על חמש דרגות הדעת

          ע ל    ח מ ש   ד ר ג ו ת   ה ד ע ת

 

ספר "משלי" מאתגר אותנו כבר מפסוקו הראשון:

"משלי שלמה בן דוד מלך ישראל. לדעת חכמה ומוסר להבין אמרי בינה…" ("משלי" א', 1)

 

דעת ובינה – מה בין השתיים? תשובת "משלי" כתשובת התנ"ך בכלל נראית לכאורה ברורה ועקבית: השתיים הן אחת, או – לפחות – כרוכות זו בזו. "וידעו תועי רוח בינה", נכתב ב"ישעיהו" (כ"ט, 24); "הגד אם ידעת בינה", קראנו ב"איוב" (ל"ח, 4); והדוגמאות רבות. הדעת היא ידיעת הבינה. כאילו התבונה היא תכליתה של הדעת. "משלי" מרבה לזהות דעת ובינה (ב', 6; ד',1; י', 14; ט"ו, 2; כ"ד, 14; כ"ט, 7; ועוד), וככלל, לאורך התנ"ך אנו שבים ופוגשים במשוואה בין החכם לבין הנבון: "…יירא פרעה איש נבון וחכם", או: "אין נבון וחכם כמוך" ("בראשית", מ"א, 33, 39). ויותר מכל ב"משלי", דוגמת "בשפתי נבון תמצא חכמה" (י"ד, 33).

 

עוד נבקש להלן לייחד את סגולתה של התבונה או הבינה, אך לפי שעה, נתמקד במושג הדעת התנ"כי. ראשית כל, נזכיר את השימוש המיוחד בפעל יד"ע בהקשר הגופני של יחסי מין: "והאדם ידע את חווה אשתו" ("בראשית" ד', 1). אף כי השימוש אינו רווח במיוחד, הוא חוזר מספר פעמים  בתנ"ך עד לספרי "שופטים" ו"מלכים א'". בהקשר זה, ידיעה  היא זיווג והפריה. הרעיון מקביל לנאמר (מאוחר יותר) ב"המשתה" של אפלטון אודות הפעילות ההכרתית כפעילות המאחדת ריבוי ב"אהבה" הרמונית, פעילות של "ארוס" רוחני, שהיא מופרֵית ומָפרה בה בעת. אלא, שהידיעה כאקט מיני מצביעה אל הרובד הגופני-ארצי, שהוא הרובד התחתון של הפעילות ההכרתית. את פעילות זו נאבחן לאורך התנ"ך כמורכבת מחמישה רובדים, המאשרים חמש דרגות של עלייה מהגופני לטרנסצנדנטלי, ומהפרטי לכללי.

א.     דעת גוף.

ב.     דעת בינה.

ג.       דעת לב.

ד.      דעת יוצרת

ה.     דעת ה'.

 

דעת בינה מעלה את האדם מרמת היצר והחושים אל רמת ההכרה. שדעת בינה היא ההכרה האנושית הנעה בין רמת הקיום היומיומי לבין לרמת ההכרה המדעית. זוהי ה"דיאָנויה" של תורת ההכרה האפלטונית. ברמת היומיום, דעת הבינה היא דעת ההתנהגות המעשית, הכוללת גם את השיפוט המוסרי. זוהי אפוא, בין השאר, הידיעה בבחינת כושר הבחנה בין טוב ורע: "והייתם כאלוהים יודעי טוב ורע", אומר הנחש לאדם וחווה ("בראשית" ג', 5). ב"דברים" קראנו: "אשר לא ידעו היום טוב ורע (א', 39), ואילו ב"ישעיהו" אשררנו: "לדעתו מאוס ברע ובחוֹר בטוב" (ז', 15).

 

אך, לא פחות מיֶדע ההבחנה המוסרית בין טוב ורע, דעת הבינה חלה על כלל ההכרה האנושית ברמתה הדיסקורסיבית, הידיעה בבחינת הפעילות השכלית השכיחה ביותר של "הכרה את…". זוהי הידיעה במובנה התדיר ביותר ואשר התנ"ך מלא בה, בנוסח – "וידע דוד כי הכינו ה' למלך." ("שמואל ב'" ה', 12). ידיעה כהבנה, כתפיסה הכרתית. 

 

אלא, שברמת הדעת האנושית קיימת דרגה גבוהה יותר, מורכבת יותר ומאתגרת יותר. זוהי דעת הלב, המוכרת גם כחוכמת לב, ואשר אף היא נוכחת בתנ"ך לאורכו. "ולא נתן ה' לכם לב לדעת", נכתב ב"דברים" (כ"ט, 3); "ולבב נמהרים יבין לדעת", נכתב ב"ישעיהו" (ל"ב, 4); ואילו ב"קהלת" קראנו: "ואתנה לבי לדעת חכמה" (ח', 16). הדוגמאות רבות. בעוד הידיעה הגופנית המינית הוגבלה לרמת יצרים וחושים, ואילו דעת הבינה הוגבלה לרמת השכל, דעת הלב גבוהה יותר והיא מתייחסת לזיווג ההכרה והרגש ואפילו הנפש והגוף. זוהי הידיעה האינטואיטיבית: הכרת דברים לא רק מתוך רחק תבוני, אלא מתוך מעורבות אישית, בלתי אמצעית, נון-אנליטית ואי-רציונאלית בחלקה. זוהי דעת המטעינה את דעת הבינה במטענים נוספים של רגישות, ומבחינה זו, היא מאשרת יחס פעיל ומורכב אל העולם. בתור שכזו, היא גם יוצרת סינתזה בין דעת הגוף (של היצרים והחושים) לבין דעת הבינה (של ההכרה).

 

עדיין בשלב שלישי ומרכזי זה של טיפוס בדרגות הדעת, מצפֶה להכרה האנושית האתגר הגבוה יותר של הדעת היוצרת. זוהי הדעת, בה מזוהה התבונה עם כוח היצירה האמנותית, שמייצגו התנ"כי הגדול מכל הוא, כידוע, בצלאל בן-אורי:

"ואמלא אותו רוח אלוהים בחוכמה ובתבונה ובדעת ובכל מלאכה. לחשוב מחשבות לעשות בזהב ובכסף ובנחושת." ("שמות", ל"א, 3; וראו גם פרק ל"ה פסוק 31)

 

שבנו, אם כן, אל מושג התבונה, או הבינה, על מנת להכיר בזכותו המיוחדת: התבונה כידע היצירה, כדעת האומנות במובנה העתיק, הרחב: techne, תבונת הכפיים: "כי יש אדם שעמלו בחוכמה ובדעת ובכישרון…", אומר קהלת (ב', 21). חוכמה, דעת וכישרון של דברי קהלת מקבילים ל"בחוכמה ובתבונה ובדעת" שיוחסו לבצלאל בן-אורי וגם לחירם, אמן נוסף שעליו נאמר: "…וימלא את החוכמה ואת התבונה ואת הדעת לעשות כל מלאכה בנחושת…" ("מלכים א'", ז, 14). וכיצד מתוארת אומנות האדריכל ב"משלי" אם לא במונחי חוכמה ותבונה: "בחוכמה ייבנה בית ובתבונה יתכונן." (כ"ד, 3) ולכן גם קראנו ב"משלי": "לחכם לב ייקרא נבון" (ט"ז, 21). שתבונה מהי אם לא חוכמת לב יוצרת.

 

הנה כי כן, שלא כאפיסטמולוגיה האפלטונית, בה התבונה (nus) מוכרת כדרגה גבוהה יותר מה- dianoya, שהיא החשיבה הדיסקורסיבית, התנ"ך מציע לנו את ברית החוכמה והתבונה כדעת גבוהה יותר ברמת יכולת היצירה. אם דעת הבינה מבינה וחושבת את העולם, הרי שדעת היצירה מעשירה את העולם ומרחיבה אותו.

 

אך ישנה דרגת הדעת הנעלה עוד יותר והיא ידיעת ה', וזוהי הדעת אליה מכוון ספרי "משלי" כולו. עתה, לא עוד מדובר בידיעה אנושית ולא עוד מדובר בדעת בבחינת "הכרת את…", כי אם בבחינת "הכרה ב…". זוהי הגבהת דעת הגוף, דעת הבינה ודעת האמנות אל דרגת הכרה מטאפיזית, בה ידיעת דבר מאוחדת עם היטמעות בו, הזדווגות רוחנית עמו וקבלתו הטוטאלית ברמות גוף ונפש גם יחד: "וידעת כי אני ה'", נכתב ב"ישעיהו" (מ"ט, 23) ובמקומות רבים נוספים (מעל לכל, שוב ושוב, לאורך ספר "יחזקאל"). "אני ידעתיך במדבר", אומר אלוהים בספר "הושע" (י"ג, 5) ומאשר ידיעה דו-כיוונית, מאדם לאלוה ומאלוה לאדם (וראו גם: "רק אתכם ידעתי מעל משפחות האדמה" – דברי אלוהים ב"עמוס" ג', 2). "ושמואל טרם ידע את ה'", נכתב ב"שמואל א'" (ג, 7) כמעין תווי של מימוש רוחני עליון – לדעת את אלוהים.

 

בפסגה זו של דעת לא נתכחש לדעת בדרגתה העליונה שבעליונות, זו המופלאה מן האדם, דעת ה' בבחינת הידע האלוהי הנשגב מבינת אדם. זוהי הדעת, אשר עליה נכתב ב"משלי":

"ה' בחוכמה יסד ארץ כונן שמים בתבונה. בדעתו תהומות נבקעו ושחקים ירעפו טל." ("משלי" ג', 20-19)

חוכמה, תבונה ודעת חָברו בפסוקים הללו כייצוג שכל אלוהי, אשר גם זה היודע את האלוהים לא יבינו לאשורו לעולם. ועל כך, כידוע,  הרחיב איוב, ואף ישעיהו דיבר (מ', 14-12).

 

אם כך, מושג הדעת, שתחילתו ברמת הגוף ובין אדם לחברו ואף בין אדם לעולם, המשכו הגבוה ביחסים דו-סטריים בין אדם ואלוהים, ושיאו הבלתי מושג בידע מעל-ומעבר. אתגרו הרוחני של האדם הוא אפוא במימוש השלב שלפני האחרון. לזאת מכוון ספר "משלי" באומרו: "יראת ה' ראשית דעת חוכמה…" (א', 7).

ואל תאמר: יראת ה'; אמור: ראיית ה', ראיית ה' ראשית דעת חוכמה (והראייה – רוחנית, כמובן). זוהי ראשית הדעת. מעבר לה שוכנת דעת "רישא דלא ידע".

 

 

 

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: