מיכה אולמן: הולדת הבור מתוך התחריט

             מיכה אולמן: הולדת הבור מתוך התחריט

 

בין תחריטיו של מיכה אולמן מ- 1970 נמצא אחד (לשעבר, באוסף המחבר), שעיקרו הדפס-שֶקע של תבנית קופסה פרושה. ה"תיבה" התלת-ממדית, שהושטחה, מאוכלסת בדימוי של נוף ירוק, מעין-שדה-שיבולים, במתכונת הרישומים המונוטוניים של אולמן מ- 1977-1970. הרושם הוא, שכאן, בתחריט הקופסא, שדפנותיה נפרשו, ביקש אולמן לעצב תדמית של שדה עם פרספקטיבה אווירית. לצופה ברור,  שאולמן ביקש לערער על אשליית הנפח הפרספקטיבי באמצעות המשחק בין תלת-ממד לדו-ממד (בתוספת זיקה ל"פופ-ארט" במו ההידרשות ל"אריזה", קופסת-הקרטון). אך, מבחינת מאמר זה, עיקר המסר הוא, שביצירת מיכה אולמן, חלל הקופסא מַטרים את חלל הבור. חלל הקופסא מתקיים רק בהכרתו של הצופה, תוך שהוא – הצופה – תופס את נתוני התחושה של ה"שדה" (לימים, אדמת הבור). בדברים להלן, בדעתי לייחס לתחריטים של מיכה אולמן מעמד מכונן בדרך לבורותיו, ראשית פיסול-האדמה שלו.

 

"שעון-חול", תערוכתו הרטרוספקטיבית המרשימה של מיכה אולמן במוזיאון ישראל (2011, אוצר: יגאל צלמונה), לא העניקה מעמד לתחריטים שיצר אולמן קודם לבורותיו הראשונים (1972). בהתאם, בספר המקיף על יצירת אולמן, שיצא לאור לרגל התערוכה, שָם מחברו, צלמונה, את הדגש המכונן על רישום מ- 1970, הנראה כשדה קמה, אך אינו כי אם תוצאת שרבוט מונוטוני וכמעט מכאני של קווי עיפרון על פני דף:

"אולמן מתייחס לרישום עיפרון מסוים מ- 1970 שיצר כשהיה בן 31 כאל אירוע יצירתי מכונן בחייו, שהסעיר אותו ושממנו החלו להסתעף פרקי יצירתו המשמעותיים." (עמ' 355)

 

אמת, צלמונה לא התעלם מהתחריטים הצילומיים של אולמן מהשנים 70-69, אך הותיר להם מקום מזערי בספרו (רפרודוקציה אחת קטנה) והסתפק בציון השקעים והחורים שנבעו בלוח המתכת מחמת החומצות שבהן נקט:

"הן השימוש בתצלום הן החדירה אל תוך הלוח העידו על עניין גובר והולך בעריכת משא ומותן מורכב בין הדף השטוח ובין קולותיה של המציאות המרחבית." (עמ' 360)

 

אולמן עצמו מאשר בשיחה: "שאלתי את עצמי: אם אני עושה חורים בלוח מתכת שמופיע בו שדה, מדוע לא אצא ישירות לשדה ואצור בו צורות?".  

 

גם שרה ברייטברג, שאצרה ב- 1980 את תערוכת "פני השטח" – רישומי מיכה אולמן במוזיאון ת"א – ייחסה לרישומי העיפרון ה"מונוטוניים" (ולרישום המסוים מ- 1970, המוזכר קודם) מעמד מכריע בדרכו של האמן אל פסליו, מבלי להעניק לתחריטים תפקיד מרכזי בדרך זו. כאמור, בשוּרות שלהלן ברצוני דווקא להפנות את תשומת הלב לפרק מינורי-לכאורה זה ביצירת אולמן ולאתֵר בו את זרעי עבודות האדמה.

 

בטרם הוכר כפסל, ראה עצמו מיכה אולמן כתחריטאי. עדיין היום, משנשאל בשיחה על זיקת התחריטים והבורות, הוא עונה: "אני תחריטאי עד היום. בקרקע." הבה נזכור: שמונה השנים שבין סיום לימודיו ב"בצלאל החדש" (1964) לבין חפירת הבורות הראשונים (1972) עמדו בסימן התחריט, כמעט אך ורק תחריט (אם נתעלם מעבודתו של מ.אולמן כעורך גראפי וכמאייר במוסף סוף-השבוע של העיתון "מעריב", 1970-1966). בתוך כך, שנת לימודי המשך במחלקה לתחריט ולימודי רישום ב"סנטרל סקול" שבלונדון (1965) הייתה מכרעת בכל הקשור להתחייבותו של אולמן למדיום התחריט. העובדה היא, שעדיין ב- 1970 ממונה אולמן כמורה לתחריט ורישום ב"בצלאל". יתר על כן, תערוכת יחיד ראשונה של תחריטים בגלריה "דוגית" (1969),  ושנתיים אחריה, תערוכת תחריטים ורישומים בגלריה "מבט", כמו הקביעו בתודעה המקומית את אולמן המוקדם כאמן תחריט.

 

נעקוב מקרוב אחר תחריטי אולמן מהשנים 1971-1964: בעודו תלמיד "בצלאל", יצר אולמן (בין השנים 1964-1963) תחריטים פוסט-אימפרסיוניסטיים של ראש יהודי, עמק המצלבה, עגלה עם סוס, שטח ההפקר ועוד. אך, באותו פרק זמן נוצרו גם מספר תחריטי נוף מופשטים, ביניהם בולט תחריט מ- 1964 בשם "משבצות". זהו תצריב נחושת, המעלה על הדעת נוף כלשהו הנשקף ממבט עליון, מחולק למשבצות גדולות בלתי סימטריות, שבתוכן משורבטים סימנים. בין הסימנים המופשטים הללו נמצא גם צורות ריבוע או עיגול, שבאסוציאציה רטרוספקטיבית חופשית מאד ניתן לפרשן כמין "בורות". ספק רב אם אולמן עצמו כך פרשן.

 

תצריבים צבעוניים מימי ה"סנטרל סקול" הלונדוני, 1965-1964, כבר נטו רובם להפשטה, הגם שחלקם עדיין ייצג סוסים, ציפורים, דגים וכו'. עם זאת, גם עתה, משהגיע מיכה אולמן לתצריבי נוף, נראה התחריט "נוף מופשט" מ- 1965, כמשטח בראשיתי, מסתורי, סעור, וולקני ומאוכלס גם במספר עיגולים אניגמאטיים. מפגש ראשוני עם האדמה?

 

כשחזר מיכה אולמן לרמת-השרון ב- 1965, הוא יצר מספר תצריבים בשחור-לבן, בהם "נוף" – מראה שטוח ומופשט למחצה, המורכב כולו מקווים אנכיים צפופים, דמויי עשב, משטח הנחצה במרכזו על ידי פס אנכי עבה ושחור. אנו מציינים לעצמנו: צורה גיאומטרית אפלה בלבו של מרחב דמוי שדה. תוך פרק זמן קצר, נולד בתחריטי אולמן העניין בדואליות של צורת התיבה הגיאומטרית ושל הדימוי האורגאני ("הד", תצריב ואקוואטינטה מ- 1967): ניגודי טבע ותרבות. בתערוכת תחריטים שהציג ב- 1969 בגלריה "דוגית", תל אביב, חלחלו אותות ה"פופ-ארט" שקלט בלונדון, בעיקר באמצעות דימויים צילומיים שבלוניים של ראשי נשים, דמות גבר, עירומות ומכונית. ברם מספר תצריבי אבץ צבעוניים מ- 1969 מתמקדים במוטיב התיבה הקובייתית, ספק סגורה ספק פרושה ומושטחת, שבמרכזה דימוי של ראש אישה או דמותה של אישה בחדר. נזכיר: הקופסה, כדימוי לכלא המדכא של החברה החד-ממדית, נראתה בישראל של שנות השישים המאוחרות בציורי אורי ליפשיץ ומיטשל בייקר.

 

במבט אחורנית, כל ה"סנוניות" התחריטיות הנ"ל הכשירו את האביב המושגי ביצירתו המוקדמת של מיכה אולמן, כפי שהתגלה בתצריבים צילומיים שהציג ב- 1971 בגלריה "מבט" בתל אביב ואשר ראשיתם ב- 1969. אלה עמדו לא מעט בסימן הדואליות של יחידת נוף מצולם כנגד יחידות מופשטות-מינימליסטיות, גיאומטריות וסריאליות (דוגמת "נוף טבלה", 1969). ואולם, בתצריב הצילומי, "קומות" (1971), כבר כמו הוכשר פרק הבורות העתידי של האמן: מעוין "שמים" מרחף מעל מעוין "אדמה" (דמוי בור), כשבתווך מבנה גיאומטרי של תיבה.

 

קשה להגזים בחשיבות תצריבי תערוכת "מבט", 1971, להבנת התפתחותו האמנותית של מיכה אולמן המוקדם. שכאן יאותר תחביר היסוד של שפתו – המינימליזם הגיאומטרי, לצד העניין בהצרנת הנוף (אדמה) בסימן היש מול האין. אמת, ה"אין" בשלב זה עודנו יחידות גיאומטריות לבנות המתגרות ביחידות ה"אדמה", אך המרחק כבר קטן מהבורות שייחָפרו ב- 1972. וכך, תצריב צילומי דוגמת "פרספקטיבה", שנוצר ב- 1971, מציע למבטנו צילום נוף של טרשים, עליו סימֵן אולמן בקו לבן שני מעוינים, האחד מעל השני. השניים חוברים בהכרתנו לתיבה או קופסה שקופה, אך, בה בעת, השניים כמו תוחמים על האדמה ריבועים לחפירת בורות. הנה כי כן, הנפח של התיבה הוירטואלית כמו מרמז על הנפח של הבור שטרם נחפר. והרי עדיין ב- 1975, שלוש שנים לאחר שכבר החל עוסק בחפירת בורות, יצר אולמן תצריב צילומי בשם "חלקה", ובו, שוב, מעוין מסומן בלבן על פני חלקת אדמה מצולמת.

 

עבודות הבור הראשונות של מיכה אולמן מאוגוסט 1972 (השנה בה מציג יאן דיבטס תערוכת יחיד של עבודות צילום מושגיות במוזיאון ישראל) היו, לאמתן, עבודות מינימליסטיות מושגיות שעניינן המתח בין עין להכרה, או בין מה שרואים לבין מה שיודעים. בהתאם, צילום של בור מרובע במידות 60X60X60 ס"מ, בור המכיל את האדמה שהוצאה ממנו, התגרה בניגוד ההכרתי שבין המלא והריק או בין היש והאין. התהליך – חפירת הבור ומילויו – נותר כנתון תודעתי של הצופה, בעודו רואה אך את עקבות הבור. עבודה אחרת, אף היא מאותו חדש, הציגה צילומי שישה בורות זהים, כל אחד במידות 50X50X50 ס"מ, כאשר מתחת לכל צילום בור נערמה ערימת האדמה שהוצאה ממנו. שישה הבורות נחפרו במקומות שונים – עמק איילון, הערבה, רמת-השרון, רח' אבן-גבירול בתל-אביב ועוד. מה שחוללה העבודה הוא לנסוך אחדות מינימליסטית על הריבוי של המקומות והזמנים.

 

באותה עת, היו אפוא בורותיו של אולמן סמוכים יותר לעבודות הצילום המושגיות-קוגניטיביות של יאן דיבטס (שבין השאר, צילם ריבוע בשדה) מאשר למושגי הקבר-בונקר-בית, על משמעויותיהם הקיומיות-פוליטיות, שיאפיינו את חפירותיו המאוחרות יותר של אולמן. כבר בקיץ 1972,  בעבודת החלפת האדמה של הבורות שנחפרו בקיבוץ מצר ובכפר הערבי מיסר –  נעטפו הבורות במשמעות מטאפורית פוליטית-פולחנית.

 

אנו אומרים: חפירת הבור צמחה ביצירת אולמן מתוך עניינו בניגודים צורניים בין טבע (צורה אורגאנית) לבין הכרה (צורה גיאומטרית), או בין טבע ותרבות. אלה התגלגלו לעניין בחקר המבט והפרספקטיבה, ורק לאחר מכן, קיבלו צביון קיומי-פוליטי. גם עצם המעבר של אולמן מצורה על נייר לצורה במרחב האדמה חייב ליאן דיבטס: האמן ההולנדי, יליד 1941, עסק ביצירתו המושגית גם ב"אמנות אדמה", כגון עבודתו "12 שעות אובייקט גאות ותיקוני פרספקטיבה". בעבודה זו מ- 1969 (שנכנסה לקאנון של עבודות האדמה המוקדמות) – יזם דיבטס חריש תלמים המתגרים בצו הפרספקטיבה של המבט והנמחקים על ידי גאות הים. במילים אחרות: יצירת דיבטס, כך נראה, עודדה את המעבר של אולמן מעיסוק תחריטי ביחסי פרספקטיבה ונוף אל עיסוק ביחסים אלה במדיום האדמה. 

 

תמונה רטרוספקטיבית שלמה של יצירת מיכה אולמן חייבת לפתוח אפוא בפרק הפחות הרואי של הדפסיו, תוך שמייחסת להם מעמד מכונן הרבה מעבר לשקעים ולחורים הצורבים את לוח התחריט.

 

 

 

 

 

 

 

כתיבת תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: