לאקאן: אלוהי דקארט

                                                          אלוהי-דקארט

 

"תמיד בערה בלבי התשוקה ללמוד להבחין בין האמת והשקר כדי לראות בבהירות את המעשים שיש לי לעשות ולצעוד בחיים הללו צעדים בטוחים." מילים אלו של רנא דקארט בפרק א' של "על המתודה" (תרגום: יוסף אור, ירושלים, תשכ"ד, עמ' 13) תופשות את עיני ז'אק לאקאן, ויותר מכל, כמובן, המילה "תשוקה". לאקאן בא אל דקארט בבחינת מי שיוצא למתקפה על מעוז הרציונליזם. ללא ספק, כצרפתי, הוא עושה מעשה איקונוקלסטי נועז. בעבורו, נקודת-המוצא הקרטזיאנית הנ"ל – התשוקה – מסגירה, שלא בידיעה סתם עסקינן, וכי ביקוש הוודאות של דקארט נבדל במהותו מהביקוש המערבי העתיק אחר ה- episteme. שביסוד חיפוש האמת של דקארט, ההומניסטן היישועי, פועל מנגנון הסקפטיציזם (לא ניתן לדעת דבר לאשורו) כניכור וכהפרדה עצמיים המבטיחים את הדרך אל התשוקה: "דרך-המעבר (הסקפטיציסטית/ג.ע) הזו שמצא דקארט הובילה את החיפוש אחר נתיב הוודאות לנקודה מסויימת ז של ניכור, שממנה יש מוצא אחד ויחיד – דרך התשוקה." ("4 מושגי-היסוד של הפסיכואנליזה", הסמינר של ז'אק לאקאן, ספר 11, ניו-יורק, 1981-1998, עמ' 224). הנוסחה הלאקאנית.

בהזדמנות אחרת, התבטא לאקאן באורח אנטי-קרטזיאני מובהק באומרו: "אני חושב במקום בו איני קיים, ולכן אני קיים במקום בו איני חושב." (Ecrits, ניו-יורק, 1977, עמ' 166) היפוך משפטו המפורסם של דקארט הסיט את תשומת-הלב מההכרה החושבת אל תת-ההכרה ("מקום בו איני חושב"), בבחינת זו המכוננת את האני על המסמנים באחר. "עיצוב האני באופן שאנו מתנסים בו בפסיכואנליזה גורם לנו להתנגד לכל פילוסופיה הצומחת ישירות מה- Cogito." (שם, עמ' 1)

 

אלא, שלאקאן מוטרד מהאופן בו ייחס דקארט וודאות ל"אני החושב". טעותו, סבור לאקאן, היתה באמונתו שאכן מדובר בידע. כי, מה עשה דקארט ברגע הטלת הספק הגמור? הוא הסמיך את הידע על "זה שאמור לדעת", אלוהים: "הוא הניח את שדה הידע ברמת הסובייקט הגדול יותר, הסובייקט האמור לדעת, אלוהים. ידוע לכם, שדקארט חש מחוייב לשוב ולאשר את נוכחות אלוהים. אבל באיזו דרך מוזרה!" ("4 מושגי-היסוד של הפסיכואנליזה", עמ' 224). הנה כי כן, למען הבטח שאין המדובר באל רמאי חלילה, נאלץ דקארט לאשר אלוהים ישר: לא בהכרח אלוה אינסופי ומושלם, אלא רק אלוהים הכרתי, המבטיח באמיתותו המוחלטת את המחקר המדעי. מבחינת לאקאן, מדובר לכאורה ב"העברה" (transference) שבין מטופל למטפל, הנתפש כישות מושלמת היודעת-כל: "ברגע שהסובייקט האמור לדעת נמצא במקום כלשהו (…) מתקיימת העברה." (שם, עמ' 232) אלא, שלאקאן ממהר להדגיש, שהמטפל אינו שום אלוהים ("מי יחלום לייחס תכונות אלו לאנליסט שלו"… שם, עמ' 225).

 

חמורה מזו היא ההנחה הקרטזיאנית התולה את האמיתות הנצחיות ברצונו של אלוהים. רוצה לומר, אם 2+2=4, אין זאת אלא רק משום שכזה הוא רצון-האל… לאקאן: "לבטח, זהו אחד הלהטוטים המופלאים ביותר שבוצעו אי-פעם בתולדות המחשבה." (שם, שם)  תקינות החשיבה המתמטית יסודה בסדר הנכון של הפעולות, "וזה עניינו של אלוהים", מוסיף לאקאן באירוניה.

 

לדידו של לאקאן, מה שבעצם עשה דקארט בתרגילו ההגותי, כאשר הסמיך חשיבה שכלית-אנושית לקב"ה, הוא להמיר סימנים אלגבראיים באותיות האלפבי"ת העבריות (שם, עמ' 226). דהיינו, הוא החליף את הסימנים המתמטיים באותם סימנים לשוניים שבאמצעותם ברא אלוהים את העולם (ואשר, במסורת היהודית, מזוהים אמנם עם ספרות). מבלי להרחיב מדי על דקארט ה"יהודי" הזה, ובדרכו העקיפה, לאקאן מחריף "ייהוד" זה, כאשר הוא מאתר את נוכחות האחר במושג המיספר. כוונתו, שכל סדרת מיספרים חייבת להניח את אחרותה בצורת המיספר אפס. האם עלינו להסיק שהאחר האלוהי הוא מין אפס, אינות (מונותאיסטית) המבטיחה את הסובייקט? לבטח, ההגות הקרטזיאנית העניקה לאחר האלוהי את הסמכות המבטיחה אמת עלי-אדמות. לאקאן מצביע על החולשה הפילוסופית של הרעיון: "כל מה שיתכוון אליו תמיד יהיה אמת, ואפילו אם אמר ששתיים ועוד שתיים שווים חמש, גם זה יהיה אמת." (שם, עמ' 36). הגיבוי האלוהי לאמת אינו מאפשר הבחנת אמת מאי-אמת, שהכל הפך אמיתי. מבחינתו של לאקאן, הסכנה איננה רק מתמטית, אלא אפילו פסיכולוגיסטית: "מה פירושו של דבר, אם לא שנוכל להתחיל לשחק באותיות אלגבראיות זעירות ההופכות גיאומטריה לאנליזה (…) ושנרשה לעצמנו הכל בבחינת היפותיזה של אמת?" (שם, שם).

 

הפרדוקס הגדול הוא, שאותו דקארט, שבא לאשר מדע בחסות אלוהים, חנך, בעצם, את המדע המודרני שהוא מדע ללא אלוהים. לאקאן יודע היטב, שהקב"ה אינו עוקב בקביעות אחר המאמרים האחרונים שראו אור ברבעוני המחקר המתמטי (שם, עמ' 226)… מה שהחל אפוא כדרכו התת-מודעת (האי-רציונלית, חרף כל כוונותיו האחרות) הפרטית של דקארט אל מימוש תשוקתו, הוביל אל אלוהות רציונליסטית מוזרה למדי (אלוהים כמפקח-האמיתות), שתולדתה המודרנית סוג של רציונליזם המשוחרר מכל אלוהות…

 

 

 

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: