קטגוריות
ציור עכשווי בישראל

מצאו את ההבדלים

                          מצאו את ההבדלים

 

בימים אלה חגגנו מלאת 35 שנה למכירה הפומבית הראשונה בארץ. זו נערכה ב"בית ציוני אמריקה", תל אביב, מטעם גלריות "דבורה שוקן" ו"גורדון" ב- 12 בנובמבר 1977, והוצעו בה למכירה 167 עבודות. עודני שומר בידי את כרטיס המשתתף מס' 1, זה שבאמצעותו הרשיתי לעצמי לרכוש בסכומים צנועים רישום עט של אישה יושבת, מעשה ידי חנה אורלוף ב- 1957, וציור שמן מופשט של משה קופפרמן (רק לאחר שאיש לא גילה בו עניין, ומשום מה, חשתי אחריות כלפי כבודו הפגוע של האמן). קטלוג קטן ומצניע לכת, בשחור-לבן (לא כל העבודות צולמו בו), ליווה את האירוע, בו נמכרו היצירות עדיין בלירות. דולר אמריקאי היה אז שווה 9.80 לירה ישראלית. לשם השוואה, אני נוטל לידי את הקטלוג האחרון של בית המכירות "מצא" (27 בנובמבר 2012, מלון "דן", תל אביב) ורואה את כל ההבדלים, דהיינו את שעבר על התרבות הישראלית מאז 1977, שנת ה"מהפך" כזכור, ועד היום. למותר לציין, למכירה נוסח זו מנובמבר האחרון אף אינני מתקרב.

 

במה נתחיל? בשפה האנגלית כשפתו הבלעדית של הקטלוג הנוכחי (הקטלוג מס' 1 מ- 1977 היה כולו בעברית בלבד)? שמא במספר העבודות המועמדות למכירה – 296 –  לעומת ההיקף האינטימי הקודם (במכירה של "תירוש", הרצליה פיתוח, מינואר 2012, מכירה מס' 144, נמכרו לא פחות מ- 834 עבודות!)? הקטלוג המפואר – הפורמט הגדול יותר, הכרומו, הצבע (כל העבודות מצולמות)? האומדנים בדולרים בלבד? המחירים בשמים?

 

אמת, להבדלים המשמעותיים הללו היסטוריה ארוכת ימים בישראל, אך קשה שלא לתת עליהם את הדעת כיום, ולערוך את ההשוואה בבחינת מראָה תרבותית. וכך, מאָלְפים ההבדלים גם ברובד הרפרטוארי בין אז והיום, ואלה מלמדים על תנודות (אופנות) הטעם בעולם האמנות הישראלי, ועל השינויים הטֶקטוניים ברמה הסוציו-כלכלית של המֵאיונים הגבוהים בארץ.