Archive for מאי 29th, 2013

מאי 29, 2013

אמנות בימי כולרה

                          אמנות בימי כּולֶרָה

 

"האמנות, בבחינת מבע חברתי, מבטאת בדרגתה הגבוהה ביותר את המגמות החברתיות המתקדמות ביותר. האמנות היא שמפלסת והיא שחושפת. לפיכך, אם ברצונך לדעת באיזו מידה מגשימה האמנות את ייעודה הנכון כנושאת שינוי וקידמה, ובאיזו מידה האמן הוא באמת ובתמים אוונגרדיסט, שומה עליך לדעת לאן פני האנושות, לדעת מהו כיוון גורלו של המין האנושי. […] לצד ההמנונות לאושר ולצד קינות היגון והייאוש – חובה על האמן לערטל במכחולו האָלים את כל הברוטאליות וכל הטינופת השוכנות בתחתית החברה."[1]

 

את המילים הנחושות הללו כתב ב- 1845 הפוּרייֶריסט הצרפתי, גבריאל-דֶזירֶה לָאבֶרדָן. היו אלה ימי הבראשית של האוטופיזם הסוציאליסטי, הזרם הרעיוני הרומנטי שהוליד מתוכו את מושג האוונגרד, רגע טרם פריצתו האמנותית הנועזת בציורו הריאליסטי של גוסטב קוּרבֵּא. יובהרו הדברים: האוונגרד הפוליטי, אותו חיל-חלוץ האמור לנגח את חומות השמרנות ההיסטורית (הבורגנית, הטוטליטארית וכיו"ב), כרת ברית הדוקה עם האוונגרד האמנותי. בציורו האלגורי המופתי של קורבא מ- 1854, "האָטֶלייֶא", מיקם האמן בסטודיו שלו, מצד אחד, את הפוליטיקאים והמהפכנים (גאריבּלדי, אלכסנדר הֶרצֶן, נפוליון ה- 3, מהפכני סין, הונגריה ופולניה ועוד), ומהצד השני, את האמנים ואנשי הרוח (המשורר, שארל בודלר; הסופרים, שאטובריאן ובּוּשון; הפורייריסט, פרוּדון). איך כתב בודלר במכתבו המפורסם, בו פירש את הציור:

"זוהי ההיסטוריה המוסרית והפיזית של הסטודיו שלי […]. אלה הם האנשים שמשרתים אותי, שתומכים במחשבתי, שנוטלים חלק בפעולתי. […] זוהי החברה על גובהה ונחיתותה ובמילייֶה שלה. במילה אחת, זוהי דרכי להתבונן בחברה על ענייניה ותשוקותיה. […] הציור מחולק לשני חלקים: אני מצייר בתווך. מימין, כל הפעילים, כלומר החברים, הפועלים, חובבי עולם האמנות. משמאל, […] העם, האומללות, העוני, העושר, המנוצלים, המנצלים, האנשים הניזונים מהמוות."[2]

 

הברית ההיסטורית בין האוונגרד הפוליטי והאוונגרד החברתי אחראית לזיקה ההיסטורית ההדוקה בין אמנות לבין שמאל. הדברים ידועים והם-הם התשובה האמנותית האמיתית לכל דוברי ההבלים אודות "המאפיה השמאלנית". אך, הנה, אנו מתבוננים סביבנו בישראל של 2013 ואנו תוהים: "לעזאזל, להיכן נגוז השמאל האמנותי, קרי – האוונגרד האמנותי הפוליטי?!". כן, על דעיכת השמאל הישראלי ועליבותו העכשווית איננו חדלים לקרוא, לשמוע ולקונן. אבל, מה אירע לאותו מיעוט קטן, חוד-החנית האמנותי, האוונגרד האמנותי הפוליטי, התקווה האחרונה להובלת קול המצפון, הצדק וההומניזם?

 

read more »