מי היא? מהי הטריטוריה האמיתית שלה? מיהו קהלה האמיתי? השאלות הללו, שביסודן הן אחת – האם האמנות היא של ובשביל "העם", למען כלל הציבור? – הפכו דחופות דווקא לנוכח הדגל שהניפה הביאנאלה ה- 55 בוונציה. ששָם, כפי שכבר דווח רבות (כולל ב"מחסן" זה), הוצאה האמנות מ"עולם האמנות" ומוקמה בשוליים ההזויים של ה"חיצוניים" – ה"אאוטסיידרים", אותם "לווייני אמנות" תימהוניים, הפטורים מהנורמות של "עולם האמנות".

 

הנה כי כן, מכשפה עממית מצויה, מסוג זה או אחר, המציירת לה קלפי גורל, אחת שלא בגרה שום אקדמיה לאמנות, לא פילסה דרכה מבעד לשורת תערוכות מבחן, לא סוננה במסננות הביקורת האמנותית, ויותר מכל, משוחררת מכל דין וחשבון לתולדות האמנות בעבר ובהווה, למושג האמנות ולשפות האמנות של הזמן והמקום, ובכן – המכשפה המציירת הזו כמוה ככל אותם "אמנים נאיביים" ואמני "ברוט" למיניהם: היצירתיות שלה מודרכת אך ורק על ידי "דחף פנימי", מצייתת אך ורק ל"עין שלישית", לחוש חזיוני, לאמת הפרטית המטאפיזית שלה. היא פטורה מההיסטוריה ומהקודקס ה"אֶתי" המקצועי של גילדת הציירים. מבחינתה, היא אינה "ציירת", כי אם יידעונית, בדיוק כשם שיוצרי המסכות בשבט האפריקאי או האוסטרלי אינם "פַסָלים", אלא עוזרי כהונה. המכשפה הזו מועמדת מהשורה הראשונה לתערוכת "ההיכל האנציקלופדי" שבז'ארדיני וב"ארסנלה".

 

מובנים לי, כמובן, געגועיה של האמנות אל האזורים התמימים הללו, אל מחוזות ה"אמת" האישית, הצרופה, אל מרחבים שלא טומאו בפיתויי המסחור, בכזבי השיווק והיח"צנות, בהבלי הכיבודים והאגו, שעולם האמנות כה מצטיין בהם, והיום יותר מתמיד. אך, השאלה הקשה היא, האם ניתן כיום – לאחר כל שהתחולל באמנות המודרנית והפוסט-מודרנית – לשוב אל מרחב התמימות הבלתי אמצעית, לחזור לגן-עדן? שאלה קשה, שהתשובה עליה תובעת אומץ לומר דברים שאינם "פוליטקלי קורקט".

 

read more »