Archive for אפריל 10th, 2012

אפריל 10, 2012

יוחזר דוד משולם לתודעה!

                  יוחזר דוד משולם לתודעה!

עולם האמנות שלי כנער תל-אביבי, לאורך שנות ה- 60 של המאה הקודמת,  הצטמצם ברובו למרחב שבין גלריה צ'מרינסקי ברחוב גורדון לגלריה כ"ץ ברחוב דיזנגוף. בעיקר, אהבתי להיכנס לגלריה הזעירה, הסמוכה לפסאז' שבפינת רחוב פרישמן. כאן,  היה מר כ"ץ מקבלני בנועם פנים ומניח לי "לדפדף" בין הציורים הנשענים לקיר, וכמובן, להתבונן בתערוכה התלויה. זכורה לי התרשמותי מציוריו של דוד משולם, שהציג כאן תערוכות יחיד ב- 1962 וב- 1963. לא הבנתי את פשר התמונות הסוריאליסטיות והמופשטות בחלקן, אך היה ברור לי שאני רואה אמנות של ממש. את הסוריאליזם המערב-אירופאי לא הכרתי אז, כשם שלא הייתי מצויד בידע השוואתי עם סמליהם הפיוטיים של נפתלי בזם ושל יוסל ברגנר, למשל, מי שהשפיעו לא במעט על לכסיקון הדימויים של דוד משולם. היום, משבאתי בימים ובלילות, ברי לי שאין עסקינן בצייר גדול. עם זאת, ברי לי שעסקינן בצייר טוב וראוי. אני משוכנע בערכו של משולם כדמות מרכזית במחנה הציור היהודי הסמלי משנות ה- 60, ואני ממאן להשלים עם מחיקתו הגמורה מהזיכרון.

באותה עת ומעט אחריה, דוד משולם (1930-1987) דווקא זכה לפופולאריות. ב- 1966, שלוש שנים לאחר שזכה ב"פרס דיזנגוף" ושנתיים לאחר שזכה ב"פרס קולב" לרכישה מטעם מוזיאון תל-אביב,  הציג תערוכת יחיד בביתן הלנה רובינשטיין של המוזיאון, ושנתיים לאחר מכן, כונסו תמונותיו באלבום מפואר למדי (במונחי הימים ההם: הכריכה בגוון כסף!) בהוצאת צפורה ראובן ועם מבואות של ד"ר חיים גמזו, מנהל מוזיאון תל-אביב, ושל ד"ר א.דניאל מאוניברסיטת תל-אביב. כאן גם שובצו שירים שכתב דוד משולם הוא עצמו לאורך שנים ארוכות. מעט מאוחר יותר, בתחילת שנות ה- 70, ראה אור אלבום גדול אף יותר של רישומיו, "חלומות באספמיה" שמו, מלווה הפעם בשירים של יוסי גמזו ובמבוא של צבי שש (Sas), מבקר האמנות של היומון הישראלי בצרפתית. בנוף השומם של ספרי האמנות העבריים דאז בלטו שני ספריו של דוד משולם משכמם ומעלה. וכך, כשכלל ד"ר גמזו את דוד משולם בין תריסר אמני תערוכת "דימוי ודמיון",  שהוצגה ב- 1974 בבית-דיזנגוף, הוא ישב לבטח במחיצת אמנים כיוסל ברגנר, נפתלי בזם, שמואל ב"ק, ז'אן דוד ונוספים, שכבר קנו להם שם בישראל.

read more »

אפריל 10, 2012

דגים של מזל ושל חוסר מזל

                     דגים של מזל ושל חוסר מזל

 

בימים בהם נכתבות שורות אלו רוגש עולם הארכיאולוגיה הישראלי והנוצרי מגילוי מערת קבורה בשכונת ארמון-הנציב בירושלים, בה נמצאו ארונות קבורה הנושאים שמות של (יש טוענים) קרובי משפחה של ישוע הנוצרי. על אחד הארונות התגלתה חריטה של צורת דג שמפיו נפלטת צורת אדם במתכונת פרימיטיביסטית, שלא לומר מתיילדת. חוקרים משערים, שזוהי הדוגמא המוקדמת ביותר של הנקיטה הנוצרית בדימוי יונה והדג, ואחת מהדוגמאות המוקדמות של דימוי הדג כסמל הנצרות.

חמש האותיות המרכיבות את המילה היוונית "איכתוס" – שמשמעותה, דג – פותחות את חמש המילים – "ישוע המשיח בן האלוהים (ו)הגואל". אך, זיהוי הדג עם הנצרות (מעבר להשערה אודות זיקת ישוע-יהושע לבן-נון, בן-דג[1])  חייב, לא פחות, ל"נס הדגים והלחם", שחולל ישוע להמונים הרעבים שבאו לשחר פניו ("מתי", י"ד, 19 ו- ט"ו, 36). זאת ועוד: לאחר תחייתו, קיבל ישוע הרעב דג צלוי ("לוקס", כ"ד, 41). לא נתעלם, כמובן, גם מחברת הדייגים הגליליים שהקיפה את ישוע. ועוד נציין, לאור תגלית מערת הקברים הנ"ל, את הפרשנות הנוצרית הרואה במעשה יונה והדג תקדים המנבא את מותו ותחייתו של המשיח הנוצרי.

בעבור היהודים, לדגים אין משמעות סמלית כה מרכזית, ואף על פי כן, חודש אדר, המצוין במזל "דגים", הוא חודש מזל לישראל; וכבר נאמר במסכת תענית: "משנכנס אדר מרבים בשמחה". במקביל, מזל דגים הינו המזל היחיד הכפול: צורת המזל היא שני דגים בכיוונים הפוכים זה מזה (יש אומרים – סמל לאישיותם הכפולה של ילידי מזל דגים, היותם נמשכים לכאן ולכאן). זאת ועוד: על פי המסורת היהודית אוכלים בראש השנה ראש של דג ומתפללים "שנהיה לראש ולא לזנב", כלומר, שהשנה תהיה טובה. וכן אוכלים את גוף הדג ומתפללים "שנפרה ונרבה כדגים ". (ככתוב ב"בראשית", א', 22: "פרו ורבו ומלאו את המים בימים…".

read more »