אשרי

                       "א ש ר י"

 

מתוך כארבעים וריאציות תנכיות על המילה "אשרי", עשרים וחמש מופיעות בספר תהלים. אין ספק: אם "אשרי" בא לרמז על מפתח האושר (ולא רק על מגמת הברכה, דהיינו, "אשרי" בבחינת "יבורך": "אשרי שישלם-לך את-גמולֵך שגמלת לנו. אשרי שיאחז ונפץ את עֹלליך אל-הסלע" – "תהלים", קלז, 9), הרי שהמפתח ממתין לנו בתהלים בעיקר. שאלת פרק זה היא, אם-כן: מהו סוד האושר התנכי?

 

נפתח דווקא בישעיהו: "…כי-אלהי משפט ה' אשרי כל-חוכֵי לו", אמר הנביא בפרק ל, 18. "חוכֵי לו" הם אלה שעליהם חלה תחילתו של אותו פסוק: "ולכן יחכה ה' לחננכם." אלוהים המחכה הוא אלוהים המתמהמה בחנינתו, מחילתו. מאושרים אפוא הם אלה שיחכו בסבלנות לישועת ה', אומר ישעיהו, ומקדים את דבריו של דניאל ממש בסוף ספרו: "אשרי המחכה ויגיע לימים אלף שלֹש מאות שלֹשים וחמִשה." (דניאל יב, 12). המושג ציפייה מניח תפישת זמן שאינה בהולה, כזו שאינה אצה ודוחקת לתוצאות. המושג ציפייה אומר השהיית הסיפוקים העתידיים לטובת עצם התהליך המושתת על אמונה בגאולה. כאן התנאי האחד לאושר.

 

בעוד שסוד האושר סובל בשלב זה מכלליות וערטילאיות-יתר של כוח הציפייה לישועת הקדוש-ברוך-הוא מצד נאמניו, הרי שבהמשך ספר ישעיהו כבר מוצעת לנו נוסחה מוגדרת מעט יותר: "כה אמר ה' שמרו משפט ועשו צדקה כי-קרובה ישועתי לבוא וצִדקתי להִגָּלות. אשרי אנוש יעשה-זאת ובן-אדם יחזיק בה שמר שבת מחללו ושמר ידו מעשות כל-רע." (ישעיהו נו, 1-2) הנה כי כן, שמירת שבת והימנעות מעשיית הרע בדרך ההקפדה על המשפט והצדקה, הן-הן התנאים הנוספים לאושר, ששיאו ישועה והתגלות הצדק האלוהי. למעשה, האושר הוא שלב הביניים, שלב ההמתנה לישועה ולהתגלות הצדק האלוהי. ההימנעות האנושית מהמעשה הרע, התנאי לאושר, אינה אלא מבוא לחוויית צדק אבסולוטית, אלוהית, כזו המבטיחה חוויה שהיא מעל ומעבר לאושר.

 

אך מהו הקשר בין שמירת שבת לעשיית צדק? דומה, שהתשובה מחזירה אותנו לספר שמות, שבו מוגדרת השבת כ"…אות[1] הוא ביני וביניכם לדרתיכם לדעת כי אני ה' מקדשכם. (…) ביני ובין בני ישראל אות הוא לעלם כי-ששת ימים עשה ה' את-השמים ואת-הארץ וביום השביעי שבת וינפש" (שמות לא,13-18). לאמור: שמירת השבת היא אות מעשי המסמל את אשרור הברית, את נאמנותו של המאמין לאלוהיו (להבדיל, למשל, מאות פסיבי דוגמת המזוזה). פועל-יוצא מעשי-מוסרי של ברית זו הוא עשיית הטוב לאור מצוות הקדוש-ברוך-הוא. הא בהא תליא. דהיינו: אין המוסר בבחינת ציווי קטגורי תבוני בעלמא; אין האקט המוסרי פונקציה קאנטיאנית של חירות תבונית הבוראת את הציווי מתוך מהותה, כי אם במוסר ה' מדובר, המוסר המנוסח בתורת ה'. והטוב הוא הטוב בעיני ה' (שהלא זכורים לנו אותם רבים שעשו את "הרע בעיני ה'". רק זכותם של נביאים היא להלך לפי הישר בעיניהם, ככתוב בירמיהו מ, 4). "אל תהי חכם בעיניך", כתוב במשלי ג, 6. אך מהו בדיוק הטוב בעיני ה'? אהה, מי חכם ויידע? אלא אם-כן, שומה עלינו אך לשאוף אל הטוב הבלתי-נודע שבעיני ה', וזאת בקבלת צווי המוסר התורניים, הפתוחים לפרשנויות. צא ולמד: מעשה הטוב הוא במישור ההתכוונות הטובה יותר מאשר במישור ההליכה הבטוחה במסלול ממופה עד תום; מה שמעצים את האושר, ה"אשרי", ברמה התהליכית-התכוונותית.

 

זיהוי האושר עם הנאמנות לצוֵוי המוסר האלוהיים, ואף יותר מזה – זיהוי האושר עם עצם הדבקות באמונה באל – הוא קו היסוד, ה"לייטמוטיב" של ספר תהלים, מתחילתו ["אשרי כל חוסי בו" – כהמשך ל"עִבדו את ה' ביראה…" (תהלים ב, 12, והשוו לפרק לד, 9)] ועד לשיאו בסיום הספר ["אשרי איש ירא את-ה' (תהלים קיב, 1), או "אשרי כל ירא ה'" (תהלים קכח, 1), או "אשרי העם שה' אלהיו" (תהלים קמד, 15), ועוד]. ובמילים פשוטות: "אשרי המאמין"; שפירושו – מאושר הוא זה שמאמין באלוהים.

 

מורכב יותר, אף כי תואם את רוח הדברים, הוא הפסוק הפותח את ספר תהלים</:"אשרי האיש אשר לא הלך בעצת רשעים ובדרך חטאים לא עמד ובמושב לצים לא ישב."

שלוש דרגות של "לא" מקבילות בפסוק לשלושה מצבי יסוד גופניים של האדם בעולם: הליכה, עמידה, ישיבה. חסרה לנו תנוחה נוספת: שכיבה. תאמרו: שלושה המצבים מבקשים לציין מצבו של אדם בהקשר חברתי, שעה שהשכיבה היא התייחדות של אדם עם עצמו (בשינה, במוות). אלא, שאז תעלה בהכרח שאלת השכיבה הארוטית עם האחר(ת), זו שאינה בלתי מוכרת בתנ"ך ואשר עלולה ללקות באָסור: יהודה ותמר, שמשון ודלילה, אמנון ותמר… מדוע אפוא נמנע מחבר "תהילים" א', 1 מסיום הפסוק במילים כגון "…ועל ערש תועבה לא שכב"? אולי משום שהארוס נשלט על ידי היצר, בעוד הפסוק מבקש להצביע על בחירה מוסרית, קרי – תבונית. ואפשר אף יותר, כמובן, שהשכיבה הנעדרת היא פועל יוצא של "דרך חטאים", ומכאן שחיסכון תנ"כי רשאי, אולי אף חייב, לוותר עליה.

שלושה מצבים גופניים, מהפעיל (הלך) אל הסביל (ישב). כולם דרגות שונות של פעילות במרחב: אני נוקט בהליכה לכיוון X, אני מחליט לעצור ולהשתהות, אני מתיישב. כל אלו הן פעולות המודרכות על ידי כוח הרצון. אלא, שבשלושתן גם יחד, כך הכתוב, המעשה האנושי מופעל על ידי אחרים; רוצה לומר, כוח הרצון החופשי של הפועל נכנע: ללכת בעצת רשעים, לעמוד בדרך חטאים, לשבת במושב לצים. בכל אחת משלוש תחנות אלו איבד האדם מעצמאות בחירתו: הוא אימץ את עצת הרשעים, הוא התפתה לדרך החטאים והוא התמכר למושב הלצים. וכבר כאן טמון המסר הדידקטי-מוסרי של העשייה בדרכך החופשית תוך אמירת ה"לא" לפיתויי הקסם של הרָע. וזו – ההליכה/עמידה/ישיבה המומלצת – היא היא המפתח לאושר. שנאמר: "אשרי האיש".

שלושה מחנות חברתיים של עושי רע: רשעים, חטאים ולצים. שלוש דרגות היררכיות שונות של זדון: רשעים הם הזדים – מייצרי הרע, מפעילי הרע בתוקף זדון לבם. החטאים הם החוטאים המחטיאים – דרגה מעט פחותה של עשיית הרע (שהחוטא אינו בהכרח חוטא בזדון, וגם בבחינת מחטיא אין הוא בהכרח עושה זאת במזיד).
המצב השלישי מזוהה עם הלצים, בהיותו דרגה נמוכה של פעילות רוע, לעומת הרשע והחטא. ספר משלי, הגדוש ב"לצים" וב"לצון", משווה אמנם לץ לרשע (משלי ט, 7), אך מיד מעמתו עם החכם (שם, פסוק 8), כמו היה הלצון מעשה טיפשות. ואכן, כך גם בהמשך – "ביקש לץ חכמה ואין" (שם, יד, 6); וכן : "לא-יאהב לץ הוכח לו אל-חכמים לא ילך" (שם, טו, 12). האמת היא, שמשלי מפוצל בין זיהוי הלץ עם רֶשע – "זד יהיר לץ שמו" (שם, כא, 24), ובין זיהוי הלץ עם הטיפשות ("זִמת אוֶּלת חטאת ותועבת לאדם לץ" – שם, כד, 9). והדוגמאות אינן חסרות לכאן או לכאן. ללמדנו, ש"מושב לצים" של פתיחת תהלים, חרף נטיית הספר לזיהוי לצון עם זדון ("זדים הליצֻני עד-מאד, מתורתך לא נטיתי" –תהלים קיט, 51), פירושו סוג של רשעות המושתתת על סכלות יותר מאשר על בחירה רצונית מודעת. מכאן, דרגתה הנמוכה מעט יותר של עברת הלץ לעומת עברות הרשע והחוטא, ומכאן – זיהויו עם מצב ישיבה, בבחינת דרגה נמוכה של פעלתנות.

לכל שלושה ה"לאווים" של הרע עונה "תהילים" א', 1 בפסוק מס' 2: "כי אם בתורת ה' חפצו ובתורתו יהגה יומם ולילה." לכאורה, לשילושים הנ"ל של דרכי הרע ענה הכתוב באחדותה המוצקה של דרך הטוב: תורת ה'. מהי תורת ה'? עשרת הדיברות שקיבל משה בהר סיני. "ובתורתו יהגה יומם ולילה": במשך היום ובמשך הלילה יתחבט האדם הטוב בפשר עשרת הדיברות ובאופני מימושם בחייו. והרי לנו, סוף סוף, ההכרה בתנוחת השכיבה: שההגות ביום ובלילה כוללת, מן הסתם, גם את האדם השרוע על יצועו לעת ליל.

הנה סוד האושר לפי "תהילים" א, 3-1: טוב = אושר. טוב עיוני ("והגית בו…") כתנאי לטוב מעשי יבטיח את אושרו של האדם. "והיה כעץ שתול על פלגי מים": תורת ה' בבחינת מקור מים חיים, מקור מתמיד ללבלוב רוחני וגופני ולפריון רוחני וגופני ("אשר פריו ייתן בעתו ועלהו לא יבול.").

אלא, שיותר מיחס מתמטי של 3 לעומת 1 שהוא 10, דומה שהמקרא מלמדנו על יחס סימטרי (הפוך, כמובן) בין שלושה ה"לאווים" של הפסוק הראשון לבין שלוש דרכי חיוב (דרכי מוסר ואושר) שהן שלוש המתמצתות את ערכי הדיברות כולם: צדקה, משפט ויושר. "לקחת מוסר השכל צדק ומשפט ומֵשרים" (משלי א, 3); וכן גם: "אז תבין צדק ומשפט ומישרים כל-מעגל-טוב" (משלי ב, 9). את המעגל אנחנו מכירים: "ינחני במעגלי צדק למען שמו" (תהלים כג, 3). אלא, שעתה פורקו המעגלים לשלושה: הצדק עונה, כמובן, לחטא כתשובתו של הצדיק לחוטא ; המשפט עונה, כמובן, לרשעים כתשובת העונשין לפועל העוון; ואילו המישרים, שפירושם יושר, עונים ללצון. שאם מצאנו את הלצון כאופן של סכלות מרושעת, הרי שהמושגים "צדק ומשפט ומישרים" של משלי, מובאים כהמחשה ל"לדעת חכמה ומוסר, להבין אמרי בינה" ("משלי", א', 2). ומכאן, שצדק ומשפט ומישרים יהלמו אף הם את שלושה מצבי ההליכה, העמידה והישיבה: הצדק יהיה המעשה הפעיל מכולם; המשפט יהיה מעשה קבלתם של דיני התורה; ואילו היושר יהיה התכוונות פנימית הקודמת לכל מעשה מוסרי. והאושר? הוא יושג באמצעות מימושן של שלוש הדרגות גם יחד. "על כן לא יקוממו רשעים במשפט וחטאים בעדת צדיקים." ("תהילים", א', 5). והרי לנו שני מסלולים המזמינים שרטוט סכמאטי של המהלכים השליליים והחיוביים בחיי הרוח של האדם:

אם מצאנו את הלצון כאופן של סכלות מרושעת, הרי שהמושגים "צדק ומשפט ומישרים" של משלי, מובאים כהמחשה ל"לדעת חכמה ומוסר, להבין אמרי בינה" ("משלי", א', 2). ומכאן, שצדק ומשפט ומישרים יהלמו אף הם את שלושה מצבי ההליכה, העמידה והישיבה: הצדק יהיה המעשה הפעיל מכולם; המשפט יהיה מעשה קבלתם של דיני התורה; ואילו היושר יהיה התכוונות פנימית הקודמת לכל מעשה מוסרי. והאושר? הוא יושג באמצעות מימושן של שלוש הדרגות גם יחד.

 

לפיכך, הפסוק המפורסם "אשרי יושבי ביתך עוד יהללוך סלה" (תהלים פד, 5) עניינו לא באלה שאינם יוצאים מביתם (כפרשנות השגורה בציבור), כי אם באלה היושבים בבית ה', קרי – בבית-המקדש, או שהפנימו את הקדושה והיא להם לבית. שהלא, הפסוק הצמוד ל"אשרי יושבי ביתך" אומר: "אשרי אדם עוז-לו בך, מסלות בלבבם" (שם, פסוק 6): אלוהים כמקור עוזו של אדם; אלוהים כמי שמסילותיו, נתיבותיו המוסריים, הופנמו לליבו של האדם. מסילות אלוה כתורתו (הגם שמצאנו, כזכור, שהמסילות הללו נהירות לאדם רק בחלקן. כי בין ההולך בנתיבי התורה לבין "הטוב בעיני ה'" יש פער תודעתי שאין לגשרו עד תום בהכרת ההולך). ולכן: "אשרי הגבר אשר תיסרנו יה ומתורתך תלמדנו" תהלים צד, 12) והשוו לכתוב באיוב: "הנה אשרי אנוש יוכחנו אלוה ומוסר שדי אל תמאס" (איוב ה, 17). ואם להישאר בתחומי בית-המקדש, ברור שהביטוי "אשרי העם יודעי תרועה" (תהלים פט, 16) כוונתו תרועת הלויים בבית-המקדש. ומכאן גם סיום הפסוק: "באור פניך יהלכון." וראו גם: "אשרי תבחר ותקרב ישכון חצרֵיך, נשבעה בטוב ביתך קדוש היכלך" (תהלים סה, 5)

 

כל השאר אינו אלא פועל-יוצא של סוד האושר הנידון. "אשריך וטוב לך" של תהלים קכח, 2, עשוי להיראות תחילה כאושר שיסודו בסיפוק צרכים צנוע ואוטרקי: "יגיע כפיך כי תאכל אשריך וטוב לך." ברם, אין להפריד בין פסוק זה לפסוק הקודם המבהיר: "שיר המעלות אשרי כל-ירא ה' ההֹלך בדרכיו" (שם, 1). ללמדנו, ש"יגיע כפיך כי תאכל" משמעו הליכה בדרכי הקדוש-ברוך-הוא. ולכן, גם הפסוק המפורסם האחר – "אשרי אדם מפחד תמיד" (משלי כח, 14) – עניינו פחד מעשיית הרע בעיני ה', פחד מפשע המצוין בפסוק קודם: "מכסה פשעיו לא יצליח…"

 

נבהיר: אושרו של אדם, "אשרי", אינו מותנה ב"מדיטציה" של "והגית בו יומם ולילה", אף לא בשהייה מדיטטיבית בבית-המקדש, כי-אם בלימוד התורה כמצע לדרך חיים מוסרית: "אשרי שמרי משפט עשה צדקה בכל-עת" (תהלים קו, 3). "אשרי" מותנה בעשיית טוב. יתרונה של עשייה זו, נדגיש, אינו רק בשכר הצפוי לאדם משמים (השכר מפורט בתהלים קיב 2-3, ובפרק קמד, 12-14), אלא שכר עשיית הטוב – בעשייתו: "אשרי הגבר אשר-תיסרנו יה (…) להשקיט לו מימי רע…" (תהלים צד, 12-13). אכן, שכר עשיית הטוב – בשלוות הנפש הגלומה בעשייה זו. אושר עשיית הטוב הוא נחת ושלווה פסטורלית דוגמת "והיה כעץ שתול על פלגי מים" (תהלים א, 3) ו"אשתך כגפן פֹריה בירכתי ביתך בניך כשתלי זיתים סביב לשלחנך" (תהלים קכח, 3): צמיחה אורגנית, הרמונית, אקולוגית, נושאת פרי  – כזו היא מגמת הסיפוק הפנימי שבשלוות ההתמזגות של אדם ועולמו. וזהו ה"פרס" המובטח לעושה הטוב שבנתיבי אלוה.

 

                                      *

סוד האושר בעשיית הטוב? משהו מ"דבִיקותה" של הטפה דתית, אף מהתחסדות של גלגול עיניים השמימה, עשוי להרתיענו מהנוסחה המוצעת. עד שנופלת העין על דברים שכתב הפילוסוף הבריטי, ברטרנד ראסל, בספרו כיבוש האושר[2]:

"…המרשם הוא פשוט ביותר. (…) כשהנסיבות החיצוניות אינן גרועות ממש, חייב האדם להיות מסוגל להגיע אל האושר, אם רק תשוקותיו וענייניו מכוונים כלפי חוץ ולא כלפי פנים. (…) אנו חייבים, אפוא, לשאוף לכך שנימנע מיצרים שמרכזם הוא אנוכיי, ותחת זאת נסגל לעצמנו אותם עניינים ואותן הרגשות שלא יתנו למחשבתנו שתהיה תפושה תמיד בנו בעצמנו. (…) האדם המאושר הוא האדם החי חיים המכוונים לנושאים חיצוניים, אשר אהבותיו חופשיות וענייניו נרחבים. (…) מה יהיו העניינים האובייקטיביים שיתעוררו בקרבך לאחר שתתגבר על מחלת ההתעמקות בעצמך – את זאת תשאיר להכרעתם של פעולות טבעך הספונטאניות ולנסיבות חיצוניות. (…) כי עניינים אובייקטיביים כנים יעלו ויבואו מיד לאחר שתלמד לא להיות שקוע בעצמך-אתה. חיי אושר דומים במידה יוצאת מן הכלל לחיים טובים. (הדגשה שלנו/ג.ע) אנשי מוסר מקצועיים ייחסו משקל רב מאד לביטול-עצמי, ועל ידי כך שמו את הדגש במקום בלתי נכון. ביטול-עצמי תודעתי מעסיק את האדם בעצמו (…). מה שדרוש הוא לא ביטול-עצמי, אלא הכוונת העניינים כלפי חוץ…"

 

המרשם התנכי של האושר כעשיית הטוב, מניח בהכרח את עקרון ההתכוונות אל מחוץ לעצמי. לא רק במו הפעילות לטובת האחר (שהלא, גם עשיית הרע לאחר היא התמקדות באחר. ואם תאמר: עשיית הרע יסודה באינטרס אישי, נענה בתשובה הישנה והמוכרת: גם את המעשה הטוב ניתן להעמיד על בסיס סיפוק אישי), אלא יותר במו הנחת היסוד התיאולוגית לציווי המוסרי: זיקת האושר לדבֵקות באלוהי. ה"אשרי" מניח המרת בית האדם בבית האל: "והגית בו…", בו ולא בך; "חוסי בו", "חוכי בו", בו ולא בך.

 

לא קל. 


[1] ראה הפרק "אותות ומופתים", בספרי "שבחי- גלות", כרטא, ירושלים, 2000, עמ' 170-165.

[2] . תל-אביב, 1970, עמ' 154-157.

כתיבת תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s