זונה בגוף ובנפש

זונה בגוף ובנפש

 

בתור ילד נורמלי, אשר נשא עימו לשיעורי תנ"ך את נפתולי התבגרותו המינית, נמצאתי מרותק לדמותה של רחב הזונה. מובן, שלרגע לא "קניתי" את גרסת "מוכרת הירקות" (הזונה המזינה) של מורתי(שהתבססה, מן הסתם, על התרגום המיוחס ליונתן המתרגם כאן אשה זונה: פונדקיתא) ורבות העליתי בדמיוני את הלילה המסעיר שבו שהו המרגלים ביריחו, בבית הזונה. לכן, גם רותקתי להערתו של רש"י[1], שבת עשר שנים היתה רחב כשיצאו בני-ישראל ממצרים וכי זנתה לכל אורך ארבעים שנות נדודיהם במדבר. הגם שלא הבנתי לעומקה את ההקבלה הזו בין אלה המקבלים תורה ובין זו המקבלת לקוח. כך או אחרת, בת חמישים היתה רחב עם התדפקות צמד המרגלים על דלתה, זונת-על בעלת ותק עשיר, וכדברי רש"י: "אין לך שר ונגיד שלא בא אל רחב הזונה."[2]  רבי שלמה יצחקי, מתברר, חשב מחשבות מהסוג שהטרידו את רג"ע (רבי גדעון עפרת) הנער, וביקש לתקן את הרושם הרע של לינת המרגלים בבית הפרוצה: "ובלילה הראשון היו כמלאכים ששמרו עצמן מן העבירה עם רחב הזונה. לכך נקראו שם מלאכים…"[3]

 

אלא שלא כל חכמי הפרשנות והדרש היתממו. בוטה וישיר מכולם היה מחבר המדרש המובא  ב"ספרי זוטא", שהודה: "…שהייתה מזנה עם בני המדינה מבפנים ועם הליסטים מבחוץ…"[4] ומהיכן דואליות זו של חוץ ופנים? משום שבית רחב קבוע היה בחומת העיר, וזו מקשרת בין אנשי יריחו לבין הנודדים המגיעים אל שעריה בטוב או ברע. אמרו, לפיכך: זונה אינטר-אורבנית.

 

מן הסתם, קשה היה לעמוד בקסמה של פרוצת יריחו ובמשקע הארוטי שהותירה אחריה. לימים, התעקש התנא ר' יהושע בן-לוי לטעון, שכשמאות שנים מאוחר יותר הסב חזקיהו את פניו אל הקיר לבכות על חייו שבאים אל קצם (מלכים ב כ, 2 ) – הסב המלך את פניו אל "קירה של רחב" (והקיר הוא, כמובן, החומה)[5]. [אסנת, המשפט האחרון נראה לי דורש פישוט במבנהו. האם אני צודק?]אומנם, ההסבר המובא קשור בהצלת נפשות ולא בתענוגות הבשר. רד"ק טען שיהושע בן-נון אף לקח לו את רחב לאישה.[6] רד"ק, בדומה למורתי הזכורה לרע, קצת התפתל בסוגיית זנוניה של הזונה והציע לראותה כפונדקית[7] ואף תירץ שאמנם נקראה זונה, אך זאת רק משום שחייתה עם בעלה שלא בכתובה ובקידושין.[8] רלב"ג הצטרף לקנוניה הפרשנית וסיווג את הגבירה מיריחו כפונדקאית או כמוכרת מזון.[9] והרי לנו האשם האולטימטיבי בפרשת ההטעיה ההיסטורית של ילדי ישראל.

 

אלא, שלא בזה תם מעשה החסד שעשו חז"ל עם רחב הזונה: התלמוד הבבלי הגדיל עשות, כאשר תלה בה שושלת מפוארת: "שמונה נביאים והם כוהנים יצאו מרחב הזונה, ואלו הן: נריה, ברוך, ושריה, מחסיה, ירמיה, חלקיה, חנמאל ושלום."[10] לפי רות רבה, עשרה כוהנים נביאים יצאו ממנה (הוסיפו את בוזי הכוהן ואת בנו, הנביא יחזקאל).[11] זאת ועוד: "רבי יהודה אומר: אף חולדה הנביאה מבני בניה של רחב הזונה הייתה."[12] ברור, שלא היה מנוס לפרשנינו אלא לחוש ולגיירה: "אחר נ' שנה (חמישים שנותיה/ג.ע) נתגיירה."[13] "רחוּבה בזכות", והזכות היא שחזרה בתשובה – הציע מחבר "אליהו זוטא",[14] "ויצאו ממנה שבעה מלכים", הרחיב כאן הפרשן הנדיב.

