תשובתו של אורי ניר לדמיאן הרסט

               תשובתו של אורי ניר לדמיאן הרסט

 

אורי ניר עשה זאת שוב. האמן המצוין הזה מדהים אותנו במרתף של גלריה "ברוורמן" בעבודת ווידיאו מהפנטת, המסתירה תהליך יצירה מקורי ומבריק, ויותר מכל, צופנת בחובה תוכן מתוחכם מאין כמותו. מקור העבודה של ניר בתערוכה קבוצתית שהוצגה בנובמבר האחרון במוזיאון רוקפלר שבירושלים – "Re-Visiting Rockefeller", באצירת סאלי הפטל וינאי סגל. לכאן הוזמנו אמנים צעירים על מנת להגיב ביצירותיהם לממצאי המוזיאון, לאופני התצוגה, אף למוזיאון עצמו, כאשר היצירות משולבות בינות למוצגים.

 

אורי ניר הציג בתערוכה זו את "heat Archer" (קשת חום), סרט שהתבסס על התקנת גולגולת גבוה בחצר המוזיאון, כך שסילון מים קשתי זורם דרך ארובת עינה של הגולגולת לתוך בריכה. לצורך הבהרה נוספת של העבודה, אביא את תיאורה המלא, כפי שפורסם מפי האמן לקראת פתיחת התערוכה ב"רוקפלר":

"הסרט מתאר אירוע שהתקיים בחצר מוזיאון רוקפלר בירושלים והוא מוקרן בתוך חדר הסמוך לחצר. בסרט אנו רואים סילון דק של מים בצורת קשת זורם מגג בניין המוזיאון אל מרכז בריכת נוי הממוקמת במרכז החצר. גולגולת אדם מרחפת בין שמים וארץ כשהיא פונה לבריכה בזמן שקשת המים חוצה את הגולגולת דרך ארובת העין הימנית שלה. הסיטואציה הזו מיוצרת כאירוע פיזי לגמרי, ללא התערבות הדמיה. הסרט מצולם במצלמה תֶרמית, מצלמה שלא רואה, אלא רק מרגישה חום. דרך מצלמה כזו עצמים קרים מופיעים כחשוכים, ועצמים חמים מופיעים כמוארים. המים שזורמים דרך הגולגולת הם חמים, וכך הם מופיעים כמוארים על הרקע הכהה של מבנה האבן הקריר. […] הסרט מסתיים בשקיעתה של הגולגולת לתוך הבריכה במקום שסומן על ידי פגיעתה של קשת המים. לאורך התערוכה כולה נחה הגולגולת הממשית על קרקעית הבריכה.

"הרקע לסרט הוא הסיפור הידוע של אדגר אלן פו 'חיפושית הזהב'. הסיפור מתאר חקירה בלשית בעקבות אוצר אבוד של שודדי ים. בשיאה של החקירה מגלה הבלש בתוך יער צמרת יבשה של עץ שלאחד מענפיה מחוברת גולגולת אדם. הוא משחיל דרך ארובת העין שלה חוט המחובר למשקולת בצורת חיפושית מוזהבת, עד שהחיפושית נוגעת באדמה למרגלות העץ ומסמנת את מקום קבורת האוצר. הסרט שאני מצלם עושה דבר דומה, רק שבמקום מנגנון למציאת אוצר נבנה מנגנון שמצביע על הנקודה שבה המנגנון עצמו נקבר. ארובת העין של הגולגולת היא העדשה שדרכה מסומנת נקודת קבורתה שלה, והנקודה הזו היא גם במקרה מרכז מבנה המוזיאון כולו."

 

הסרט המוקרן ב"ברוורמן" הופרד, כמובן, ממעשה התלייה של הגולגולת,  אקט מיצבי כשלעצמו,שהיה Site Specific  מובהק ורב-משמעות – בין משום שענה למוצגי ה"חפירות" של המוזיאון בדימוי הקשור לסיפור חפירת אוצר, ובין משום ש"קבורת" הגולגולת בבריכה, בבמרכז מבנה המוזיאון, רמזה על המוסד המוזיאלי כקבר.  אבל, עדיין, חרף המעבר מירושלים לתל אביב (הירידה למרתף הגלריה כמוה כירידה לבור האוצָר לעת לילה, כמסופר בסיפורו של אדגר אלן פו), עדיין שומרת עבודת הווידיאו על עוצמה נדירה, המעמידה את העבודה כאחת המופתיות שנוצרו במחוזותינו וכיצירה שראוי שתירכש במהרה על ידי אחד המוזיאונים המובילים שלנו. כאן, ב"ברוורמן", אני מצויד גם בדף החוזר ברובו על ההסבר המובא לעיל, אך מוסיף את הנתונים החשובים הבאים:

"מדי פעם בסרט זרם המים מחטיא את ארובת העין ופוגע בגולגולת מעוצמת המכה הלסת התחתונה משתחררת, ולוע הגולגולת נפער ונסגר בקצב של תנועות דיבור. קולות הדיבור מתואמים עם תנועת הלסת כקולה של הגולגולת עצמה, המתארת את התכונות הפיזיות שלה ושל חלקיה בחלל, כפקודות. הקול הגברי, הנמוך והמגורען של הגולגולת מבטא הנאה עצומה מעצם הסמכותיות שלו, בו בזמן שהוא מבטא את הסמכות העצומה של ההנאה."

 

ניתן להסתפק בצפייה בסרט-הווידיאו, השואב אותך אל המסתורי, הביזארי, האבסורדי, המאגי, ואל כל האסוציאציות המתבקשות בהקשר לכיכובי גולגולות במסורת הארוכה של ה"מֶמֶנטו מורי" (ציורי "זכור את המוות", שמאז ימי הביניים, דרך הרנסנס והבארוק ועד ימינו אלה. וראו סדרת הגולגלות בציוריו של לארי אברמסון מ-  1990 בקירוב, או "חשבוניה" – מיצב 240 גולגלות הלינוליאום שבנתה ב- 2012 מאיה אטון). אלא, שבנתיב הגולגולות, אינך יכול שלא להיזכר בעבודתו השערורייתית של דמיאן הרסט, "למען אהבת האל", אותה גולגולת משובצת 8601 יהלומים שיצר האמן הבריטי ב- 2007. ובדיוק בהקשר לגולגולת זו, שנמכרה בהערכה של 50 מיליון לירות שטרלינג, ולכאורה סימנה את התרבות הצרכנית  ואת התמכרותה של האמנות לפיננסים (וכאילו התנשא האמן הבריטי מעל התמכרות זו…), בדיוק בהקשר לגולגולת היהלומים הזו אני פותח את סיפורו של אדגר אלן פו, "חיפושית הזהב":

 

ובכן, לא פחות מסיפור בלשים, זהו סיפור על רישום ועל פרשנות של רישום. וויליאם לגרנד, ידידו של הסופר, המתגורר עם משרתו הכושי הזקן באי בדרום-קרוליינה, הוא טיפוס מאני-דפרסיבי ושונא אדם, אופי אמנותי למדי אם תרצו (לעתים, גם הולם תיאורטיקנים של אמנות), שתחביבו הגדול איסוף חרקים. לא מכבר, מצא חיפושית נדירה בצבע זהב, אך כיון שהשאילה למישהו, הוא רושם רישום שלה על נייר מקומט כלשהו ששלף מכיס מעילו. הסופר, שהגיע לביקור ביום חורף קר, יושב סמוך לאח ומתבונן ברישום החיפושית ("אני חושש שאתה לא אמן", הוא מגיב)  ומזהה בו צורת גולגולת. "החיפושית שלך היא המוזרה בעולם אם היא דומה לה (לגולגולת)", הוא אומר לחברו ומתפלא על היעדר המשושים. כעבור כחודש, מגיע המשרת הכושי, יופיטר שמו, אל הסופר ומבקש שהלה יתלווה אליו אל לגרנד, כיון שהאיש חלה, כנראה ננשך על ידי החיפושית, סבור יופיטר.

 

משמגיע הסופר, מבקשו לגרנד להצטרף אליו ואל משרתו למסע אל הגבעות הסמוכות לאי. מצוידים במגל כנגד השיחים הצפופים, באת חפירה, בפנסים ו… בחיפושית הזהב הקשורה לחוט ארוך, יוצאים השלושה למסעם בשעות אחה"צ המאוחרות עד שמגיעים כעבור שעתיים לעץ מסוים, שעליו מצווה יופיטר הקשיש לטפס ובידו החיפושית הקשורה לחוט. השמש כבר שקעה, אך השלושה בשלהם. יופיטר מטפס מענף לענף, עד כי מגלה בראש העץ גולגולת המחוברת לענף במסמר. עתה פוקד לגרנד על הכושי (הלשון המתנשאת של האדון לעבדו לא הייתה עומדת במבחן ה"פוליטיקלי-קורקט" של זמננו) להשחיל את החיפושית דרך ארובת עינה השמאלית של הגולגולת ולהשמיטה ארצה עם החוט. בנקודה בה נפלה החיפושית, נתקע יתד ומיד מתחילה חפירה קדחתנית ומתישה אל תוך הלילה. משלא נמצא דבר, מעלה לגרנד את ההשערה, שמשרתו לא הבחין בין שמאל לימין, והוא משלחו שנית לראש העץ על מנת להטיל את החיפושית מבעד לארובת העין הנכונה, השמאלית. ושוב, היתד, החפירה המפרכת, ולבסוף – שני שלדים, סכין ספרדית וקומץ מטבעות זהב וכסף. אלא, שמתחת לשלדים, חושפים החופרים הנמרצים ארון עץ ובתוכו אוצר עוצר-נשימה של זהב ויהלומים. מאוחר יותר בלילה, משישובו לבית שבאי, ימנו 110 יהלומים גדולים, 18 אבני רובין, 310 אמרלדים, 21 אבני ספיר, כמות עצומה של תכשיטי זהב, ועוד, ובקצרה – אוצר ששוויו מיליון וחצי דולרים. במונחי הזמן ההוא – הסיפור נכתב ב- 1843 – סכום העולה פי כמה וכמה משוויה של גולגולת היהלומים של דמיאן הרסט.

 

המשך הסיפור מבהיר לנו כיצד הגיע לגרנד אל סוד האוצר. מסתבר, שהסופר החזיק את רישום החיפושית כשהוא סמוך לקמין, ומבלי משים, צף ועלה בנייר כתב סתרים שראשיתו רישום הגולגולת (הסופר, שהפך בטעות את הרישום של ידידו, ראה את רישום הגולגולת ולא את רישום החיפושית…) והמשכו כתב-חידה, שפענוחו המייגע העלה את המיקום המדויק של האוצר. לגרנד הבין מיד שמדובר באוצר אבוד של הפירט הידוע, קפיטן קיד, וכל השאר היסטוריה, כלומר story… באשר להחלטה להשחיל דווקא את החיפושית דרך עין הגולגולת, על כך אומר לגרנד:

"להודות על האמת, קצת התעצבנתי מהחשדות שלך בנוגע לשפיות דעתי, ולפיכך גמרתי אומר להענישך, בדרכי, באמצעות מיסטיפיקציה קלה." (תרגום שלי)

 

עד כאן סיפורו של א-א-פו. מה חולל אורי ניר לסיפור? קודם כל, בבחירתו בצילום תֶרמי, העמיד האמן את עצמו בתפקיד הבלש התר אחר הבלתי נראה לעין. באחת, הגדיר בזאת את מושא ייצוגו כ"סטרא אחרא", צד אחר, שאותו יצוד רק בדרגות של קור וחום. בדומה לכתב-הסתרים הצף ונחשף רק באמצעות חום הקמין, כך יחשוף ניר את פניו האמיתיות של מר-מוות באמצעות דרגות חום. את השיא הדרמטי של מציאת האוצר האדיר המיר ניר בהתמקדות בגולגולת, הממלאת תפקיד אמביוולנטי של מעונָה ומענָה. את תחבולת החוט עם החיפושית המיר ניר בסילון המים הפורץ מגג המוזיאון ויורד בקשת לבריכה שבחצר. הסילון הזה חולף, כזכור, מבעד לארובת העין הימינית של הגולגולת. הארובה הימינית! רוצה לומר: במונחי סיפורו של א-א-פו, זוהי העין שטעה בה הכושי הזקן, משמע – העין שלא תוביל לשום אוצר! מנֵיה ובֵיה, אומר לנו אורי ניר (ואיני בטוח שהתכוון לומר לנו זאת), שבחלקם, אוצרות מוזיאון רוקפלר הם מעשי שוד…  ומאחר שסופה של הגולגולת לשקוע לתחתית הבריכה, המסר של אורי ניר ברור: לא אוצר ממתין לנו בסוף הדרך, אלא המוות.

 

ישנו, כמובן, המימד הפסוודו-תיאולוגי של העבודה: הגולגולת, האמורה להזכיר לנו את משך חיינו הקצרים וקיקיוניותם, זו שפעמים רבות מייצגת את השטן בכבודו ובעצמו, הופכת בעבודה של ניר מושא להתעמרות של זרם מים. רוצה לומר, "ממנטו ויטה" בתשובה ל"ממנטו מורי": זכור את החיים! כוח המים החיים ככוח העליון. בהתאם, לגולגולת המושפרצת לא נותרה אלא ההנאה המאזוכיסטית, ואילו משפטיה הסמכותיים בנושא תכונותיה הפיזיות נידונים לאגוצנטריות קומית נפוחה של אלאזון ממטבח הקומדיה דל-ארטה. בהקשר זה של ביזוי מר-מוות, הסילון הקשתי אף נראה לרגעים כסילון שתן.

 

ברם, יותר מכל היבט אחר, הגולגולת של אורי ניר עונה לגולגולת של דמיאן הרסט. לכאורה, אף היא אמורה הייתה להעלות אינספור יהלומים, אך היא אינה עושה זאת. הזרם הקולח מבעד לארובת העין הלא נכונה לא יחשוף שום אבנים טובות. יתר על כן, הגולגולת הטראגית – סמל לקיומנו הקצוב והחרדתי – אינה נדרשת באורח פאתטי לזיווג הזוהר של קיטש ומוות, נוסח ד.הרסט. כי, בידיו של אורי ניר, הגולגולת ה"האמלטית" עברה מתחומו של הקברן השייקספירי לתחומו של יוריק, הליצן (שהגולגולת היא גולגולתו). אורי ניר יצר עבודה ליצנית, ליצנית במשמעות העמוקה של המילה (זו המהינה להתל במוות). מבחינתי, הגולגולת של Heat Archer"" שווה עשרת מונים מגולגולת היהלומים של הרסט.

 

 

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: