לאקאן: פסיכואנליזה ודת

                                                     פסיכואנליזה ודת

 

בהרצאותיו בשנת 1964 בבית-הספר ללימודים גבוהים בפריז, הציג לאקאן את "יסודות הפסיכואנליזה" – תת-מודע, חזרה, העברה (טרנספרנס) ודחף ("ארבעה מושגי-היסוד של הפסיכואנליזה", הסמינר של לאקאן, ספר 11, ניו-יורק, 1981, 1998). והנה, כבר בהרצאת המבוא מ- 15 בינואר קישר הפסיכואנליטיקון בין מושג ה"יסודות" לבין ספירת-היסוד הקבלית, בבחינת "אחד מאופני ההתגלות האלוהית" (שם, עמ' 5), בזהותו יסוד זה עם ה- pudendum,  דהיינו עם אברי-המין הנשיים. ספירת "יסוד" הקבלית מזוהה במקורות הקבליים עם אבר-מינו של אדם הקדמון, משמע עם אבר זכרי. כפוסט-פרוידיאני, האמון על רעיון החזרה אל הרחם האימהית, ממיר לאקאן את האבר הזכרי בנשי. כמו היתה ההתגלות האלוהית התגלות "אימהית".

ומוסיף לאקאן: "יהיה זה יוצא מן הכלל אם נעצור ב- pudendum במסגרת השיח האנליטי. בהקשר זה, ללא ספק, היסודות ימצאו ביטויים בצורת החלקים התחתונים…" (שם, שם). במילים אחרות: חשיפה פסיכואנליטית את המרחב הנפשי בזיקתו לאיבר-המין הנשי-אימהי היא מעין חשיפת פני ה"אלוהות". מניה וביה, עולה שאלת יחסי הפסיכואנליזה והתחום הדתי. עמדתו של לאקאן אינה חד-משמעית בנושא:

 

בעודו בפתח הדיון בסוגיית מושגי היסוד הפסיכואנליטיים תוהה לאקאן על קשרי הפסיכואנליזה למדע ו/או לדת. הצגת שאלה – האם הפסיכואנליזה היא מדע? – מלווה מיד בשאלה המקבילה בנושא הדת: "ההתייחסות האחרת, הדתית (…). אני מדבר על דת במובן האמיתי של מונח זה, לא על הדת כמושא יבש למתודוליגזציה וכמשהו הנהדף חזרה אל עבר רחוק של צורת חשיבה פרימיטיבית, אלא על הדת כדבר הנראה לנו משהו שעודנו חי ובר-חיוניות. הפסיכואנליזה, במידה שהיא ראוייה או בלתי-ראוייה להימנות על אחת משתי קטגוריות אלו (מדע ודת/ג.ע), עשויה אף להבהיר לנו מה עלינו להבין במושג המדע ואפילו במושג הדת." (שם, עמ' 7)

 

ב- 1 לדצמבר 1965, בשיעור הפתיחה של הסמינר השנתי (בנושא "מטרת הפסיכואנליזה", בית-הספר ללימודים גבוהים, פריז), ניתח לאקאן את יחסי המדע, המאגיה והדת, מתוך מגמה להפריד בין השלושה. בעוד המאגיה, טען, היא "מדע מופחת", הדת שרויה בקונפליקט עם האמת המדעית (Ecrits 2, Paris: Seuil, 1966, p.350). המאגיה רואה במסמן תשובה למסמן אחר, משמע – המסמן בטבע נקרא (appele) ומגויס בדרך מטאפורית על-ידי המסמן של הכישוף. במאגיה, כבמדע, עדיין נתפסת האמת בבחינת סיבה מספקת להתרחשות דברים בעולם. בדת, לעומת זאת, נתפסת האמת באורח שונה, באשר כאן מתקיימת הכחשה של האמת כסיבה. שהדת מותירה לאלוהים את האחריות על הסיבה (שם, עמ' 352). בה בעת, בדת (לאקאן יטען בהמשך, שהוא מתייחס לאיפיוני הדתות שבמסורת היהדות – שם, עמ' 354) מופקעת מאלוהים סיבת תשוקתו, באשר מקריב-הקורבן הוא המייחס תשוקה לאלוהים, מושא הפיתוי של המאמין. "הדת מציבה לפיכך את האמת במעמד של אשמה." (שם, עמ' 353)  – האמת הדתית משוגרת למרחבים אסקטולוגיים, דהיינו מתגלה אך ורק כסיבה סופית במסגרת יום-דין וסוף-עולם. הוסיפו לזאת את קושי התקשור של הידע מאגי והדתי (שלא כתקשור הידע המדעי על הבסיס הלוגי) ותקבלו את מסקנתו של לאקאן: "באשר לדת, עליה לשמש לנו מודל שאותו לא נקבל במסגרת היררכיה חברתית, בה נשמרת המסורת של יחס מסוים אל האמת כסיבה." (שם, עמ' 357)

 

והנה, חרף כל האמור, לדידו של לאקאן, בכל זאת מתקיימת זיקה מסוימת בין עולם המחקר, שעניינו חיפוש, או הביקוש אחר, לבין הקטגוריה הדתית, אשר תואמת את ביטויו של בלז פסקל – "אל תבקשו אחרי, אלא אם כן כבר מצאתם אותי." הדת בבחינת החיפוש אחר האלוהים. יתר על כן, העניין הפסיכואנליטי בהרמנויטיקה – תורת הפרשנות (האנליטיקון כפרשנו של המטופל) – מעצים את הזיקה לדת: "בהקשר זה, אנו רואים לפחות מסדרון של תקשורת בין הפסיכואנליזה לבין הקטגוריה הדתית." (לעיל, "ארבעה מושגי-היסוד של הפסיכואנליזה",  עמ' 8) ב- 15 לאפריל 1970 אף הציע לאקאן לראות בתהליך האנליזה הקבלה ל"מדרש" (לאקאן נקט במפורש במונח העברי), בבחינת "משחק בפרשנות" ("מאחורי הפסיכואנליזה", 1969-1970, הסמינר של זאק לאקאן, ספר 17, פריז, 1991, עמ' 156-157).

 

כך, לאקאן נוקט במטפורה של צמד עצי גן-עדן, בראותו את הפסיכואנליזה (גן-עדן?) כמקומם של עץ-המדע ועץ-הדת: "ישנם שם, אולי, ככתוב בפרק הראשון של 'בראשית', שני גזעים שונים – ולא שאני מייחס בדרך כלשהי חשיבות יוצאת-מן-הכלל למיתוס זה, הנגוע בדרגה גדולה או קטנה יותר של ערפול." ("4 מושגי-היסוד של הפסיכואנליזה ", עמ' 8-9)  עם זאת, מאוחר יותר, בהתייחסו ל"כמיהה האוקיאנית", כהגדרת פרויד את הרגש הדתי, ציין לאקאן שעניינה של הפסיכואנליזה "לצמצם את הכמיהה הזו עד לכלל פנטזיה, לספק לנו יסודות מוצקים במקום אחר ולנווט אותה למקום המאוכלס במה שפרויד קרא בנושא הדת – אילוזיה." (שם, עמ' 31). הדת היא פנטזיה, אילוזיה (הפרק הלפני-אחרון להלן אף יבין את הדת כפסיכוזה). מאוחר הרבה יותר, במהלך השנה, יצהיר לאקאן במפורש: "אבל, הפסיכואליזה איננה דת." (שם, עמ' 265)  עם זאת, האנליזה היא "מעבר למדע": "…ניתן לצמצם את הפסיכואליזה לדרגת משהו המקביל בצורותיו ותולדותיו לכנסייה, ולפיכך לדת." (שם, שם). שהדת, כפסיכואנליזה, היא אופן תהייה על הקיום האנושי בעולם ומעבר לו.זאת ועוד: הטקס הדתי והאפקט המאגי הנלווה לו מאופיינים על-ידי סוג של "אבדון": "ההפרדה והאימפוטנציה של תבונתנו, של סופיותנו – הן שהוחתמו בחותם האבדון." (שם, שם)  אכן, הפסיכואנליזה הלאקאנית, כפי שנכירה להלן, יודעת את עצמה כמי שמאתרת בתשתית הנפש האנושית אבדון, היעדרות, חסר, "חור" (לאקאן אף יאמר: מוות).

 

מעל לכל, בדת כבפסיכואנליזה, טריטוריית הנפש היא תת-הכרתית. כאן ורק כאן, בתת-ההכרה, מרחבה הכמו-דתי של הפסיכואנליזה. כאן מקומם של אלוהים, הטוב העליון, גן-עדן וכל השאר. התיאוריה הלאקאנית תציע אלטרנטיבה אתאיסטית תת-הכרתית שיטתית למערכת הדתית. בחלקה, תהיה זו אלטרנטיבה אנלוגית למערכת הדתית, בחלקה חילופית לזו הדתית. וכך, למשל, כשיכתוב לאקאן -"הנוסחה האמיתית של אתאיזם אינה 'אלוהים מת' (…) – אלא 'אלוהים הוא בלתי-מודע." (שם, עמ' 59), הוא יפקיע מאלוהים, אלוהי האמת, את ההכרה לטובת מקומה הבלעדי של האמת (לפי הפסיכואנליזה), שהוא בתת-ההכרה. אלוהים אחר, אלוהים כאחר, אלוהים של הפסיכואנליזה.

 

"לאחר (l’Autre), האחר כמקומה של האמת, מקום שאינו ניתן לרדוקציה, לאחר זה ביכולתנו להעניק את השם 'יש עליון', אלוהים, אם לכנותו בשמו." (Encore, 1972-1973, הסמינר של ז'אק לאקאן, ספר 20, ניו-יורק, 1998, עמ' 45) המונח הצרפתי המציין אלוהים – Dieu – מאפשר ללאקאן משחק לשוני, לפיו Dieu הוא המקום בו נוצר ה- dieur, המקור הלטיני לפעל dire, המציין בצרפתית אמירה או דיבור. האחר כמקומה של האמת הוא אלוהים בבחינת המרחב המסמן, המרחב הלשוני, הלא הוא תת-ההכרה. "וככל שדברים נאמרים", מוסיף לאקאן, "ההיפותיזה האלוהית תשרור." (שם, שם) כנגד הכרה זו ניצבת העמדה התיאולוגית, זו המושרשת בפחד והמרבה לדבר על אלוהים, אך זו המוקעת בידי לאקאן כאתאיסטית ("רק תיאולוגים יכולים להיות אתאיסטים באמת ובתמים" – שם, שם). אלוהים הלאקאני הפך לשוני עד תום, מקום בו נולדים מסמנים, ומקום זה תמיד באחר.

 

אלוהים של תת-ההכרה הוא אלוהים של הלשון. זהו אלוהים של מסמן שהופרד מהמסומן. יתר על כן, "רוח-הקודש היא כניסת המסמן לעולם", התבטא לאקאן בדצמבר 1956 ("היחס לאובייקט", 1956-1957, הסמינר של ז'אק לאקאן, ספר 4, פריז, 1994, עמ' 48).

 .

פרקי הספר להלן מפיקים מסקנות מוסריות ותיאולוגיות מהנחה סמיוטית זו, שהיא אבן-השתייה הלאקאנית והיא גם גשר שלאקאן פוסע מעליו בהולכו בין המדע לבין הדת. שלדידו, הדת היהודית והתנ"ך (כפי שנראה, התנ"ך ה"מורחב", כולל "הברית החדשה") מושתתים על הנחת-יסוד סמיוטית של קדימות הסמל לממשות, ובהתאם, רק הם יכולים היו לשמש יסוד להתפתחות המערבית המודרנית:

"… המדע המודרני, מהסוג שנולד עם גלילאו, יכול היה להתפתח אך ורק מתוך אידיאולוגיה תנ"כית או יהודית, ולא מתוך הפילוסופיה העתיקה או מהמסורת האריסטוטלית. הכוח הגובר של השליטה הסימבולית לא פסק מלהרחיב את שדה-פעולתו מאז ימי גלילאו. (…) בהתירו שלטון חופשי למשחק המסמנים, הוא איפשר צמיחתו של מדע אשר חוקיו מתפתחים בכיוונה של כוליות עקבית גוברת (…). במילים אחרות, קופסת (הכספת של) השמים לא עוד קיימת, וכל הגופים השמימיים (…) נראים כאילו היו יכולים באותה מידה שלא להיות שם." ("האתיקה של הפסיכואנליזה", 1959-1960, הסמינר של ז'אק לאקאן, ספר 7, ניו-יורק, 1997, עמ' 122)

 

[הערה: מפתיע, ולא רק לאור הנטען כאן, למצוא התבטאות אנטישמית של לאקאן, אותה השמיע ב- 14 ביוני 1972, זמן קצר לאחר ההחלטה להדיחו מהאגודה הפסיכואנליטית הצרפתית: "..ישנה קליקה מיוחדת מאד בעולם, שניתן לזהותה עם מסורת דתית. אלה הם אותם אנשים, להם יכולתי להביא מעט אוויר צח." (Michel Tort, “Lacan’s New Gospel”, Lacan in America, New-York, 2000, p.178)]

 

על חובה של הפסיכואנליזה למסורת היהודית התנ"כית עומד לאקאן מספר פעמים לאורך שנות הסמינרים שלו. "אפשר, שלא ניתן להעלות על הדעת את הפסיכואנליזה אלא רק לאור מסורת זו." – אמר לאקאן ב- 1970 ("מאחורי הפסיכואנליזה", 1969-1970, הסמינר של ז'אק לאקאן, ספר 17, פריז, 1991, עמ' 158) וציין את הלמדנות היהודית ואת התלמוד. עם זאת, באותו הקשר, האשים לאקאן את האלוהים היהודי ב"בורות איומה" (“ignorance feroce” – שם, שם), וזאת מחמת סירובו להכיר בפרקסיס המיני של הדתות האליליות, משמע העדר ידע מיני מצד הקב"ה… עדיין באותו הקשר, מקבל המטפל הפסיכואנליטי, האנליסטן, ציון גבוה מזה של אלוהים. גם הבודהיזם זוכה באותה הזדמנות לנקודות-זכות, בגין צו ההיטהרות מתשוקות האהבה, השנאה והבורות: "אלוהים אינו חסר אף לא אחת מאלו. אהבה, שנאה ובורות – הרי לנו תשוקות שאינן נעדרות מהשיח שלו." (שם, עמ' 159) שלא כאלוהים היהודי, הנתון בסבך התשוקות, הפסיכואנליטיקון, מדגיש לאקאן, חף מתשוקות.

 

היכן ניצב אפוא לאקאן בכל הקשור לזיקת הפסיכואנליזה והדת? ספק רב, אם ניתן לענות על השאלה הזו. בתור מי שהציב את הריק בתשתית ההוויה הנפשית, והציג את האדם כמי שגורש מה"דבר" (מקום-התשוקה), ברי לו שהדת מתיימרת למנוע את הריק ("האתיקה של הפסיכואנליזה", עמ' 130), ואילו המדע מתיימר להנכיח את ה"דבר" ברמת ההצצה לידע מוחלט (שם, עמ' 131). ברם, "לא המדע ולא הדת בכוחם להציל את ה'דבר' או להעניקו לנו, משום שמעגל הקסמים המפריד בינינו לבינו ניכפה עלינו במו יחסנו אל המסמן." (שם, עמ' 134)

 

אם כן, כן או לא? מן הסתם, כן ולא. בה בעת, אין ספק: הידרשותו השכיחה של לאקאן לטקסטים דתיים ולהוגים תיאולוגיים מסגירה קשר בלתי פתור, אולי "תסביך" כלשהו, הנחשף להלן בפרק "שאלת האל הרמאי", בו מאשר לאקאן את הטרנסצנדנציה כתנאי לשיח של אמת. ניתן לומר, כמדומה, שיחסי פסיכואנליזה ודת במישנת לאקאן מוכיחים "שנאה-אהבה" כמו-אדיפליים: הדת והפסיכואנליזה כאב וכבן של תולדות התרבות. הדת, שגירשה את האדם מגן-העדן של התשוקה (במו צווי המוסר) זוכה עתה לכך ש"בנה" (הפסיכואנליזה) משיב לה מנה אחת אפיים, מגרשה מכס-האותוריטה, חושף את פניה המרושעים וממליך את עצמו על כס ה"אב". ובה בעת, אבוי, מה מגלה הבן-המלך אם לא שהתשוקה עודנה מנועה ממנו, ולפיכך, שמלכותו הינה אך אשלייה. וכך, "כדי לשים קץ, פעם אחת ולתמיד, לעניין הזה של דת אמיתית, אראה – כל עוד נותר זמן – שאלוהים אינו מתגלה אלא רק בכתבים הנחשבים כתבי-קודש. קדושים באיזה מובן? במובן זה שאין הם חדלים לשוב ולחזור על הכישלון – אדרבה, קראו את שלמה (קוהלת/ג.ע.), אומן-האומנים (maitre des maitres), אומן הרגש (senti-maitre), טיפוס מסוגי – כישלון המאמצים מצדה של חוכמה, שהאדם אמור להעיד עליה." (לעיל, Encore, ניו-יורק, 1998, עמ' 115). כישלון החוכמה ככישלון הדת.

 

 

 

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: