צלילי המוזיקה של ארדון

                      צלילי המוזיקה של ארדון

 

בקטלוג המכירה הפומבית של ציור ישראלי ב"סותבי'ס", ניו-יורק (14 בדצמבר 2011) מופיע פריט מס'  11 – ציור של ארדון בשם "תווים ואותיות". זהו ציור בצבעי שמן על בד, גדול למדי (130X97 ס"מ), שצויר ב- 1980, משמע כשארדון היה בן 84 ועדיין בשיא כוחו. ציורים אחרים שצייר באותה שנה, 1980 – "בשדה הכבוד", או "בדרך למירון" – אינם נושאים שום הד לציור הנדון של התווים והאותיות: הראשון מתמקד בלוח שחמט ובכלי המשחק; ואילו השני מתמקד בחרמש ירח המאיר על נוף אופקי. אך, מה שבכוחנו ללמוד מהציורים האחרים של ארדון מ- 1980 הוא, ששנתיים קודם לתחילת עבודתו על הויטראז' הענק (שיותקן ב- 1984 בבית הספרים הלאומי, ירושלים) – ויטראז' שכולו אופטימיות היסטורית ומטאפיזית – ארדון עודנו נתון בצל המועקה הטראגית הגדולה, שלא הרפתה ממנו מאז ימי השואה. הצללות כבדות, כלי שחמט (מלך, פרש, חיילים, צריח) שמוטים, סימני דם, קרעים ושבר – הנתונים הציוריים הללו עודם שולטים בציורי 1980.

 

מכאן, שא-פריורית, קשה לי לקבל את הפרשנות המלווה את פריט מס' 11 בקטלוג "סותבי'ס", לפיה עסקינן בציור שנושאו "שבת". אמת, פמוט עם נר מופיע-גם-מופיע בצד שמאל של הציור, אלא שהציור בכללותו רחוק מלאשר את המובאה המצוטטת בקטלוג מפי ארדון ועניינה השבת כסמל לשלווה ונחת מבוקשות.

היכן נתחיל בפרשנותנו האחרת? מוטב, בתיאור הציור:

 

מרבית הציור בסימן תכלת, כחול (אולטרמרין) ולבן, שלתוכם משתרבבים השחור והאדום. הרושם הכללי הוא זה של ציור "שמימי" נוסף של ארדון, שמרכזו מאוכלס במין "ענן" המורכב מאינספור דפים לבנים, הנגועים בטיפות דם או בשלהבות זעירות. לרוחב ה"ענן" מסומנים תווים שחורים, שבמרכזם מבקיעים מיתרים אדומים של כלי פריטה (גיטרה, אולי) בעל תיבת תהודה שחורה. בשוליים ימיניים תחתונים של ה"ענן" מופיעות אותיות A,B,C, ואילו בשוליים שמאליים עליונים – אותו הפמוט עם הנר, אלא שהנר כבוי. סמוך אליו, מעליו, מגיחה מטוטלת של אורלוגין. הוסיפו לתיאור פרגמנטים של כפיסים מפוזרים (אולי גפרורים) והמוני תצורות לבנות קטנות שהן רסיסי שלם שהתפרק לרסיסים – והרי לכם הציור. אגב, מעולם לא פגשנו בציור הזה באף לא אחד מהספרים והקטלוגים של מרדכי ארדון.

 

על תפקיד השמים בציורי ארדון הרחבנו כבר בהזדמנות אחרת, בה כתבנו, בין השאר:

"כאלה הם הרקיעים שלא ירפו מציורי ארדון: אפלים, קרועים (שוללי סדר קוסמי), טעונים בזיכרון השואה [גם כשיאירו ב- 1959 על המעברה ("האוהל הכחול"), כוכביהם יתגלו כמגיני-דויד של הטלאי הצהוב], מאוכלסים בקרעי גווילים ("מגילות", 1960) ומאזכרים את שעת חצות ("בית הקברות של השעות", 1961). בציור "בערפל" מ- 1963 יאוכלסו השמים בכותרות עיתונים – בעברית, אנגלית וגרמנית – המסמנים רסיסי היסטוריה, בדלי זמן שנקרע אף הוא."[1]

 

ברור לנו אפוא, שגם השמים הנוכחיים של ארדון נושאים בחובם את זיכרון האסון. בהתאם, התגודדות ה"דפים" הלבנים, המחוקים או הריקים, בתוך ה"ענן" מתקשרת בתודעתנו לקרעי הגווילים שהכרנו עוד בטריפטיכון "מיסה דורה" של ארדון (1962-1958), בו ייצגו הקרעים הללו את ספרי התורה שנפגעו ב"ליל הבדולח". עוד שנתיים, בוויטראז' הירושלמי, יצייר ארדון את חומת ירושלים במבנה גווילים. אך עתה, הדפים הקרועים עודם נישאים ברוח ההיסטוריה והזיכרון. מ"מיסה דורה" – הציור המונומנטאלי החשוב מכל של ארדון בנושא השואה – זכור לנו הנר הכבוי בצריף מס' 5 (הפאנל הימיני בציור), שסימל מוות. ב- 1980, נוסיף, גם כבר התמסד בתודעה המקומית סמל הנר הכבוי כסמל הנספים, וזאת באינספור ציורים של נפתלי בזם (תלמידו של ארדון), שמאז 1958. ברור, לפיכך, שיותר משמסמלים את שלוות השבת, הפמוט והנר מסמלים אֵבל. במקביל, השעון המרומז במטוטלת האורלוגין, יותר משהינו תזכורת לבית אבא השען (כנטען בקטלוג "סותבי'ס") – השעון הזה סופֵר את זמן ההיסטוריה וקשור להתפרקות האפוקליפטית-שואתית של מחוגים וספָרות-שעון, שלא חדלו לאכלס את יצירת ארדון מאז שנות ה- 60 ועד שנות ה- 80.

 

ברם, מה תפקיד המוזיקה בציור "תווים ואותיות"? הגם שהיה תלמידו של קנדינסקי, אבי השידוך של המוזיקה והציור המופשט, ולמרות ששמר נאמנות למורו האחר והקרוב יותר – פאול קליי, מי שמוזיקליות הייתה נר לרגלי ציורו המופשט, ארדון לא הירבה לנקוט בדימויים מוזיקליים לאורך יצירתו. בלט כלי המיתרים דמוי הקונטרבס שנוסח בידי ארדון ב- 1962 (בציורו "תמוז") כצללית אישה כחולה, הצומחת כנגד שמים ליליים הזרועים כוכבים ותצורות גיאומטריות. פרשני ארדון כתבו על –

"כלי מיתרים מוזיקלי, שנהגו לנגן בו במהלך טקסי קינה מיסטיים של כת (כת תמוז/ג.ע), שלפי הנביא יחזקאל היו לה חסידים רבים בירושלים בתקופתו. […] האל תמוז מיוצג כצורה מטושטש למדי המנגנת בכלי מיתרים. […] עמישי-מייזליש מזהה בדמות האנדרוגנית שבציור לא את תמוז אלא את האלה איננה – אהובת-אמו-אחותו של האל…"[2]

 

ארדון עצמו הסביר:

"…קרוב לוודאי שחשבתי על 'ריקודי תמוז' מ'חגיגות תמוז' – 'חגיגות אדוניס', 'אדוניה' – קינאתי בכל אלה שנכחו בהן חלק… בעיקר אחת שלה עיני שקד כהות אשר הקסימה אותי… ריקודה היה משכר כל כך….באותו לילה, אותו לילה כחול של תמוז."[3]

 

מלבד ציור פסוודו-"כנעני" זה, נדרש ארדון לעולם המוזיקה בשתי יצירות ממחצית שנות ה- 80. על "ריקוד חצות של הצ'לו" (1985), כתב ארתורו שוורץ שייתכן כי –

"הוא מחווה לפבלו קזאלס, הצ'לן המוביל של תקופתו, שסרב לנגן בגרמניה של היטלר ויצא לגלות מרצון ב- 1939."[4]

 

הציור "ריקוד חצות של הצ'לו" מייצג ארבע מיתרי צ'לו מנותקים מברגיהם העליונים וצונחים למטה לעבר גשר הצ'לו על רקע ארגמני. חוטים מנותקים הם סמל מוכר מציורי ארדון – חוטי מריונטה, חוטי אורלוגין, מיתרים – והם מייצגים דרך קבע עולם שנתבלבלו בו היוצרות והסדרים (לבטח, פקיעת המיתרים אומרת אובדן הרמוניה ומלודיה שמימית, וראוי להשוותה לצליל המיתר שפקע, הנשמע בתחילת מערכה ב' של "גן הדובדבנים" לצ'כוב, 1904). נוסיף עוד, שאחד מהציורים המאיירים את ספרו של ארדון מ- 1989, "ציורי דרך", מייצג קונטרבס שפקעו מיתריו, ואשר פורש על ידי ארדון הוא עצמו במונחים אלגיים.[5]

 

ציור "מוזיקלי" אחר צויר בידי ארדון ב- 1986-1985, "על הקלידים הכחולים" שמו. תחתית הציור היא קלידי פסנתר כחולים  ומעליו מרחפים דימויים מופשטים דחוסים. ארתורו שוורץ זיהה דמות של פסנתרן במקבץ המרחף, אך אני רואה משהו אחר לחלוטין: אני רואה אינספור פנים של רוחות-רפאים, בובתיות-משהו, ביניהן צורות של ספק-רגליים ספק-כנפיים. ריחופן של כל אלו מתחולל בשמי תכלת לרקע ירח חצוי וכוכבים. פעם נוספת, השמיים הללו מטולאים מקרעים שמתגודדים יחדיו. מהו הציור הזה? שלא כארתורו שוורץ, שסבר כי "ארדון ביקש להיזכ בהתעלות שחווים פסנתרן מוכשר והאדם המאזין ליצירתו"[6], אני מציע לראות בציור תגובתו של ארדון לשירה הידוע של אלזה לסקר שילר, "פסנתרי הכחול":

"יש לי בבית פסנתר כחול/ ואיני יודעת אף תו.// מאז חדל העולם לחמול/ באופל המרתף הוא ניצב.// ארבע ידי כוכב פורטות כתמול/ – בסירתה שוררה אשת הירח בשמיו – / כעת סואנים העכברים במחול.// שבורה מערכת הפסנתר על קלידיו…/ אני מבכה את הנפטרת בכחול.// הו כוכבים יקרים פתחו לי/ – שאכלתי מהלחם המר – / עוד בחיי את דלת השמים/ גם בניגוד לגְזָר." (תרגום: נתן זך)

 

לאור שיר זה של המשוררת האקספרסיוניסטית הגרמניה, שהתגוררה בערוב חייה בירושלים ואשר ארדון הכירה, מחריפים יחסי הקלידים הכחולים שבתחתית הציור עם הירח והכוכבים שמעליהם, והמסר של הציור מובן לי כמסר של קינה. "הנפטרת בכחול" תורגמה לציור הכחול, לרוחות הרפאים, לקרעים ולכל השאר.

 

עתה, ברי לנו שסימני המוזיקה בציור "תווים ואותיות" חייבים להתקשר לנר הכבוי ולשלהבות (או טיפות הדם), אשר בציורי ארדון סימלו מאז ומתמיד נשמות של נספים בשואה. כלי המיתרים בציור זה מהדהד את כלי המיתרים הטראגיים מציורי ארדון בעבר, וכשאני מנסה לזמר ולנגן את התווים המצוירים לרוחב הציור (וכמובן, איני מסוגל לעשות זאת, באשר היעדר החָמְשה אינה מאפשרת קריאת התווים), אני נותר עם ההנחה הבלתי-מוכחת, שארדון מסמן זמר חסידי כלשהו שזכר מבית-אבא, אולי תפילה. בהקשר זה, אני חוזר אל הספר האלבומי, "ציורי דרך", בו סיפר ארדון את זיכרונות עיירת ילדותו, ובו נמצא ציור לילי, בו מרחפים עורבים שחורים מעל דף תווים. התווים מסמנים את זמרת העורבים (ארדון: "…כפארטיטורה לעורבים המקשקשים יחד במקורם."[7]), שהיא זמרת מוות, רקווייאם.

 

ושלוש האותיות הלועזיות? אלו נראות כגלופות דפוס. שלא כגלופות, שמהן מוסדר טקסט לצורך הדפסתו, הגלופות שלפנינו מוצגות בתפזורת, בבחינת שלוש האותיות הלועזיות הראשונות – A,B,C – הן מייצגות את האלפבי"ת הלועזי כולו. כאותיות "מושלכות", הן מסמלות את תבוסתם של טקסטים לועזיים נוכח מוזיקת האבל. זוהי תבוסת המחשבה המערבית שבעקבות ה"השכלה", על הבטחותיה ההומאניסטיות הנאצלות. 

 

 


[1]  גדעון עפרת, "ברקיעיו של מרדכי ארדון",

[2]  ארתורו שוורץ, "מרדכי ארדון: צבעי הזמן", מוזיאון ישראל ומוזיאון ת"א, 2003, עמ' 45-44.

[3]  מרדכי ארדון, קטעים ממכתב, בתוך: קטלוג תערוכת מרדכי ארדון בגלריה "מרלבורו-גרסון", ניו-יורק, אפריל 1967 (באנגלית).

[4]   שם, כמ' 56.

[5]  ראו: גדעון עפרת, "השיבה אל השטעטל", מוסד ביאליק, ירושלים, 2011, עמ' 86.

[6]  לעיל, הערה 2, עמ' 56.

[7]  מרדכי ארדון, "ציורי דרך", מעריב, תל-אביב, 1989, עמ' 7.

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: