ה"הללויה" של שטיינהרדט

                                 ה"הללויה" של שטיינהרדט

                                     מאמר ליום העצמאות

 

ב- 1987 אצרתי בבית האמנים בירושלים סדרת 9 תערוכות היסטוריות בשם "הקומה הראשונה", בהן הצגתי פרקים ידועים פחות של כמה מגדולי האמנים הישראליים, שחלקם איבדו מזוהרם הציבורי. תערוכה מס' 5 נקראה "הגרוטסקות של יעקב שטיינהרדט", ובה הוצגו עשרות חיתוכי העץ, להם קרא האמן "גרוטסקה" ואשר נוצרו בין 1956-1950. שורשי ה"גרוטסקות" של שטיינהרדט בחיתוכי עץ של דמונים, אותם יצר עוד ב- 1922, אך אין ספק שמרחבי התוהו והאימה ינקו ממשקעי מלחמת העולם השנייה והשואה.

 

מבט קרוב בחיתוכי העץ שיצר שטיינהרדט מ- 1950 מוכיח שציורי ה"גרוטסקות" הקבילו בזמן לציורים בנושאי מלחמת העצמאות והקמת המדינה – ציורים תנכ"יים ואחרים:  "חיילים נחים", "פליטים", "הגר" (מייצגת הטרגדיה של הפליט הערבי), "משה מתפלל" (אהרון וחור מחזיקים בזרועותיו המונפות של משה במהלך המלחמה בעמלק, כמתואר ב"שמות", י"ז), "יעקב ועשו" (החיבוק בין האחים כסמל לשלום מקווה עם הערבים[1]), "הארץ קוראת" (עולים  מגיחים מחשכת חורבות אל חבל ארץ מוארת ומבורכת), גם סדרה אופטימית וציונית במיוחד של שישה הדפסים שבסימן המפעל ההתיישבותי, ועוד. כל אלה נוצרו, כאמור, במקביל לחיתוכי עץ של זוועה גרוטסקית לילית, כעשרה ראשונים מתוך סדרה ארוכה. כמו רדוף היה שטיינהרדט ב- 1950 על ידי רוחות האסון העולמי והיהודי של שנות ה- 40, ונפשו טולטלה בין תוגות ושמחות הקשורים באירועי תש"ח לבין סיוטי מלחמת העולם והשואה.

 

גרוטסקות של צורות מפלצתיות – בני אדם עם ראשי חיות, או הכלאה של גוף אדם וצמחים – עטרו כבר את הארכיטקטורה הרומית. אך פריחת ה"גרוטסקה" מיוחסת לגרמניה של המאה ה- 17 (בולט במסורת זו האמן השוויצרי, יוהן היינריך קלר, 1708-1627), כולל סגנון "גרוטסקת הזנב" (או ההתפתלות) – Schweifgroteske, אשר שטיינהרדט יושפע ממנו. כאן, ראשים ואברי חיות ומפלצות התפתלו זה בתוך זה, הצמיחו חוטרים, יבלות או אברים חדשים. במאה ה- 19 זיהה ויקטור הוגו את הגרוטסקה עם העידן הרומנטי ואיתר בה שניות נוצרית של הנאצל והחייתי, הטרגי והקומי, האלוהי והשטני. עתה, כבר מוסדה הסוגה הגרוטסקית כמיזוג חזותי של המאיים והמגוחך, כולל הנטייה הצורנית לערבסקה (צורות שריגים ופיתולים) והנטייה הדימויית לדמונולוגיה של שלדים, יצורים דמויי שורשים, מפלצות מפחידות וכו'. אמן אוסטרי בולט במסורת זו הוא אלפרד קובין, 1959-1877, אשר בין רישומיו תמצאו כאלה הקרויים "חזיונות נוקטורנליים", או "אגדות חשוכות" והמאוכלסים בחיות מבהילות ומוזרות למיניהן.

 

יצירתו האקספרסיוניסטית המוקדמת של שטיינהרדט מ- 1913-1912 הייתה נטועה בגוטיקה של ימי הביניים (ראו מפלצות הגרגוילים על הקתדרלות), וממנה שאב הצייר את הדמונים – אותן מפלצות יער ליליות, שיחגגו ביצירתו, כאמור, ב- 1922. אך, הטבע הברוטאלי והמכוער יפרוץ במלוא עוזו ביצירת שטיינהרדט לא לפני 1950: בחיתוכי העץ דאז נישאו הדמונים בלילה ברוח עזה, מסתלסלים ומתפתלים בזנבותיהם, שיערותיהם, כרבולותיהם וכו' בנוסח איוריו של יוהן היינריך קלר, כאשר הטבע הסובב עונה להם בסער מקביל בענפים, בגלים, בסלעים, בעננים. אפוקליפטיות איומה ונוראה שורה על הטבע הלילי הזה, מעין "ליל ואלפורגיס" פאוסטי בגרסה מבהילה ושטנית יותר, האומרת סוף העולם.[2]

 

כיצד יפתור יעקב שטיינהרדט את מועקת רגשותיו האמביוולנטיים שלמחרת מלחמת העולם ומלחמת העצמאות, ובעיקר – הסיוטים הגרוטסקיים? נראה, שמראות הטבע הזוועתי, על שורשיהם בתרבות האירופאית-נוצרית (הגוטית, כזכור), זכו ביצירת שטיינהרדט לתשובה בו-זמנית יהודית, שהייתה גם ביטוי למרגוע זמני. כוונתי לסדרת שישה חיתוכי עץ אקספרסיוניסטיים-פרימיטיביסטיים, ארבעה מהם נוצרו ב- 1951, אחד נוסף ב- 1952 ועוד אחד ב- 1953, כולם בסימן המאורות השמימיים. הראשון שבהם ייצג מראה אפל של שמי לילה הנגלים מעל לרכס שחור וגדושים באירועי אור: שמש שמגיחה מאחורי הרכס לעת שחר, ירח מלא וחרמשי בה-בעת, כוכבים מסתחררים, כוכבים מתפוצצים וכוכבים קורנים באון. שטיינהרדט קרא להדפס "שמש, ירח וכוכב". בהדפס הבא, נראה ראשו של קשיש "תנ"כי" עולה מפינה ימינית תחתונה, נושא פניו השמימה וצופה באירועי המאורות: הירח המלא, הסחרור, הנצנוץ, הקרינה העזה. אציין כבר עכשיו, שסוג זה של מֶחבר, בו בוקע מפינה תחתונה ראש קשיש מזוקן הצופה למרומים, יאפיין כמה מציורי אנשי התנ"ך של שטיינהרדט (משה, איוב). אלא, שכאן –  בחיתוך העץ של המאורות – הקשיש המזוקן הוא משורר "תהילים" או כל יהודי הקורא במזמורים, באשר האמן העניק לחיתוך העץ את השם "תהילים". לשני ההדפסים הבאים בסדרה קרא שטיינהרדט "תפילה" ו"ירח וכוכב". שוב, הראש בוקע (בפעמים אלו, מצד שמאל) וצופה בפלאי השמים. בעוד "תפילה" חושף תנועה סוערת של עננים אמורפיים – מעין עיבוד לא-גרוטסקי של הסערות והסחרורים מה"גרוטסקות", הרי ש"ירח וכוכב" שב אל אירועי המאורות הליליים מההדפסים הקודמים בסדרה. ההדפס הבא, מ- 1952, קרוי "תהילים" והוא חוזר על דמות הקשיש המזוקן הנושא ראשו מעלה, עת הרקע מגלה הרים חשופים ומעליהם קרני שמש בוקעות מעננים ומשמאלן אפלה לילית עם חרמש ירח ושלושה כוכבים זוהרים.

 

לאיזה מזמורי "תהילים" מרמז שטיינהרדט בחיתוכי עץ אלה? התשובה ממתינה לנו בפתח פרק קמ"ח, שני פרקים לפני סוף הספר:

"הללויה, הללו את ה' מן השמים, הללוהו במרומים. הללוהו כל מלאכיו, הללוהו כל צבאו. הללוהו שמש וירח, הללוהו כל כוכבי אור. הללוהו שמי השמים והמים אשר מעל השמים. יהללו את שם ה' כי הוא ציווה ונבראו. ויעמידם לעד לעולם, חוק נתן ולא יעבור." (פסוקים 5-1)

 

אם כן, הדפסי "הללויה". הרושם הוא שיעקב שטיינהרדט "אוסף את עצמו" מתוך בור ייאושו, מקים את עצמו מתהומות הצלמוות, שבהן הילך מאז 1913-1912, ערב מלחמת העולם הראשונה, ועד הטראומות של מלחמת העולם השנייה ומלחמת העצמאות, מגייס את עשתונותיו על מנת לענות לדמונים של ה"גרוטסקות" באור האלוהי הפלאי של "הללויה". וכך, בחיתוך העץ האחרון בסדרה, אף הוא קרוי "תהילים" (1953), מגיח הראש התנ"כי המוכּר  מפינה ימינית תחתונה, צופה ברקיע המתגלה מעל סלעים כאשר, פעם נוספת, מפוצלים השמים בין צד ימין לילי ואפל, שמתוכו מאירים חרמש ירח ושלושה כוכבים, לבין צד שמאלי מואר מאד, בו קורנת שמש מתוך עננה. העננים האמורפיים מזכירים לנו את התצורות של ה"גרוטסקות", אך קרני השמש האדירות מבשרות לאיש הצופה בהן (ולנו) תקווה ליום חדש שיסלק וימחק את צללי האימה של אמש.

 

יעקב שטיינהרדט תמצת בסדרת חיתוכי העץ הנדונים את מזמורי "תהילים", לפחות בכל הקשור לתנועה מלילה ליום, מייאוש לישועה ומארץ לשמים. כי, כאשר ייצג את תהילת המאורות הליליים, הוא כמו אישר את הכתוב:

"כי אראה שמיך מעשה אצבעותיך ירח וכוכבים אשר כוננת." (ז', 4)

ולחילופין:

"השמים מספרים כבוד-אל ומעשה ידיו מגיד הרקיע." (י"ט, 2)

וכאשר נשא השמימה את פני האיש המיוצג, כמו אישר את –

"שיר למעלות. אשא עיני אל ההרים מאין יבוא עזרי. עזרי מעם ה' עושה שמים וארץ." (קכ"א, 2-1)

וכאשר ייחל לאור מתוך חשכת הליל, כמו ביטא ביצירתו את הכתוב:

"היוודע בחושך פלאך וצדקתך בארץ נשיה. ואני אליך ה' שיוועתי ובבקר תפילתי תקדמך." (פ"ח, 13-12)

או:

"זרח בחושך אור לישרים…" (קי"ב, 4)

או:

"הושיבני במחשכים כמתי עולם. […] השמיעני בבקר חסדך כי בך בטחתי..." (קמ"ג, 3, 8)

וכאשר ענה בחיתוכי העץ הנדונים ללילה השחור בקרינת השמש המנחמת, כמו מילמלו שפתיו:

"הודו לה' כי טוב כי לעולם חסדו. […] לעושה אורים גדולים כי לעולם חסדו. את השמש לממשלת ביום כי לעולם חסדו. את הירח וכוכבים לממשלות בלילה כי לעולם חסדו." (קל"ו, 1, 9-7)

 

                                                                *

 

רגע לפני חיתוך העץ השישי והאחרון מ- 1953, יצר שטיינהרדט את חיתוך העץ "רחל בוכה". כאן נראית האם התנ"כית המקוננת – עתה בתפקיד האם העברייה המבכה את בניה שנפלו במלחמה – מרכינה ראשה בבכי לרקע מורדות הר צחיח ושמי לילה כבדי ענן. המעבָר הישיר לחיתוך העץ של "הללויה" אומר זקיפת הראש, הפנייתו מהאדמה בה נקברו הבנים אל עֵבֶר הרקיע האלוהי המושיע. פני האיש נוהרים נוכח האור המפציע, כאילו קרא יחד עמנו בפסוקים המסיימים את "תהילים":

"הללויה, הללו-אל בקדשו, הללוהו ברקיע עוזו. הללוהו בגבורותיו, הללוהו כרוב גודלו. […] כל הנשמה תהלל יה, הללויה." (פרק ק"נ, פסוקים 6-1)

 

עוד שלושה ימים יום העצמאות. אני מגיע אליו שפוף מאד במצב רוחי ה"לאומי". מכתבו של סאמר אל-עיסאווי, שובת הרעב הפלסטינאי האזוק למיטתו ב"קפלן" והוא עור ועצמות, המכתב המזעזע הזה שפרסם גדעון לוי ב"הארץ" אינו נותן לי מנוח. כל במת בידור וכל מנגל, הצפויים בחג הקרוב, מאשרים בעבורי את עינינו שטחו מראות ואת לבנו שהפך ערל. באפלת הכיבוש הישראלי אני מנסה לגייס את שארית כוחותי, ולמרות הכול, בדומה ליעקב שטיינהרדט, לקרוא "הללויה!" של תקווה לאור יהודי, אור אנושי, כי יבוא.  חג שמח.


[1] Ziva Amishai-Maisels, "Steinhardt's Call for Peace", Journal of Jewish Art, Vol. 3 & 4, 1977, pp. 90-102.   

[2] עוד על הגרוטסקות של שטיינהרדט במאמרי, הנושא כותרת זו, בספר "ביקורי אמנות", הספרייה הציונית, ירושלים, 2005, עמ' 239-237.

כתיבת תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: