קטגוריות
עשה לך תנ"ך

האבל והמלנכוליה של "איכה"

       האבל והמלנכוליה של "איכה"

 

בעוד פרקים א'-ב' של מגילת "איכה" עומדים בסימן האלמנה השכולה, פרק ג' עומד בסימן הגבר המעונה (תושב ירושלים הנענש על חטאיו והאָבֵל על גורל העיר, מי גם שזוהה על-ידי המסורת עם הנביא ירמיהו), פרק ד' חוזר אל האֵם ואילו פרק ה' כולו הוא דבר הבנים היתומים. מגילת "איכה" כמגילה של אבל ומלנכוליה.

 

הדפרסיה השורה על "איכה" ואשר מחלחלת לאורכה מאשרת את הפסיכולוגיה של האֵבֶל לפי זיגמונד פרויד.[1] בלב חוויית האבל ב"איכה" האישה המתאבלת – ציון – המתוארת "כאלמנה רבתי בגויים" (א', 1). אלמנה, אנו מציינים לעצמנו. ואף על פי כן, זו הדומה לאלמנה אינה חדלה מלבכות: "בכו תבכה בלילה ודמעתה על לחיה אין לה מנחם מכל אוהביה…" (א', 2). אכן, היא מצויה באבל כבד: "דרכי ציון אבלות (…) כהניה נאנחים בתולותיה נוגות והיא מר-לה." (א', 4) ועוד: "…נהפך לאבל מחולנו." (ה', 15)

 

קטגוריות
עשה לך תנ"ך

אבלה של רות

                  אבלה של רות

 

בראיון שנערך עמה ב- 1998 אמרה ג'וליה קריסטבה: "ספר 'רות' הוא הרהור מאגיסטרלי על האחרוּת וה'זרוּת' של האישה, אשר דוגמתו לא נמצא בשום מקום אחר. רות היא הזרה, ובה בעת, היא האם הקדומה של בית דוד המלכותי. כך, בלב לבו של השלטון מוטבע חותמה של נשיות זרה. היהדות הממוסדת אינה מכירה בזאת, ובה בעת, זהו חלק ממסורת של נדיבות כלפי האחר הנוכחת בלב המונותיאיזם היהודי. ב'שיר השירים' יחסי האוהבים מעוצבים כיחסים בין גבר ואישה שהנם זרים, נודדים שנידונו לאבד אחד את השני. חיץ ממוקם אפוא בתנ"ך בלב היחסים בין אדם לזולת."[1]

 

עוד בספרה, "זרים לעצמנו" (פאריז, 1991), הקדישה ג'וליה קריסטבה פרק תמים למגילת "רות" ולהצגת הרעיון הנ"ל. במבוא קצר לפרק זה עלה, כמו בהכרח, מושג הגֵר או הגֵרה: קריסטבה לא החמיצה את האמביוולנטיות של המונח "גר", המציין את כפילות המגורים והזרות (וראו גם התחלפות הגימ"ל והזי"ן בכתב העברי) והתעכבה על המונח "גֵר-תושב" כמאחד את שני המובנים:

"הגר-תושב מקיים את זהותו כנוכרי אך (…) הוא מציית לחוקים פסיפסיים."[2]

 

קטגוריות
עשה לך תנ"ך

הפמיניסטית הראשונה

                 הפמיניסטית הראשונה

 

ההפתעה מרובה: אנו נמצאים בלב-לבו של דיווח גנאולוגי יבש בנושא שושלות בני-ישראל לדורותיהם. אנו מעיינים ב"דברי-הימים א'", פרק ד', קוראים על צאצאי בני כלב (בן-יפונה). משהגענו ליִשבַּח אבי אשתמוע, מציין פסוק 18 את המילים כדלקמן: "ואשתו היהודיה ילדה את יֶרֶד אבי גְדור ואת חֶבֶר אבי שוֹכוֹ ואת יקותיאל אבי זָנוחַ ואלה בני בִתיה בת-פרעה אשר לקח מָרֶד." כך.

 

לזאת לא ציפינו: לפגוש את בתיה בת-פרעה משולבת לה לפתע פתאום בלב-לבה של שושלת בני-יהודה. והרי, כמדומה, מדובר באותה בת-פרעה שמָשתָה את משה התינוק מן היאור, אימצה אותו לבן וגידלה אותו בביתה עד לבגרותו. עד הפסוק הנ"ל משוכנעים היינו שמשה גדל בבית מצרי-פגאני למהדרין, שאותו ימיר לימים בבית המדייני-פגאני של הכהן המדייני, יתרו. עתה, אנו נתבעים לעריכה מחודשת ובלתי צפויה של תפישתנו. כי, מסתבר לנו, שבתיה בת-פרעה נישאה לבן מבני העברים, מצאצאי כלב בן-יפונה. בן זוגה, מָרֶד, מצוין פסוק אחד קודם לכן: "ובן עֶזרָה יֶתֶר ומֶרֶד ועֵפֶר ויָלוֹן…" מָרֶד או מֶרֶד הוא אפוא נכד או נין של כלב בן-יפונה.

 

קטגוריות
עשה לך תנ"ך

שיר השירים: הסיפור האמיתי

ש י ר – ה ש י ר י ם : ה ס י פ ו ר   ה א מ י ת י

 

נזקק אדם לחוש הומור מקברי במיוחד כדי למקם את נסיקות הסקס של השולמית בין גירודי השחין של איוב השכול לבין עבודות האבל של מגילות "רות" ו"איכה". ובכלל, חוסר טאקט והיעדר טעם טוב, כך נראה, מאפיינים את עריכת המגילות, כאשר ערגות האביונה של "שיר-השירים" משתרבבות להן בשכנות למרירות-הנפש של קהלת, לחרדות השואה של יהודי פרס, או לאפוקליפסות של דניאל.

 

אלא אם כן, "שיר-השירים" עניינו אחר, הרבה פחות אידילי ופסטורלי משנהוג לייחס לו, ואף הוא קשור ללקט זה של מבעים אפלים. אנו נדרשים לקריאה מהפכנית את המגילה.

 

א

קטגוריות
עשה לך תנ"ך

אל, מלך, אב

                   אל, מלך, אב

 

אקסיומה: ספר "משלי" הוא מערך של משלים המבוטאים מפיו של מלך. משפט הפתיחה נועד לקבוע נתון יסודי זה: "משלי שלמה בן דוד מלך ישראל". הכתוב יכול היה להסתפק ב"שלמה בן דוד" (וראו: "שיר השירים אשר לשלמה"); אך, לא: הנתון המלכותי אינו רק יסודי, אלא אף מהותי. ומכאן גם חשיבות סיומו של "משלי" עם דבר המלך: "דברי למואל מלך משא…" (ל"א, 1).

 

אך, לא פחות מכן, דבר "משלי" הוא דְבַר האב. לאורך הספר, מרבה האב לפנות לבנו: "שמע בני מוסר אביך…" (א', 8). המילה "בני" חוזרת בראש משפטים רבים, בעיקר בתשעה הפרקים הראשונים, בבחינת פתיחת סעיף ותזכורת להיררכיה הסמכותית הברורה של אב ובנו. המלך הוא אב. האב הוא מלך.