 

מקור בחז"ל אומר שאפילו מי שרק מזכיר את השם "רחב" פעמיים ("רחב רחב") מיד נהיה בעל קרי: תלמוד בבלי, מסכת תענית ה ע"ב : "אמר רבי יצחק: כל האומר 'רחב רחב' מיד נקרי. אמר ליה רב נחמן: אנא אמינא [אני אומר] ולא איכפת לי! – אמר ליה [רבי יצחק]: כי קאמינא [כאשר אני אומר אני מתכוון למי ש] – ביודעה ובמכירה." ואין לדעת האם כשאמר רב נחמן  "אני אומר ולא אכפת לי" התכוון שהוא לא נהיה בעל קרי, או שלא אכפת לו שהוא נהיה בעל קרי…

 

 

אם לא די לנו בתהילות אלו של רחב, בא מדרש משלי ומפרש את דמותה של אשת-חיל המופתית (משלי לא), לא פחות, בדמותה של רחב הזונה: "'לא תירא לביתה משלם כי כל ביתה לבוש שנים' זו רחב הזונה…"[15] ואם טרם שבענו מכל השדרוגים הללו, שעשויים להפוך את המקצוע העתיק בעולם למשאת נפש של כל אישה בעלמא, באים מדרשים ומשווים את חוט השני שתלתה רחב בחלונה, למרבדים שטוותה בת-שבע, אֵם שלמה.[16] נדמה לי שהמדרש דורש עליהן שני חלקי פסוק, אך שני חלקים שונים: לא תירא לביתה משלם זו רחב, מרבדים עשתה לה זו בת שבע וכי אין השוואה בין השתיים. יש מדרשים שהצניעו לכת והסתפקו בקישור רחב לרות המואבייה (נוכרייה נוספת שערקה למחנה היהודי).[17] ודומה לרגעים, שמה שדרשנינו בקשו לאשר, מבלי דעת, הוא את הטיעון השוביניסטי והבלתי קורקטי, שבכל אשת מופת יש משהו מן הזונה.

 

מצוידים בכל המידע הפרטני/לקטני הזה, אנו שבים אל התנ"ך ומנסים להבין במה זכתה רחב שהונחלה בכל הכבוד הנשגב הזה? האמת היא, וזו כבר דעתנו, שרחב התנהגה ממש כמו זונה:

 

מתגוררת לה אישה כנענית ביריחו ומסתירה בביתה שני מרגלים עבריים שהסתננו לעיר למטרות כיבוש והריסה עד היסוד. בוגדת. ולא רק זאת, אלא שמשקרת בעזות-מצח לשליחי מלך יריחו, מלכה, המגיעים לעצור את המרגלים (מישהו מהקליינטים האחרים "זימר"). ואין בה, בזונתנו, שום שמץ של בושה להודות בסיבה להתנהגותה המחפירה: פחד, פשוט פחד: "…וכי נפלה אימתכם עלינו וכי נמגו כל-ישבי הארץ מפניכם" (יהושע ב, 9). אָמונה על זנותיותה, היא אף מבקשת אתנן בעבור מעשה בגידתה: הצלתה ביחד עם בני משפחתה ביום שבו תיכבש יריחו. בוגדת ותבוסתנית.

 

לבגידתה של רחב בעמה אין קווים אדומים: שיתוף הפעולה עם האויב (בתנאי ערב-מלחמה!) נעשה ללא היסוסים, פשרות או נקיפות מצפון: זו שמכרה את גופה, מכרה גם את נפשה, ואפילו את אלוהיה. האמת היא, שלרחב לא היה אלוהים: אמונתה הפתאומית בקדוש-ברוך-הוא, אלוהי ישראל, כמוה כפסיקת רגליים נוספת בפני הקליינט הבא בתור. היא תעשה הכול להצלת נשמתה: אישה שורדת ופרגמטית, משת"פית, זונה צינית ואגואיסטית ללא תקנה, שהרבה הרבה דם על ידיה – דם של עיר שלמה שהיא סייעה בהחרבתה. ומה מסמל יותר את אחריותה הנכבדה לשפיכות הדמים הרבה, מאשר אותה "תקוות חוט השני" שקשרה בחלונה: מתבקשת השוואה בין הפתיל האדום שבחלון ביתה ובין דם השה השחוט שמרחו בני-ישראל על משקופי דלתותיהם ערב יציאתם ממצרים: "והיה הדם לכם לאת על הבתים אשר אתם שם וראיתי את-הדם ופסחתי עלכם ולא-יהיה בכם נגף למשחית בהכתי בארץ מצרים." (שמות יב, 13) פעם נוספת "פסח", פסיחת הישועה לבני הברית ושואה לכל האחרים: חומת יריחו, שתקרוס לאחר שבעה סיבובי הכוהנים, שופרותיהם וארון-הקודש, תותיר על כנו רק את בית רחב (המשמש עתה מקלט לכל בני משפחתה, אם לא למקורבים נוספים). הפתיל האדום הוא ראשיתו של קשר שנטווה בין הזונה הכנענית לעם-ישראל המאמץ אותה לקרבו ("ותשב בקרב ישראל עד היום הזה…" –יהושע ו, 25), דוגמת שילוב חוטי שני ותכלת בבדי המשכן ובבגדי הכוהנים (תכלת, שני וארגמן). החוט האדום, שנלקח מן הסתם מהנול שבו טוותה רחב חוטים לשמלות האדומות שלבשה, מאזכר אומנם את זו ש"כל ביתה לבוש שנים" (משלי לא, 21) – הלא היא "אשת-חיל". אך, יותר מכל, חוט השני מאזכר זונה (או "זונה") תנ"כית אחרת – תמר, שלקחה את "פתילו" של יהודה כעירבון (ה"פתיל" היה החוט שעליו היה תלוי החותם, עירבון נוסף שנטלה תמר מיהודה). ונציין גם את חוט השני שנקשר על פרק ידו של הבן הראשון מתוך השניים שהגיחו מבטן תמר – והרי לנו שתי זונות בסימן חוטים.

 

מעשה זנותה של תמר נסלח, כידוע, משזכתה לכך שמפרי רחמה (המסומן בתקוות חוט שני) יקום משיח בן-דוד. וגם לרחב, מצאנו, נמחל מעשה זנותה – בגוף ובנפש, "כובס" וטוהר, עד כי זכתה להקים שושלת של מלכים ונביאים.

 

צדק תנ"כי? מאד לא לטעמי.


[1] רש"י, יהושע, פרק ב', פסוק י"א כמובן על המילים 'ולא קמה עוד רוח באיש…' וכדבריו 'פירוש: לשכב עם אשה אחרת'

[2] שם.

[3] רש"י, יהושע, פרק ו', פסוק כ"ג.

[4] "ספרי זוטא", פיסקא י', כט

[5] תלמוד ירושלמי, מסכת ברכות, פרק ד', הלכה ד, דף ח' עמוד ב.

[6] רד"ק, יהושע, פרק ו', פסוק כ"ה.

[7] רד"ק, שופטים, פרק י"א, פסוק א'.

[8] שם.

[9] רלב"ג, מלכים א', פרק ג', פסוק ט"ז.

[10] תלמוד בבלי, מסכת מגילה, דף י"ד, ע"ב.

[11] רות רבה (וילנא), פרשה ב'.

[12] שם.

[13] תלמוד בבלי, מסכת זבחים, דף קט"ז, ע"ב.

[14] אליהו זוטא (איש שלום), פרשה כ"ב.

[15] מדרש משלי (בובר), פרשה ל"א.

[16] ילקוט שמעוני, משלי, רמזתתקסד. 

[17] שם, תקצו. מקור דומה בקהלת רבה א, יא קושר את רחב באותה קבוצה עם יתרו ורות.

כתיבת תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: