Archive for יולי 14th, 2012

יולי 14, 2012

יופי של אלפיון

 

                          יופי של אלפיון

 

איני משוכנע שהשאלה הזו תקינה, אבל  – מה לעשות – היא חלפה במוחי:  מה ראוי לה לאמנות הישראלית לעסוק בו בימים אלה? מבוהל משאלתי המניפולטיבית מדי, מיהרתי וניסחתי קצת אחרת: מה הייתי מצפה שהאמנות הישראלית תעסוק בו בתקופה זו – בגלוי או בסמוי, במישרין או בעקיפין? הרהרתי באמנות כעדות על זמן ומקום, וחשבתי על הדי המהפכות של המאה ה- 19 בציור הרומנטי הצרפתי, או על גילויי התרבות האלטרנטיבית של שנות ה- 60 כפי שמשתקפים באמנות האמריקאית של "דור הַבּיט". ניסיתי לנסח בדמיוני נושאים, שסביר שיבוטאו, כך או אחרת, באמנות הישראלית 2012: תחושה מתמשכת של משבר ערכים? אובדן אמון בהנהגה? פיצול חברתי? דיכאון קולקטיבי (חרדה? אכזבה? ייאוש?)? מחאה חברתית? התאמצתי להתגבר על מום-שמאלניותי, התולה בחטאי הכיבוש ותולדותיו את חוליינו, אף ניסיתי להתבגר מציפיות להתגייסות אמנותית לטובת עשוקי החברה. אך, שאלה אחת שבה וניקרה בי: שאלת זיקת האמנות הישראלית והאלפיון העליון.

 

הנה נושא ראוי לתערוכה רב-מדיומית, חשבתי: האלפיון העליון בראי האמנות הישראלית. ומוחי החל קודח בקדיחת-הסורק במאמץ לאתר אמנים – ציירים, צלמים, יוצרי וידיאו וכו' – שייצגו, בדרך זו או אחרת (אדגיש בפעם השלישית), את טַייקונינו, גבירינו, אוליגָרכינו וכו'. וראו זה פלא: למעט מקרה אחד או שניים (ראו להלן), לא מצאתי. לא סמכתי על זיכרוני המזדקן (שיטיון כבר תקף צעירים ממני) ושיגרתי לאוויר העולם "בלון ניסוי": שלחתי מספר דו"אלים לכמה מעמיתי האוצרים וביקשתי עזרתם בנושא. והנה, התשובה השימושית האחת והיחידה שקיבלתי (מגיא רז) הייתה – תערוכה בשם "עניים, מדינה, עשירים", שאצרה יעל כץ בן-שלום בשנת 2000 בעבור "פורום-המוזיאונים" (שנה לאחר מכן, נדדה התערוכה ברחבי גרמניה). כפי שנמסר לי, הוצגו פה, בין השאר, צילומי "עשירים" של ורדי כהנא ויוסף כהן. את צילומי דיוקנה של שרי אריסון, מעשה ידי ורדי כהנא, הכרתי. גם ראיתי ב"כלכליסט" צילומי בעלי הון אחרים שצילמה. מאוחר יותר, יזכיר לי רון ברטוש הצעיר את דיוקן סמי עופר שציירה זויה צ'רקסקי.

 

באותו שלב של הרהורים מוקדמים הבנתי, שאת האלפיון העליון לא אפגוש באמנות הישראלית, אלא יותר בשוליה, בצילומיהם של צלמי ה"פפראצי", צלמי עיתונות, צלמי אופנה, צלמי טלוויזיה (לתוכניות של גיא פינס, או לסדרת "מעושרות" וכיו"ב). ובחשבי על הפפראצי (זוכרים את סניור פפראצו, צלם העיתונות מסרטו של פליני, "לה דולצ'ה ויטה"?), ציינתי לעצמי כך: שלא כאמני העבר, שיצרו בעבור המלך, האציל, הפטרון וכו', הפפראצי עובדים בשירות אמצעי השיעתוק הדמוקרטיים (וכן, ברור, בשירות בעלי ההון האוחזים באמצעים הללו). ויותר מפיאורה של האישיות המצולמת, עניינם השבעת סקרנותו המציצנית של ההמון ותאוותו לנשום לשנייה את אוויר הפסגות.

 

read more »