על עבודה אחת של ליליין

                     על עבודה אחת של ליליין

האם, אכן, צמחה חורשת עצי זית אופקית על פסגת הר הזיתים, על סף המדרון התלול, ממנו נשקף הר-הבית? כאשר עיצב אפרים משה ליליין ב-1911 את תחריטו הפנורמי הגדול בנושא המבט אל הר-הבית, האם נקט בשורת עצי הזית כנתון נוף ממשי, או שמא בדה מדמיונו את העצים הללו כסמל יהודי (זיתים: שפע, שמן למנורת המקדש) במגמה "לייהד" את מקום המקדש המאוסלם?

מבט עכשווי מאותה נקודה בה ייצג ליליין את הפנורמה אינו מגלה שום עצי זית, אך אפשר וסביר שהיעדרותם יסודה בעבודות פיתוח תיוריות שנערכו במקום עוד על ידי הירדנים למרגלות מלון "אינטר-קונטיננטל". יתר על כן, ליליין אינו מוכר לי כאמן ש"המציא נופים", כל עוד יצר רישומים ותחריטים בעקבות צילומים שצילם בארץ ישראל. מאד לא סביר אפוא ש"שתל" עצי זית שלא נכחו בשטח.

בציור פנורמי ענק (כ-5 מ'אורכו) של המראה הנדון, המוצג בקפטריה של "כנסיית המשיח" בירושלים העתיקה (ציור של מלקולמס – Malcolms  מ- 1879) אני רואה עץ זית אחד בפינה שמאלית, עץ זית שני בפינה ימינית רחוקה ועוד עץ זית קטן בקטע ימיני של קדמת הציור. דהיינו, לא המקבץ הצפוף של כחמישה עצי זית שמבעדם השקיף ליליין לכאורה על הר הבית. לעומת זאת, בין המוני הציורים הפנורמיים, שציירו ציירים, צליינים ונוסעים אחרים במהלך המאה ה- 19 ותחילת המאה ה- 20 בנושא הר-הבית הנשקף מפסגת הר-הזיתים, אני בהחלט מאתר רבים המייצגים את שורת עצי הזית: כך בתצריב של הרוזן אוגוסט דה-פורבן (Forbaine) מ- 1819; כך בציור שמן שלו מ- 1825, בו נראית קבוצת עצים דחוסה ומוצללת בסמוך לחורבה וכנגד הר-הבית. בתחריט של וויליאם טרנר מ- 1833 משודכת שורת עצי הזית עם שברי קברים (בתוספת קשת שמימית סמלית מימין ואור יקרות הנח על ההר ממול). אלו הן מעט דוגמאות מתוך רבות, והן מאשרות לי את נתון עצי הזית של ליליין כנתון ריאלי.

האישור זוכה לגיבוי עז בליתוגרפיה מתקפלת מסוף המאה ה- 19 (מעשה ידי אמן צרפתי בשם א.לפר (Lepere) – פנורמה פרטנית של ירושלים מראש הר הזיתים – בה נראית קבוצה צפופה של עצי זית מצוירת בקדמת הציור ובה נראה גם ערבי מהלך בשביל. אמנם, אין אלה העצים העבותים שרשם ליליין בתחריטו, אך בהחלט אלה הם זיתים באים בימים.

ועם זאת, עודני תמה: בתחריטו של ליליין מ- 1911 רשומים שני מעגלי אבן מתחת לעצים, האחד כמעט בקו אנכי עם כיפת הסלע שמנגד. בפרשנותי לתחריט, נטיתי לייחס את המעגל לבור-מים שבדה ליליין, בבחינת סמל ל"מים חיים" הקשורים במושגי תורת ישראל ובית המקדש. עתה, כשאני מתבונן בליתוגרפיה הפנורמית של לפר, אני מגלה באותו מקום ממש את השביל שעליו פוסע הערבי, ולכל היותר, אני מצליח לאחד מבנה קבר קובייתי חבוי בין העצים. שום מעגלי אבנים. אם כך, כלום המציא ליליין את המבנים העגולים? משהו בי עודנו מתנגד לאפשרות הזו, שכן ליליין אינו מוכר לי כאמן סימבוליסטי ביצירות הריאליסטיות והפוסט-צילומיות שלו (להבדיל מסימבוליזם הנוכח ברישומיו היוגנדשטיליים). אין לי אפוא מנוס אלא להמשיך ולחפש את מעגלי האבן בייצוגים אחרים של פסגת הר-הזיתים.

ואז אני מוצא מתווה הכנה של ליליין לתחריטו מ- 1911. המתווה אמנם פורסם שנה מאוחר יותר (בעיתון היהודי-ציוני, "די וולט", 29.3.1912), אך הוא הוגדר כ"מתווה הכנה".[1] והנה, הגם שהמתווה והתחריט כמעט זהים, בכל זאת אני מאבחן מספר הבדלים: קודם כל, במתווה ההכנה אין כל זכר למעגלי האבן. שטח בהיר משתרע למרגלות העצים ללא שום מבנה משמעותי. זאת ועוד: בעוד בפינה שמאלית של התחריט מ- 1911 עיצב ליליין אוהל בדואי, במתווה ההכנה ניתן למצוא באותו מקום בדיוק מבנה אבן קובייתי וגדול, אולי קבר.

נתון משמעותי נוסף הוא תחריט תו-ספר (אקס-ליבריס) שיצר הרמן שטרוק לעצמו זמן קצר לאחר ביקורו בפלסטינה ב- 1903. בתחריט מיניאטורי זה, ייצג שטרוק כמעט בדיוק את נקודת המבט המוכרת לנו מתחריטו המאוחר יותר של ליליין (האם הכיר ליליין את ה"אקס-ליבריס" של שטרוק? סביר מאד שכן): פעם נוספת, הר הבית נשקף על ההר מנגד, כאשר המבט חולף מבעד לשני עצי זית הצומחים על שפת ה"מצוק" של הר הזיתים. אלא, שהפעם, לא זו בלבד שמצבות קברים מפורשות נראות בשמאל התחריט למרגלות עץ הזית, אלא שבין שני העצים אין לראות כל צורה דמוית באר. ה"באר" היא אפוא המצאה פרטית של ליליין.

עתה נפתרה החידה: ליליין אכן "תרם" לנוף הנתון והמצולם שני סמלים "מייהדים": בעוד האוהל עשוי לרמז על נדודי עם ישראל, מעגלי האבן – ובפרט המרכזי – עשוי לרמז על "מקור מים חיים". נקודת המבט הפנורמית, שהייתה אתר חובה לכל תייר נוצרי בעיר הקודש, בבחינת תזכורת למקום ממנו אמור לחזור המשיח הנוצרי בקץ כל הימים, "יוהדה" בידי ליליין: הוא "שיכן" בה את אוהל הנדודים והוא סימן באר שנסתמה. הקונגרסים הציוניים הראשונים סימנו באותה עת את שובם של הנודדים ואת החייאת הבאר.


[1] "לצייר באור: ההיבט הצילומי ביצירת א.מ.ליליין" (עורכים: אורנה ומיכה בר-עם), מוזיאון תל-אביב, 1990, עמ' 49).

כתיבת תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: