חידת האותיות של ארדון

חידת האותיות

במכירה פומבית הקרובה של "מונטיפיורי" יוצג למכירה ציור שמן על בד של מרדכי ארדון בשם "אותיות". שנת היצירה של הציור אינה מצוינת, אך סביר שנוצר בשנות השמונים המאוחרות. אמנם, עוד ב- 1974 ארדון אכלס באותיות עבריות קדומות את הפאנל הימיני של טריפטיכון "יום הכיפורים", אך היה זה בסוף שנות השמונים ששילב קטעים מהמגילות הגנוזות בחלונות הויטראז' הגדולים שיצר לספרייה הלאומית בירושלים, ויתר על כן, ב- 1989 יצר את אלבומו "ציורי דרך" ובו הופיעו האותיות העבריות הקדומות כשברים ירוקים המעופפים בשמים ליד כף רגל חומה וגדולה, מעין רגל אלוהית. דפדוף באלבום הנדון ישכנע, שגם בתפיסת הגוונים והאור שייך הציור "אותיות" ל- 1989. ובכן, עניין התאריך נפתר, כך נראה.

"אותיות" מורכב משבע מילים מסתוריות, כתובות בכתב קדום, צבועות בצבעים ססגוניים ומאירות כאבנים טובות, קורנות מתוך רקע אדמדם אפל ומואר בה בעת. הציור דקורטיבי ביותר וסמוך ברוחו לציורים ותבליטי בזלת של אותיות עבריות קדומות שיצר משה קסטל מאז 1948, אך בגווניו הזוהרים וברוח המסתורין הנוגהת, מסגיר הציור "אותיות" את קרבתו הגדולה של ארדון למורו, פאול קליי. איני יודע מדוע, אבל משהו בציור אמר לי, שלהבדיל מרוח "עברית" כללית ומצורניות לשמה, ארדון צייר טקסט משמעותי. אבל, מהו?

התבוננתי בציור ותהיתי ביני לביני באיזה כתב בדיוק עסקינן: כתב דעץ (הכתב העברי הקדום) או אלפבית פיניקי? כתב דעץ, להזכירנו, הוא נוסח מקומי של האלפבית הפיניקי, כפי שהיה נהוג בקרב תושבי ממלכות יהודה וישראל במחצית הראשונה של האלף הראשון לפנה"ס. בדיקה במקורות בלשניים העלתה, שארדון בחר בכתב הפיניקי, משמע ביקש להחזירנו בציורו לתקופה המקראית של ראשית ההתיישבות העברית בכנען. זיקות כמו-"כנעניות" מוכרות היטב ביצירת ארדון בתחילת שנות השישים. אך, דומה, כאמור, שבציור הנוכחי, הוצפן משהו נוסף.

נטלתי את לוחות האלפבית הפיניקי והחילותי מפענח, אות לאות, את שכתב ארדון בציורו, מלמעלה למטה ומימין לשמאל. כבר שתי המילים הראשונות פתחו את השער לפתרון החידה: "ושמרתם" ו"ועשיתם". אמנם, התקשיתי בשלוש המילים הבאות (רק בסוף מסעי הבנתי, שהאות כ"ף, בגרסתו של ארדון, כתובה בהתאם לאלפבית הארמי, ולכן כשלתי בפענוחה), אך המילים האחרונות – "לעיני" ו"העמים" – כבר הקלו מאד את המשך הדרך.

 

כי, בשלב זה, פתחתי קונקורדנציה, ותוך דקה-שתיים נמצאתי פותח את ספר "דברים", פרק ד', פסוק 6, וקורא: "ושמרתם ועשיתם כי הוא חוכמתכם ובינתכם לעיני העמים". ארדון חיבר את "כי" ואת "הוא", מה שסיבך מעט את תהליך הפענוח, אבל – סופו של דבר – הנה הגענו אל הנחלה.

 

מדוע בחר ארדון בקטע הנדון? דרך אחת היא להתייחס לתוכן, שבהקשרו הרחב יותר, מסכםאת מערכת החוקים שהנחיל משה לעם ישראל במדבר סיני לקראת הגעתו לכנען:

"ראה לימדתי אתכם חוקים ומשפטים כאשר ציווני ה' אלוהי לעשות כן בקרב הארץ אשר אתם באין שמה לרשתה. ושמרתם ועשיתם כי הוא חוכמתכם ובינתכם לעיני העמים […] ואמרו רק עם חכם ונבון הגוי הגדול הזה." ("דברים", ד', 7-5)

האם ביקש ארדון להחמיא לצופיו הישראליים על חוכמתם ובינתם, או שמא, להפך, בחר בפסוק המסוים כאירוניה על חוכמת ההתנהלות הישראלית? הימים, כזכור, הם ימי האינתיפדה הראשונה, ימי "שבירת הרגליים" של ההתנגדות הפלסתינאית. האם ארדון הגיב בדרכו הנסתרת? אין לדעת.

 

אך, דרך אחרת להבנת הציור היא להעמידו בהקשר למגילות הגנוזות, וביתר דיוק, לאותם קטעים מספר "דברים" שגילה יגאל ידין במצדה במסגרת חפירותיו שם בשנים 1965-1964. האם כתב ארדון את ציורו המילולי כהעתק אחד מהקטעים הללו, דהיינו כמין שחזור של ממצא ארכיאולוגי? אפשרות זו, שאין בידי הכלים להוכיחה, תבהיר את פשר חיבור המילים "כי הוא". ומותר לציין, שאין סתירה בין ההבנה הארכיאולוגיסטית של הציור לבין הבנתו המוסרית-חברתית.

 

עתה, אנו חוזרים אל הציור ורואים את המילים הקדומות מרחפות נגד עינינו כמין ציווי אלוהי, כמין התגלות פלאית במדבר סיני, כמין חיזיון אור-קולי.

כתיבת תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: