קטגוריות
האמנות כדימוי וכסמל

אל היערות

                                 אל היערות

 

בדרך אל היער האפל של יהודית סספורטס ("שבעה חורפים", מוזיאון ישראל) חלפנו על פני לא מעט יערות שחורים. שהרי, די בעלעול חטוף ב"רשת" על מנת לאתר אינספור דימויים של יערות אפלים, ובכללם – טפטים, משחקי מחשב, צילומים דקורטיביים-סנטימנטליים וכו', כולם עתירי מסתורין, אניגמה ומורא.   

 

ואף על פי כן, יצאנו אל היער, קיווינו לטוב, ובפינו פזמון:  

"אצא לי אל היער/ לראות את הקוקית/ ויען קול מיער:/ הן זוהי הקוקית!/ קוקו! קוקו!/ הן זוהי הקוקית!".

נאמנים למקורותינו העבריים, מיהרנו לאזן את הפזמון ההולנדי העממי הזה בשירו של ביאליק, "שירת הציפורים ביער", הפותח במילים:

"אל היער יצא יצאתי/ קהל ציפורים שם מצאתי,/ קהל ציפורים גדולות, קטנות/ כולן יחד שיר מתַנות."

 

אכן, מצב רוחנו היה מרומם וכניסתנו אל בין עצי היער הייתה עליזה ואופטימית, רוויה בציפייה, אם לא לקוקית, כי אז לפטריות וגמדים… אלא, שעד מהרה, השתנתה התמונה [הקורא, העלול להיות מותש להלן לאורך מסע תרבותי עמוס-מידע, מוזמן לדלג הישר אל חלקו האחרון של המאמר, ובו העיון בתערוכתה של סספורטס].

 

זהו השלב בו צפו בתודעתנו המוני היערות של התרבות המערבית שמאז האפוס המסופוטמי, בו כבש גלגמש את השלטון באמצעות מסעו לעבי יער ארזים והריגתו את שומר היער, הומבּבּה. יותר מכל, חשבנו על מחזותיו של שייקספיר, תוך שאנו נאחזים בהבחנתו הידועה של חוקר הספרות, נורתרופ פריי ("האנטומיה של הביקורת", 1957) אודות המתח (עיקרו בקומדיות של שייקספיר) בין "העולם הירוק" – עולם היער – לבין עולם העיר. שיאו הזכור לטוב של מתח זה הוא, כמובן, ב"חלום ליל קיץ": העולם ההפוך, האי-רציונאלי, המטורף והקסום של היער – העולם הנשלט בידי פוק, אוברון וכו', וכנגדו, העולם המסודר של אתונה, הנשלט בידי החוק המלכותי. כך, גם ב"שני האדונים מוֶורונָה", הגיבור, ולנטין, הופך למנהיגה של חבורת פורעי חוק החיה ביער, יער האנטי-חוק הזכור לנו מטירופי היצר של "חלום ליל קיץ", "יער ארדן של "כטוב בעיניכם", או יער ווינדזור של "נשות ווינדזור העליזות". ועדיין בהשראת נורתרופ פריי נציין את רובין הוד וחבורתו העבריינית, המתגוררים ביער (ואשר מאוזכרים על ידי שייקספיר, הן ב"שני האדונים מוורונה" והן ב"כטוב בעיניכם").

 

"העולם הירוק" של היער הוא אפוא סביבה חשוכה, מאגית ועל-טבעית, הגובלת בכאוס, שהגיבור (על פי רוב, גיבורה, במקרים השייקספירים) נדרש(ת) לשרוד על מנת לחזור מתוקן(ת) אל החברה התקנית, אל העיר הסמוכה ליער. כזו היא רוזלינד היוצאת מיער ארדן; כאלה הם ארבעה האוהבים מ"חלום ליל קיץ".