בריכת הנעורים הנצחיים

                        בריכת הנעורים הנצחיים

 

בלובי של המרכז הרפואי "מאקסימה" שבאיינדהובן, הולנד, תיחנך ביום ה', ה-28 בפברואר, עבודה חדשה של איה בן-רון, "הכל טוב", שמה. העבודה האופטימית מורכבת מבריכת מתכת עגולה, בקוטר של ארבעה מטרים, מלאה מים, שממרכזה צומח עמוד מתכת עגול לגובה של כשלושה מטרים וממנו תלויים שישה "רישומי" פלדת אל-חלד דו-ממדיים באורך 2.5 מ' האחד, מבלי שיגעו במים. רישומי הברזל האוויריים מייצגים בדקורטיביות אישה – בת דמותה של האמנית – בלבוש אחות עם פרחים לראשה, כשהיא מטפלת טיפולים בוטאניים בפרחים חושניים. באגפים שונים של המרכז הרפואי מוצבים או תלויים "כרטיסים" צבעוניים, המפרטים כל אחד משישה הדימויים התלויים, תוך חיבורו למקור היסטורי-תרבותי אחר של מסורת טיפולים רפואיים. הכרטיסים הצבעוניים מסוגננים באופן אידילי המזכיר עבודות "קלואָזונֶה" של "טיפָאניס" מתחילת המאה ה- 20.

 

פעם נוספת בחרה איה בן-רון להתמקם בחלל רפואי. על תערוכת "המסע לקיטֶרָה" שלה, המוצגת ב"תיאטרון" הרפואי הישן בברלין, דיווחנו במאמר קודם. עתה, פעם נוספת, שפתה האמנותית "גימורית" להפליא ("שלמות החומר", אם תרצו), ופעם נוספת, היא מציגה את עצמה בתפקיד "זו שמביאה מרפא". אלא, שהפעם, היא מאחדת את אֵלת הרפואה עם אֵלת הצמחים. זיווג מוזר. אלא אם כן, עסקינן בצמחי מרפא. אם אמנם כך, כי אז אפשר, שהצגת דמות הרופאה/אחות הבוטנאית בלב-לבו של מרכז רפואי קונבנציונאלי היא סוג של חתרנות מצדה של מי שמודה בחשדנות המקננת בה כלפי תרופות כימיות.

 

את "צמחיאל", מלאך הצמחים, הכרנו עוד מאז ספרו של ברוך צ'יזיק מ- 1930 הנושא שם זה. את האיורים המקוריים לספר עיצב שמואל חרובי, ה"בצלאלי"-לשעבר, שעיצב את צמחיאל בסגנון יוגנדשטילי כמלאך מכונף, שלראשו צמד כנפיים קטנות נוספות, והוא נוגע בשרביט קסמים בפרחים על מנת להפריחם. "צמחיאלה" של איה בן-רון שונה מאד, חרף הזיקה של כרטיסיה ל"אר-נובו": כי "אלת הצמחים" שלנו אינה "קוסמת" הנוגעת במטה-קסם בפרחים, כי אם מדענית חוקרת. היא בוחנת ענף, משווה פקעת לפרח וכו'. אנו שמים לב: כל הפרחים החושניים-מאד עקורים, שורשיהם גלויים (עקירה צורך שימוש מדעי?), גם אם חלקם עוטף את החוקרת כנחשים. אלה הם, אם כך, פרחים מפתים אך גם מסוכנים.

 

כשהיא מרחפת באוויר מעל לבריכה העגולה, האישה החוזרת בשש הגרסאות התלויות היא "מלאך" או "אֵלָה". היא היגֵאייָה, אלת הבריאות היוונית (זו שנהוג היה לייצגה ביחד עם ברבור. והשוו לכרטיסים המצוירים של איה בן-רון, בהם מצוירת האישה לצד ברבורים). והיא אָנתיאה, או פלורה, אלת הפרחים (והשוו את הפרחים שנהוג לצייר בראש פלורה לפרחים על ראש הגיבורה מאיינדהובן).  אבל, כאמור, לא פחות משזוהי דמות מיתולוגית, המקנה לעבודתה של בן-רון נוכחות דתית, הרופאה/אחות/בוטניקאית היא המדענית. הרציונאליות והאמפיריות של זו מצדיקה את שפתה האמנותית ה"סטרילית" של האמנית, שלא במקרה מעריכה במיוחד את יצירתו של גדעון גכטמן, אמן הגימור ו…הרפואה.  

 

מדוע בחרה איה בן-רון דווקא בשש גרסאות לדמות האישה המרחפת? האם השיקול החללי הוא ההסבר היחיד? לא, לא מתאים לה לאמנית הזו. דומה, שאת התשובה לשאלתנו נמצא במבנה המתכתי העליון, ממנו תלויות שש הפיגורות. זהו מבנה בן שש קרניים המסתיימות כל אחת בזווית ישרה כלפי מטה ומזכירות מאד… רגלי עכביש. כן, אם שכחתם, לעכביש יש שש רגליים. וזוהי ההפתעה שהכינה לנו איה בן-רון: כי שש המושיעות שלה אינן אלא אקסטנציה של רגלי עכביש, או מוטב – עכבישה, שהיא היא הישות העליונה והשלטת במיתולוגיה המעגלית הזו. להזכירנו, אָרכָנֶה, האורגת המופלאה, התפארה שהיא עולה אף על האלה אתנה בכושר האריגה והזמינה את האלה לתחרות אריגה פרובוקטיבית. אתנה הכועסת תקפה את ארכנה, שתלתה את עצמה.  שאז, הפכה אותה האלה לעכבישה (האורגת לעד את קוריה). במילים אחרות, הישות ה"אלוהית" במעגל המלאכיות המושיעות של איה בן-רון היא אישה אמנית, אשת-חייל ("ידיה, שילחה בכישור;  וכפיה, תמכו פלך."), שהיא גם אישה מקוללת, אך זוהי נשיות שופעת חסד המביאה ישועות לחולים.

 

והבריכה העגולה? טוב, את זו אנו זוכרים מלב הפאנל המרכזי של טריפטיכון "גן התענוגות" של הירונימוס בוש מ- 1500. זהו מעיין הנעורים הנצחיים, שנשים טובלות בו, מוקפות בעופות המסמלים ספקנות והָבלוּת. ועוד זכור מעיין הנעורים הנצחיים ששימש נושא לציורו הנודע של לוקאס קראנאך מ- 1546, וגם בו בריכה (מרובעת אמנם) בה רוחצות נשים בלבד: אלה מגיעות זקנות, טובלות במים ויוצאות צעירות. אמת, מיתוס מעיין הנעורים אינו מוגבל לנשים בלבד (אפילו אצלנו, בקיבוץ משאבי שדה שבנגב, פועלת "חוות מעיין הנעורים", כשהיא פתוחה לכל דורש…). אך, ההקשר האמנותי הקלאסי קושר את בריכת הנעורים לנשים, מה שעשוי לתמוך בהקשר הפמיניסטי הכולל של "הכל טוב", עבודתה הנוכחית של איה בן-רון: נשיות העכבישה, נשיות האחות/בוטניקאית (או היגיאה/פלורה), נשיות הבריכה הרחמית.

 

תזכורת קטנה: בין 1937-1933 עמל הפסל הרומני-צרפתי, קונסטנטין ברנקוזי, על "מקדש מדיטציה", שהוזמן ממנו על ידי המהרג'ה של אינדורה, הודו. המבנה הסביבתי הזה, שלא הושלם מעולם, עוצב כך שבטבורו בריכה עגולה. איני יודע אם הכירה איה בן-רון את התקדים הזה (שהשפיע על עבודתו של יצחק דנציגר בסביבות 1950, כפי שהציע מרדכי עומר ז"ל), אך גם היא יצרה מעין "מקדש-מדיטציה" של בריכה עגולה בלב המרכז הרפואי. המיצב הפיסולי שלה הוא אפוא מרחב רפואי אלטרנטיבי: שילוב של מדיטציה וצמחי מרפא…

 

כאשר בחרה איה בן-רון ליצור יצירה אמנותית בנושא רפואה ומיקמה את היצירה בחלל רפואי היא הצהירה על פרישה מהעיקרון המודרניסטי הפוסט-קאנטי של ה"ללא תכלית" ו"ללא אינטרס". יצירתה אינה מבקשת אחר "אוטונומיה" של צורות ותכנים, כי אם במפורש עניינה בתכליתיות וב"חפץ עניין" (כתרגומם של ברגמן ורוטנשטרייך ל"אינטרס"): תכליתיות ועניין רפואיים. ובמילים אחרות, איה בן-רון מבקשת להחזיר לאמנות תפקיד מאגי שאבד לה.

 

אני רוצה לסיים בהתייחסות השוואתית לבריכת נעורי-נצח אחרת, עגולה אף היא, שהוצגה במוזיאון ישראל ב- 2007, מיצב בשם "לידה מחדש", המשלב אובייקטים פיסוליים והקרנת וידיאו, שיצר אחי הצעיר, הדס עפרת.

 

במרכז בימת "גן" אקזוטי, שרצפתו מקושטת בעלי הדס (שמו הפרטי של האמן) והמעוצב בניאו-קלאסיקה מוקפדת, הקרין עפרת בריכת מים עגולה שבתוכה השתכשכה דמותו בתפקיד עוּבָּר זקן. סביב הבריכה ניצבו בסימטריה מבנים אפורים-שחורים בצורת כדי אפר ושיחים חרוטיים. גן החיים היה גם גן מוות. כאן, בריכת הנעורים הנצחיים אירחה בתוכה רוחץ זכר, איש בגיל העמידה העטוף מין בגד דמוי שיליה, שקית גוף נטולת זרועות, שלא אפשרה ל"עוּבָּר הזקן" לקום על רגליו חרף מאמציו. אך, למרות כישלון ההזדקפות, פלטה המעטפת העוברית מתוך נקביה המוני זרעים. הבריכה הרחמית הזו הבטיחה אפוא את פריונו של האמן, אשר כמו אצל קראנאך, נכנס קשיש אך מפיק נעורים, נכנס זָכר אך מגלה את סוד נשיותו המולידה. בריכת הנעורים היא נשית, כזכור.

 

מדוע אני מזכיר את המיצב "לידה מחדש" של הדס עפרת? משום, שבדומה למיצבה של איה בן-רון, אף הוא התמקד בבריכת נעורים מאגית. אלא, שבשונה מ"לידה מחדש", "יהיה טוב" של בן-רון הוא מיצב אמוני, דתי באופן כלשהו, החורג מהסתגרותו של אמן בתוככי מסכת חייו (יצירתיותו) ומותו. בריכת הנעורים הנצחיים של בן-רון היא מרחב ציבורי הפתוח לייחולי הבראה בחסות אמנית-אלה-מלאך ו…העכבישה אָרכָנֶה.

 

נ.ב.

מאמר זה נכתב בעיצומה של מתקפה ויראלית מתישה ומתוך תקוות מרפא. 

 

כתיבת תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: