קטגוריות
פוסטמודרנה

2012-1912

                                 2012-1912                                  

 

תחשבו לרגע על שנת 1912. כלומר, לא בדיוק על 1912, אלא יותר על כל מה שקרה באמנות בין 1900 לבין 1912. מה לא קרה שם – פוביזם, אקספרסיוניזם, קוביזם, פוטוריזם, מהפכות אוונגרדיות שזעזעו את אמות הספים. וטרם אמרתי מרבית הסימפוניות של גוסטב מאהלר, או הטיסות הראשונות של האחים רייט, וטרם אמרתי תורת היחסות של אלברט איינשטיין, וטרם אמרתי זיגמונט פרויד, וכו' וכו', הרשימה ארוכה ומסעירה: "בעקבות הזמן האבוד" של פרוסט, "הבאלט הרוסי" של דיאגלב, "שלוש אחיות" ו"גן הדובדבנים" של צ'כוב…

 

ועכשיו תחשבו על שנת 2012. כלומר, לא בדיוק על 2012, אלא יותר על כל מה שלא קרה באמנות העולמית בין 2000 לבין 2012. אופס, אין מה לומר. ככל שתאמצו את מוחכם, תיוותרו עם אותו דשדוש מָתיש של שפיעה אמנותית פלורליסטית, פחות או יותר מוכרת לעייפה, פחות או יותר מקצועית, אמנות שעושה הרבה צלצולים של אמנות ברמת האירוע התקשורתי, החברתי והמסחרי, אך  ברובה המוחלט – בלתי אפקטיבית ברמת ריתוק הנפש. משבר אמנותי בינלאומי כה עמוק, כה מתמשך, אינו זכור מזה מאות שנים. להיכן שלא תסעו – לניו-יורק, פאריז, לונדון, ברלין, סנט-פטרבורג, תל אביב – אותה חוויה של עייפות החומר, אותה אכזבה מהאמנות.

 

והרי אירעו דברים עצומים בתרבות האנושית של תריסר השנים האחרונות! הן, המהפכה האינטרנטית והסלולארית לבדן (ולצורך העניין אני מתעלם ממהפכות הגֶנום והנָנו-מֶטריה, למשל), ובכן – מהפכות ה"אינטרנט", ה"פֵייס-בוק", ה"איי-פון" וכל שגלום וקשור ושָכֵן להן, פיתחו והעלו כמעט זן חדש של התנהלות אנושית, יחסי אנוש, ידע ותקשורת. הייתכן, שלמהפכות כה דרמטיות לא תתלווה פריצת דרך אמנותית משמעותית כלשהי?

 

ייתכן. עובדה.