לאקאן: עקידת יצחק

                                                         עקידת-יצחק

 

העיון הלאקאני בתפקידו המסרס של האב אנוס היה להידרש, במוקדם או במאוחר, לפרשה המקראית של עקידת-יצחק, סיפור על אב הנכון להקריב את בנו יחידו אשר אהב. שלא כהתמקדותו של סרן קירקגור בדילמה המוסרית של אברהם ובעוצמת אמונתו, ללאקאן עניין באירוע בבחינת טקס-חניכה מסוג מסויים ביותר, שבו שמור תפקיד מרכזי ל…מאכלת. ב"מבוא לסמינר שמות-האב", שנערך במקורו ב- 1963, פנה לאקאן לתנ"ך, למישנה ולרש"י כדי למצוא בהם תימוכין לעקרון החניכה הפוצעת שבמעבר הבן בידי אביו אל החברה והתרבות. קודם לכן, פנה לציור-העקידה המפורסם של קאראוואג'ו והפנה את תשומת-הלב לייצוג סבלו של הבן, יצחק, המעוות פניו בכאב, בעוד אברהם מניף מעליו את המאכלת.

 

לאקאן מבקש להבין את היחס בין אב אלוהי, אב ביולוגי ובן המועלה לקורבן בידי אביו. אלוהים הוא "הבוחר, המבטיח, הכורת ברית מסויימת – המועברת בדרך אחת בלבד, באמצעות ברכת האב (לאקאן נוקט במילה העברית "ברכה") – המועברת דרך שמו." ("מבוא לסמינר שמות-האב", אוקטובר, מס' 40, ניו-יורק, אביב, 1987, עמ' 92) הברכה האלוהית הובטחה ליצחק בלבד, ולא, למשל, לששה בניה של קטורה, רעייתו הנוספת של אברהם. אך, הנה, הבן המבורך הופך-לכאורה ל"בן מקולל", כאשר אביו מבקש להקריבו. ההזדקקות לפרשנותו של רש"י נועדה לחבר את אקט הברכה האבהית עם אקט הפציעה, המקושר לסיפור העקידה: שלפי רש"י, המלאך המתגלה משמים לאברהם מלמדו, שמסעו עם בנו אל הר-המוריה לא נועד לצורך הקרבת הבן, אלא למען תכלית נעלה מזו. אברהם, שאינו מבין, מגיב, שכיוון שכך, לפחות, חייב הוא לפצוע פציעה קלה את יצחק. רש"י הגיב למשפטו של המלאך: "אל תשלח ידך אל הנער ואל תעש לו מאומה." ("בראשית", כ"ב, 12) בכותבו: "אמר לו אברהם: אם כן, לחינם באתי לכאן; אעשה בו חבלה ואוציא ממנו מעט דם. אמר לו: אל תעש לו מאומה, אל תעש בו מום." בהקשר הלאקאני, אברהם מתגלה כאב המתקשה לרסן את האגרסייה המקננת בו כלפי בנו (מה, שכמובן, אינו מונע פרשנויות נשגבות יותר בכיוון צדקנותו העיקשת של אברהם). כאילו תאוות החבלה בבן, סירוסו, מובנית במהות האבהית. לאקאן סבור שבפרשנות זו של רש"י צפון סוד, שה"מישנה" כבר נתנה לו תוקף, הקשור לחלקו של האיל בסיפור העקידה: "האייל הנדון" כתב לאקאן, "הוא האייל הקדמון", משמע – זה שנברא כבר בששת ימי-בראשית (שם, שם). לאקאן מתייחס ל"מסכת אבות" שב"סדר נזיקין": "עשרה דברים נבראו בערב שבת בין השמשות, ואלו הן: פי הארץ, ופי הבאר, ופי האתון, והקשת, והמן, והמטה, והשמיר, והכתב, והמכתב, והלוחות. ויש אומרים: אף המזיקין, וקבורתו של משה, ואילו של אברהם אבינו. ויש אומרים: אף צבת בצבת עשויה." (פרק ה', פסוק ו)

 

 לאקאן, שאינו מסתפק במעמד המיתי הנדון של איל-העקידה, מעלה אותו בדרגה, ובדרכו המקורית המסתמכת פעם נוספת על רש"י (המגיב לאגדה המישנאית), מציע לראות באיל אחד מהאלים המקומיים של כנען. יותר מזה: מודרך על-ידי רעיון ה"טוטם" של פרויד ("טוטם וטאבו"), מבקש לאקאן לטעון, ש"מבחינה מיתית, האב (…) יכול להיות אך ורק חייה."(שם, עמ' 88) איל-העקידה הקדום הוא, לפיכך, חיית-אב קדומה, שגלגולה הפולחני הכנעי הביאה אל הסבך הסמוך למזבח-העקידה. התגלות האיל  במהלך העקידה היא אפוא חשיפת פניו של אליל מקומי ואב קדום, מושא לטקסים אליליים. חשיפתו של פסל-האיל בסבך אומרת, לפיכך, דואליות של אלוהים יהודי מכאן ואל כנעני משם. טעמה של דואליות זו, לפי לאקאן, הוא טעם החיוב של ההתקשרות המינית-פולחנית לאל (הכנעני), לעומת שלילת התקשרות זו בדין החוק האלוהי (העברי). לא פחות משהמאכלת איימה לפצוע את הבן, יצחק, היא נועדה לבתר ביתור גמור בין התרת התשוקה לבין מניעתה: "כאן עשוי להסתמן להב המאכלת המפריד בין ברכת-האל לבין מה שבאותה מסורת מוצג כתשוקתו." (שם, עמ' 94) רוצה לומר: האמונות האליליות התמקדו בתשוקה האלוהית ועסקו בפולחנים מיניים באמצעות קדישות. תפקיד המאכלת בסיפור-העקידה נועד להפריד, לחתוך ולהכרית את התשוקה. להב-המאכלת מבתר את התשוקה, כך שבולם את שטף ה- jouissance. הפולחנים המיניים של ההתקשרות לאלוהים, בנוסח האמונות האליליות הכנעניות, הוכרתו למען הותיר את האמונה העברית בבחינת מי שנידונה לשוב ולפגוש בברית ובציווי, לפגוש בתורה, משמע – בחוק-האב. ביטוי מקביל למהלך זה הוא בחוק יהודי של ברית-המילה, ביתורו של קטע מאיבר-מינו של הבן (שם, עמ' 94).

 

אילו בחן לאקאן פעם נוספת את הקטע מ"המישנה", יכול היה להצביע על כך, שמשותפת לכל "עשרה הדברים" (למעשה, למעלה מעשרה) עוצמתו של האב האלוהי כמחולל נסים של גאולה ועונש לבניו, ויותר מזאת, שהקבילה לבריאת האיל באותו ערב-שבת קדמון – בריאת "הכתב, המכתב, והלוחות": החוק והשפה נולדו ביחד עם האיל, המבשר את בשורת המאכלת האבהית.

כתיבת תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: