בצלאל הולנד

               הסיפור הקטנטן על "בצלאל – הולנד"[1]

 

בחודש דצמבר 1910, לאורך חמישה ימים בלבד בין ה- 18-13, הוצגה בבניין (חנות?) "רוזנטליה" בעיר דן-האג, בירת הולנד, תערוכה קטנה של "בצלאל", אגף בתערוכה גדולה יותר של מוצרים ארצישראליים-יהודיים (בהם פירות, דבש וכו'). היה זה פרק בסדרת התערוכות של מוצרי המוסד הירושלמי, שנוסד ארבע שנים קודם לכן על ידי בוריס ש"ץ, ואשר עתה – בעיקר בין השנים 1914-1909 – ביקש למכור את מרכולת בתי המלאכה של "בצלאל" ברחבי העולם. היו אלה תערוכות קצרות-מועד, לעתים, למשך יום אחד בלבד, לעתים למשך שבוע או מעט יותר, תערוכות שהוצגו לפעמים בבית-מלון, לפעמים בבית-ספר, או במוסד ציוני, אף בחנויות כלבו. להלן, רשימה חלקית של שלל תערוכות "בצלאל" בתקופה הנ"ל: ערי רומניה (בוקרשט, פוקסאני, פיאטרא, יאסי, באקאו, גאלאץ), פראג, וינה, אודסה, ערי פולניה (ורשה, לודז', לבוב), ערי גליציה (פשמישל, סטאניסל, בראדי וטרנופול), ערי גרמניה (ברלין – בחנות היוקרה "ורטהיים", האמבורג, קלן, מינכן, קניגסבורג), סלוניקי, קטוביץ (במלון "קייזרהוף"), לונדון, ערי ארה"ב (ניו-יורק, סיינט-לואיס ועוד), בואנוס-איירס, ערי דרום-אפריקה (יוהנסבורג, קייפטאון), קהיר ועוד.

 

במסגרת תנופה מרשימה זו של שיווקי "בצלאל" בעולם, גם הוצגה תערוכת "בצלאל" בערי הולנד. שכן, מלבד התערוכה בהאג, הוצגו מוצרי האומנות הירושלמיים, בין נובמבר לדצמבר 1910, גם באמסטרדם וברוטרדם. בעקבות התרשמותו מהתערוכה הארצישראלית בהולנד וממוצרי "בצלאל" בפרט, על חפצי הכסף והנחושת, השטיחים וכו' המוצגים בה, חיבר יעקוב ישראל דה-האן (המשורר-סופר-משפטן והפעיל הציוני ההולנדי הנודע, שלימים יתחרד ויהפוך פעיל אנטי-ציוני, עד להירצחו) שיר, אותו פרסם בספרו, "השיר היהודי" (Het Joodsche Lied), שראה אור באמסטרדם 1915 (עמ' 163-167).

 

החלטה להציג את התערוכה בבירת הולנד  הייתה קשורה, מן הסתם, גם לנוכחותו של יוסף יזרעאלס בהאג, עיר שנודעה עוד מאז המחצית השנייה של המאה ה- 19 גם באסכולה הריאליסטית שלה (בעיקר, ציורי הווי איכרים ודייגים באווירה הולנדית סגרירית). אנטון מוב, בן-דודו של וינסנט ון-גוך, היה מהבולטים בציירי "אסכולת-האג". יזרעאלס, האמן היהודי הדגול, היה אף הוא דמות מרכזית באסכולה, ויותר מזה, היה חבר בוועד האמנותי הברלינאי, שייעץ לתנועה הציונית ולבוריס ש"ץ לקראת ייסוד "בצלאל" בירושלים.

 

אך, את היוזמה להצגת תערוכת "בצלאל" בהאג יש לזקוף בעיקר לזכותו של אברהם סימונס (1941-1864), סוחר יהודי אמיד שהתמסר לפעילות ציונית (מראשי הפעילים בקונגרס הציוני השמיני בהאג, 1902). סימונס, שהיה לימים יו"ר הוועד הארצי ההולנדי של הקק"ל, אף נבחר ב- 1922 לנשיא ההסתדרות הציונית בהולנד. משנת 1919 ועד יום מותו היה היו"ר של הקהילה היהודית בהאג ועשה רבות למענה. בספר היובל של הקק"ל, "מגילות האדמה", שנערך על ידי נתן אגמון (ביסטריצקי), נמסר, שאברהם סימונס שימש כראש וועדת ההכנה לתערוכת "בצלאל" בהאג, 1910, וכי "הודות לתערוכה הזאת משכה ארץ ישראל העברית, בפעם הראשונה, את תשומת לבם של הבלתי יהודים."

 

לקראת התערוכה, פנה סימונס להרמן שטרוק, התחריטאי הציוני הנודע היושב בברלין (אף הוא חבר בוועד האמנותי המפקח של "בצלאל"), בבקשה לספק סדרה של תחריטים בתמורה למאה פלורינים הולנדיים ששילם לו. התחריטים, הבלתי חתומים, ישמשו לפרסום התערוכה. במכתב קצר בגרמנית מ- 9.7.1910, הציע שטרוק לסימונס את נוף ואדי אל-חנין, שאותו רשם בביקורו בארץ ישראל ב- 1903, הגם שהותיר לסימונס את זכות ההחלטה הסופית לגבי הנושא. סימונס היה אוהד "בצלאלי" מושבע. האמת היא, שעוד ב- 1907, זמן קצר מאד לאחר ייסוד המוסד הירושלמי, פנה אותו סימונס ליוסף יזרעאלס ביוזמה להקים מוסד מקביל בהאג – בית ספר לאמנות יהודית-ציונית ואף הציע שיזרעאלס יעמוד בראשו. ב- 14 בספטמבר 1907 שלח יזרעאלס את מכתבו הבא, הכתוב במקור בהולנדית:

"אדון הנכבד,

מיד אחרי קבלת מכתבך הראשון עניתי לך. אינני מבין כלל כיצד זה לא הגיע. אני שב וכותב לך כאן את אשר נאמר שם: שאינני מוצא סיבה להקים מוסד כמו 'בצלאל' גם כאן בארץ. לכן, איני יכול להסכים להצעתך המכובדת אלי.

בכבוד רב

שלך

יוסף יזרעאלס"

 

אך, לא איש כסימונס יתייאש, וכאמור, ב- 1910 מימש שמץ מחלומו בצורת תערוכת "בצלאל", שגם לוותה בכרזה מרשימה. כאן גם רכש סימונס שטיח אדום כהה עם ציורים מזרחיים ועם הכתובת בעברית "דע לפני מי אתה עומד". לתערוכה בהאג הוזמנה גם המלכה האם ההולנדית (מכתב ההזמנה נשלח אליה בכתב-ידו של סימונס ב- 30 בנובמבר 1910), וזו לא רק שהגיעה, אלא שמצאה אף היא עניין רב באותו שטיח, שלרוע המזל כבר נרכש בידי סימונס. לפיכך, הזמינה המלכה-האם שטיח דומה ממחלקת השטיחים ב"בצלאל" הירושלמי (בראשותו של יעקב קנטרוביץ), וזה הגיע לאחר זמן-מה לארמון, ומן הסתם, נמצא בו עד היום. על רכישה מלכותית זו העידה אידה ון ראלטה-סימונס ברשימת זיכרונות שפרסמה בעיתון הנשים ההולנדי-היהודי, "קולנו" (פברואר/מרץ 1983). נוסיף עוד, שמקורות ארכיוניים ("הארכיון הציוני", ירושלים) מאשרים, שמלכת הולנד (להבדיל מהמלכה-האם) ביקרה אף היא בתערוכת האג ורכשה את שטיח "שיר-השירים" (אולי הפופולארי שבשטיחי "בצלאל") וגם אגרטל כסף-פיליגרן.

 

זהו, אפוא, הסיפור הקטנטן על "בצלאל הולנד" – סיפור על מוסד שלא נוסד ועל תערוכה נודדת זעירה, שבדומה לתערוכות "בצלאל" האחרות – ערכה הגדול היה ביחסי-הציבור המעולים שניהלה לטובת המוסד הירושלמי, והרבה פחות ברמת ההצלחה המסחרית. שמשום מה, למרות אלפי היהודים שהצטופפו בתערוכות הללו, סופן הקבוע היה גרעון.[2] ועכשיו, תארו לעצמכם ש"בצלאל" היה נוסד בהאג בראשותו של יזרעאלס. איזה פרק מזהיר שזה יכול היה להיות בתולדות האמנות הציונית!

 

 


[1] את פרטי הסיפור אני חייב למר פרץ ון ראלטה, נכדו של אברהם סימונס – גיבור הרשימה להלן – המתגורר בקריית טבעון ואשר שלח לי מידע ומסמכים בנושא עוד בשנת 1994.

[2] כמפורט ב"בצלאל של ש"ץ 1929-1906", עורכת: נורית שילה, מוזיאון ישראל, ירושלים, 1982.

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: