הערה על הצד היהודי של גרבוז

                 הערה על הצד היהודי של גרבוז

 

ב- 2004 צייר יאיר גרבוז סדרת ציורים בשם "הצד היהודי של שטרייכמן". הציורים רחבי היריעה (160X120 ס"מ) צוירו באקריליק, עפרונות ותרסיס על דיקט והם כללו ציור (אוסף פרטי, חיפה) של קבוצת יהודים חרדיים (חלקם בטליתות ובתפילין), גברים ונשים, המתגודדים בסערת נפש בחצר נרחבה, מניפים מקלות וידיים אלימות כנגד בחורה צעירה (שיערה הארוך אינו מכוסה שביס, שלא כשאר הנשים הנראות בקבוצה), בעוד הוריה נראים מימין – האם יושבת ומקוננת, האב זועק ליהודים לחדול. לצופה ברור, שגרבוז העתיק את הציור ממקור מזרח אירופאי כלשהו שבסגנון ציורי ההווי היהודיים מסוף המאה ה- 19. במבט ראשון, דומה שגרבוז התערב אך במעט בציור המקורי: שבלונה של גמל על גדר העץ שברקע, שבלונה של לטאה על חצאיתה של העלמה המותקפת – לא יותר. גרבוז, אנחנו מציינים לעצמנו, רצה שהסצינה המועתקת תדבר בעד עצמה.

 

סדרת "הצד היהודי של שטרייכמן" נמשכה לתוך שנת 2005. כמה מהציורים התמקדו בצורות גיאומטריות ובסרגלים, ללא כל דימוי "יהודי"; אחרים "התכתבו" עם קריקטורות קיבוצניקיות של דן גלברט, ועוד. רוצה לומר: סדרת "הצד היהודי של שטרייכמן" נעה בין צורניות אוניברסאלית לבין יהדות לבין ישראליות. הציור ה"יהודי" המתואר לעיל חורג בישירותו. שכן, בהקשר ה"יהודי" של גרבוז[1], הציור מתחבר לשורה ארוכה של ציורי אסונות – שריפות, טביעות וכו' – המצוטטים מאילוסטרציות ישנות למיניהן, ואשר רק כותרת כוללת דוגמת "אירופה לא תלמד אותנו" (סדרה מ- 2003) מסגירה את הקשרם ה"פוגרומי".

 

הציור בו פתחנו אמור, לכאורה, להשתלב בתמונות הטרגדיה היהודית של רדיפות וגלות. גרבוז עצמו סיכם את ציוריו מאותה עת במילים:

"…צודק זה המזהה בציורים תחושה של גלות ואפילו של אנטישמיות. באבולוציה שלי יש שטעטל ובאבולוציה שלי יש פוגרום. […] אכן, תחושת ה'גלות' רלוונטית לציורים הללו: מצב יהודי פרנואידי – שריפות, אלימות…"[2]

 

אלא, שהציור בו פתחנו אינו מציג "פוגרום" הנערך נגד יהודים, כי אם "פוגרום" שעורכים יהודים נגד יהודיה. גרבוז, שמצא את הרפרודוקציה בספר כלשהו היה מודע לעובדה זו, הגם שלא הכיר את פרטי היצירה המקורית: ציורו של מיקולה פימוננקו, "קורבן קנאות דתית", 1899, שמן על בד, אוסף המוזיאון הממלכתי לאמנות, חרקוב, אוקראינה. הציור מראה, אכן, קהילת יהודים הפורקת זעמה בתוקפנות מילולית וגופנית כנגד צעירה יהודיה, שהמירה דתה לנצרות ואשר נשענת חסרת אונים על גדר חצר בסמוך לבתי העיירה. בקטלוג "מאנה כץ: אוקראינה, פאריז, ארץ ישראל" (מוזיאון מאנה כץ, חיפה, 2011) התייחסה ד"ר אירית מילר לציורו של פימוננקו וציינה:

"מעניין לציין שלימים הופיעה תמונה זו גם על גלויה שפרסמה הקהילה היהודית, ששינתה את כותרתה וכינתה אותה, תוך נקיטת עמדה, 'המשומדת', ומיקמה אותה לצד רפרודוקציה של תמונה אחרת, מאת האמן היהודי-רוסי איסאק אשכנזי, המראה צעירה יהודייה החיה עם גבר לא-יהודי בעת שמשפחתה החסידית מתפרצת לחדרם באלימות (ציור זה נקרא בעברית 'הבוגדת')."[3]

 

פימוננקו (1912-1862), אמן אוקראיני, איש קייב, שלא ממוצא יהודי (בציור נודע אחר שלו הוא ייצג את חוגגי הפסחא הנוצריים), נמנה על קבוצת "הנודדים" – ריאליסטנים מימי הצאר, שתיארו בציוריהם את ההווי הרוסי העממי.  פימוננקו היה מהציירים הבולטים של הקיסרות הרוסית והתמחה בייצוג איכרים אוקראינים בעבודתם. על האירוע המתואר ב"קורבן קנאות דתית" קרא פימוננקו בעיתון: צעירה יהודיה הותקפה על ידי קהילתה, באחד מעיירות אוקראינה, כיון שהתאהבה בנוצרי. יש שידעו להוסיף אודות היות העלמה בהריון כתוצאה מיחסיה עם גבר נשוי.

 

יאיר גרבוז שינה מעט מאד מהמקור הפימוננקויי: הוא מחק את העשן המיתמר מארובת אחד הבתים (האם ביקש גרבוז להימנע מאסוציאציה של שריפה, השמורה לציורי הפוגרום האחרים שלו מאותה תקופה?) על מנת למקד את המבט בסצינה האנושית; הוא מחק את הציפורים העפות בשמי החורף האפורים והמיר את גוון הרקיע לבז'-אדמדם מבשר רעות. גרבוז גם הצר מעט את הציור המקורי (אפשר שהרפרודוקציה שראה לא ייצגה את הציור בשלמותו), פישט מאד את הריאליזם הדקדקני של פימוננקו ושינה לא מעט מגווניו (סביר, שהרפרודוקציה הלא-איכותית תרמה אף היא את תרומתה לעיוותי הצבע). ברור, שלא ניסה לשחזר במדויק את הציור המקורי, אלא רק לשעתק דימוי, אינפורמציה חזותית. השבלונות האבסורדיות המודפסות  – אותם גמל ולטאה – אינם אלא "אמצעי ניכור" המבטיחים את נוכחותו החוצצת של גרבוז כ"מסַפר" ברכיטאיני השרוי בתוך הסיפור ומחוצה לו, בעת ובעונה אחת.

 

יודגש: כמעט לכל אורך ציורי גרבוז משנות האלפיים, המוטיב היהודי נותר ברמת רמז ו/או ברמת פרט במכלול מורכב. רק בשני ציורים הקדיש גרבוז את מרבית ציורו לדימוי "יהודי" מפורש – האחד הוא הציור הנוכחי, והאחר הוא "החיים בצרור" מ- 2006: תמונה (מצוטטת) של יהודים על סיפון אנייה, העושה דרכה (מן הסתם) מאירופה לארה"ב בשחר המאה ה- 20. כך, גם תמונות זוועה של גוויות וגירוש בסדרת ציורי "אירופה לא תלמד אותנו" מ- 2001 – אינן מסגירות אפיונים יהודיים בהכרח. פירושן של תמונות האסון הגרבוזיות כתמונות "יהודיות" הוא נסיבתי בעיקרו (תלוי בכותרת, בדברים שכתב האמן בספרים ובראיונות, ועוד). במילים אחרות: הציורים משנות האלפיים ניצבים על גבול פתוח ורב-משמעי שבין היותם ייצוג של גורל יהודי לבין היותם ייצוג של אסונות בעלמא. הוסיפו את רב-המשמעות הטראגית-קומית בציורים הללו, והרי לכם חירות אמנותית מובטחת. דומה, שלגרבוז חשובה מאד חירות זו מכוונה יהודית מפורשת ותלויית-רגש. זו גם הסיבה, כך נראה, שחשוב היה לו לצייר את הציור שבעקבות פימוננקו, בבחינת זה האומר: ראו גם ראו – יהודים לא היו אך ורק קורבנות של פוגרומים: יהודים ידעו- גם-ידעו לערוך פוגרום בבני עמם, לא פחות!

 

לא, לא נוכל לחשק את גרבוז בחישוק היהודי. הוא בפנים והוא בחוץ בו בזמן. כיהודי מובהק, הוא מותיר לעצמו דרך מילוט מהפוגרום, קרי – מהשיוך היהודי המלודרמטי, או הסנטימנטלי, או הפאתטי. ציורו מבטיח את עצמו כאוניברסאלי וכהומאני לצד זיקתו הנועזת ל"שטעטל". ה"התכתבות" עם פימוננקו היא אסטרטגית. אם לשמור על האסוציאציה הברכטיאנית שהובאה לעיל, נאמר כך: בשנות האלפיים יאיר גרבוז מצייר "ציורים אפיים" (על משקל "התיאטרון האפי" של ברטולט ברכט): המבנה הפרגמנטרי הרב-סיפורי בתוך כל ציור, לצד "אמצעי הניכור", עליהם עמדנו, מעמידים את הצייר בעמדת "מספר סיפור" היסטורי, הפונה לחושינו ולהכרתנו והקורא לשיפוטנו הערכי. יותר מכל, גישה "אפית" זו של גרבוז מבטיחה הגנה מפני הזדהות אמוציונאלית עם הדימויים המצוירים – הזדהותו של הצייר והזדהותנו אנו, הצופים. כגרבוז, אנחנו בפנים ואנחנו בחוץ.

 

 

 

 

 


[1]  גדעון עפרת, "גרבוז: מודרני אני לפניך", בתוך: "השיבה אל השטעטל", מוסד ביאליק, ירושלים, 2011, עמ' 183-175.

[2] מתוך קטלוג "שיבת ציון: מעבר לעקרון המקום", תל-אביב: "זמן לאמנות", 2002, עמ' 78.

[3]  "מאנה כץ: אוקראינה, פריז, ארץ ישראל", עורכת: נעה תרשיש, מוזיאון מאנה כץ, חיפה, 2011, עמ' 22.

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: