קטגוריות
מודרניזם ישראלי

משיחים פושטי יד (2008)

            מ ש י ח י ם    פ ו ש ט י – י ד

 

תערוכת "שירת הקבצנים" מבקשת להתמקד בעיצובה האמנותי של דמות ארכיטיפית, החורגת מהוויית שוליים אומללה. תערוכה "ירושלמית" מכל בחינה, הגם שהקשריה חורגים אל מרחבים מיתולוגיים שמחוץ למקום ולזמן. כי דמות הקבצן הירושלמי, על פי רוב – קבצן עיוור, עוצבה לא אחת באמנות הירושלמית כדמותו של "אחר" הנמצא בזיקה לעולם אחר, מעל ומעבר.

 

לדימוי הקבצן המיתולוגי שורשים עמוקים בספרות המסורת היהודית לדורותיה, ותחילתם עוד בזיהוי התנ"כי בין עוני לבין משיחיות: "הנה מלכך יבוא לך, צדיק נושע הוא, עני ורכב על חמור ועל עַיר בן אתונות." ("זכריה", ט', 9) חזון זה, שתורגם לאוונגליונים של מתיוס, מרקוס, לוקס ויוחנן, חלחל גם לשורה ארוכה של אגדות חז"ל. בהקשר זה, הובנה המילה "עני", בין אם כמציינת אביון ודל ובין אם כמייצגת איש ענו:

"הוראתם הראשונית של שני שמות אלה ("עני" ו"ענו"/ג.ע), הגזורים מן השורש ענ"ה במשמעות עינוי ודיכוי, אחת היא: מעונה, מדוכא, מושפל…"[1]

בתלמוד הבבלי, במסכת "סנהדרין", דף צ"ח, ע"א, קראנו (בתרגום מארמית):

"אמר לו ר' יהושע בן לוי לאליהו אימת יבוא המשיח. א"ל אליהו לך ושאל את המשיח. שאל ריב"ל היכן הוא נמצא ומה המה סימניו. א"ל שהוא יושב אצל פתח העיר רומי בין עניים מנוגעים סובלי חליים…"

ניתן להניח מהאמור, שגם המשיח הוא עני ונגוע-חולי. שהלא עוד ב"ישעיהו" תואר המשיח כ"איש מכאובות וידוע חלי (…) אכן חלינו הוא נשא ומכאבינו סבלם ואנחנו חשבנהו נגוע מֻכה אלהים ומעֻנה." (נ"ג, 4-3) הנצרות ראתה בפסוק זה הכשרה תנ"כית לבואו של ישו.