של מי הארץ הזאת?

             של מי הארץ הזאת?

 

"ראה נתתי לפניכם את הארץ בואו ורשו את הארץ אשר נשבע ה' לאבותיכם…" ("דברים", א', 8). "ראה נתן ה' אלוהיך לפניך את הארץ עלה רש…" (שם, א', 21)). לאורך "משנה-תורה", מרבית ספר "דברים", משה אינו נלאה מלשוב ולחזור על המשפט הזה באוזני העם בווריאציות רבות ושונות. הביטוי "לרשת" או "לנחול" הוא המשמש דרך קבע את משה. כמו הייתה הזכות על הארץ זכות ירושה של בנים מאבותיהם. אך, האם הארץ הייתה שייכת לאבותיהם? קריאה בספר "בראשית" שבה ומפגישה את הקורא עם השם "ארץ כנען", משמע – ארצם של הכנענים. לכל היותר, מלמד ספר "בראשית" על הבטחה שנתן הקב"ה לאבות – ראשי שבט נודד – להעניק את הארץ לזרעם. עדיין בימי יעקב, השלישי והאחרון שבשרשרת האבות הגדולים, מצוינת הארץ כ"כנען" וכמובטחת לצאצאים עתידיים: "…ונתתי את הארץ הזאת לזרעך אחריך אחוזת עולם." ("בראשית", מ"ח, 4)

 

אם כן, הארץ אינה שייכת לאבות, ומכאן שלא זכות ירושה היא זכות הצאצאים, כי אם, לכל היותר, זכות מימוש הבטחה אלוהית. ובל נשכח, בתקופת האבות, מאוכלסת כנען בחיווים, חתים, פלשתים וכו', כנאמר במפורש הבטחת אלוהים לאברהם בברית בין הבתרים: "…לזרעך נתתי את הארץ הזאת מנהר מצרים עד הנהר הגדול נהר פרת: את הקיני ואת הקניזי ואת הקדמוני ואת החתי ואת הפריזי ואת הרפאים ואת האמורי ואת הכנעני ואת הגרגשי ואת היבוסי." ("בראשית", ט"ו, 21-18)

 

יש בעייה: הארץ אינה ארצם של בני ישראל. למי, אם כן, שייכת הארץ? מן הסתם, לכל העמים בה. אלה יושבים בה לאורך מאות ואלפי שנים, אלה עיבדו את אדמתה, בנו בה בתים ויישובים, פיתחו מערכות השקייה, דרכים וכו'. ועתה, מגיעים להם צאצאי העברים, אלה ששכנו במצרים לאורך ארבע-מאות שנים והתרבו מאד מאז אותם שבעים בני משפחת יעקב היורדים – והם באים לממש את זכות הירושה, ובכוח. באיזו זכות? משה מודע לנתונים ההיסטוריים, אך אינו מוצא כל פסול במהלך: "והיה כי יביאך ה' אלוהיך אל הארץ אשר נשבע לאבותיך לאברהם ליצחק וליעקב לתת לך ערים גדולות וטובות אשר לא בנית ובתים מלאים כל טוב אשר לא מלאת ובורות חצובים אשר לא חצבת כרמים וזיתים אשר לא נטעת ואכלת ושבעת." ("דברים", ו', 11-10) גרסה מוקטנת מופיעה בפרק י"ט, 1.

 

מה פתאום? מה מצדיק את החמס הזה? וכיצד מתיישבים עשרת הדברות עם אקט זה של גזל, שוד ורצח המוני בלתי נמנע – "לא תכרות להם ברית ולא תחנם" (שם, ז', 2) ו"לא תחיה כל נשמה" (שם, י"ט, 16)? האם בשורש ההבטחה שוכנת תשובה מנחמת לאי-הנעימות המוסרית הזו, או שמא משהו במעשיהם של עמי הארץ ראוי לעונש כה נורא של השמדה וגלות?

 

תשובה קלה יחסית נותן התנ"ך לחלק השני של שאלתנו: את הנימוק לחיסול ולחמס חסרי הרחמים ("ואכלת את כל העמים אשר ה' אלוהיך נותן לך לא תחוס עינך עליהם… עד השמדם." – שם, ז', 16, 24) מביא הכתוב מפי משה: "כי ברשעת הגויים האלה ה' אלוהיך מורישם מפניך…" (שם, ט', 5) אם כן, עמי הארץ משלמים על רשעותם. ברם, באיזו רשעות מדובר? שמענו על אנשי סדום, אך מעולם לא שמענו על רשעות חריגה של תושבי כנען, כזו שלא נוכל לייחס גם לעברים החיים בה. אלא אם כן, מכנה התנ"ך "רשעות" את חטאי הפגאניות – הקרבת בנים ובנות, אמונה בקוסמים, מעוננים, מנחשים ומכשפים, בעלי-אוב, ידעונים ושאר מדובבי מתים. שעל כל אלה אומר משה: "ובגלל התועבות האלה ה' אלוהיך מוריש אותם מפניך." (שם, י"ח, 12)  אלא, שסבירה ביותר ההנחה, שרמת החטאים הללו של עמי כנען לא הייתה גבוהה מזו של עמים פגאניים אחרים באזור – ממצרים וכוש ועד תושבי צור או חבל מסופוטמיה. מה ראה אפוא הקב"ה צורך להעניש בעונש כה נורא דווקא את עמי כנען? מדוע, למשל, לא ייעד את ארץ כוש לעם ישראל ("תוכנית כוש")? אין לנו מנוס אלא לשוב אל שורש-השורשים של ההבטחה הראשונית.

 

בשורש-השורשים של ההבטחה רובצת קללה נשכחת, זו הקללה שקולל בה חם, בנו של נוח ואבי כנען, שהציץ בערוות אביו. בעוון זאת, קללו נוח באומרו: "… ארור כנען עבד עבדים יהיה לאֶחָיו. ויאמר ברוך ה' אלוהי שֵם ויהי כנען עבד למו. יַפת אלוהים ליֶפת וישכון באוהלי שם ויהי כנען עבד למו." ("בראשית", ט', 27-25)  אם כן, כנען וצאצאיו נידונו להיות לעבדים לצאצאי שם. ובמידה ששכחנו – "ולשֵם יולַד גם הוא אבי כל בני עֵבר…" (שם, י', 21). ובין צאצאיו של עבר נמצא, כידוע, את אברהם.

 

נכון לעכשיו, כיבוש כנען והשמדת עמי כנען הם מימושה של קללה קדומה, שחטא גילוי עריות בצדה. אך, העמדת ההבטחה האלוהית לאבות אך ורק על עניין הקללה ההיא אינה מתקבלת על הדעת. פעם נוספת, השאלה היא אפוא: מדוע דווקא הבטחת כנען ולא ארץ אחרת?

 

על כנען המיתולוגי, אבי עממי כנען, קראנו ב"בראשית", י', 20-15. כאן מפורטים העממים שיצאו ממנו ופה אנו פוגשים לראשונה בגבולות ארץ כנען: "ויהי גבול הכנעני מצידון בואך גררה עד עזה בואכה סדומה ועמורה ואדְמה וצבוים עד לָשַע." שום ערך מוסף אינו נלווה לאזכור ארץ כנען בשלב מוקדם זה, שום העדפה. על כן, לא ברורה לנו החלטתו של תרח, אבי אברהם, לצאת את אור-כשדים "ללכת ארצה כנען" (שם, י"א, 25). האם שפע המרעה בכנען הוא שקסם לתרח, אבי שבט הנודדים? לא סביר, בהתחשב בנהר פרת שזרם בסמוך מאד לאור-כשדים והפרה את אדמתה.

 

מסתורי אף יותר צו ה"לֵך לךָ" ("אל הארץ אשר אראךָ") שמצווה אלוהים את אברהם (שם, י"ב, 1). אלוהים אינו אומר "כנען", אך אברהם הולך אל כנען: "ויצא ללכת ארצה כנען ויבואו ארצה כנען." (י"ב, 5) מן הסתם, הלכו אברהם ובני ביתו לכנען, כיון שידעו וזכרו את הכיוון והיעד שסימן אביהם, טרם חנייתו הארוכה בחרן (עד למותו). איננו קוראים על שום הנחיה אלוהית ברורה לכיוון כנען, אך עם הגיעו של אברהם לכאן – "והכנעני אז בארץ" (י"ב, 6) – אלוהים מאשר: "לזרעך אתן את הארץ הזאת." (שם, פסוק 7)  זהו. כמו נזקק הקב"ה לבחירתו של האדם, אברהם, למען יבחר הוא עצמו.[1] מכאן כבר אין דרך חזרה: ארץ כנען תהייה הארץ המובטחת, וללא שום התחשבות בתושבים הכנענים: "קום התהלך בארץ לאורכה ולרוחבה כי לך אתננה." (י"ג, 17)  ועם כל זאת, נדגיש: ספק אם אברהם אומנם הפנים שכנען היא ארץ-מולדת חדשה. אלוהים ציווהו – "לך לך מארצך וממולדתך… אל הארץ אשר אראך", ובזיקנותו, כששולח אברהם את אליעזר לתור אחר כלה לבנו, יצחק, הוא אומר לו: "כי אל ארצי ואל מולדתי תלך…" ("בראשית", כ"ד, 4). כאילו אברהם עצמו לא ירד לעומד מעמדו של המקום החדש, ארץ כנען.

 

אנו אומרים: קללה קדומה שהטיל אב (נוח) על בן סורר (חם), לצד פרישה סתומה של בן (תרח) מאביו (נחור) – שתיים אלו שוכנות בשורש הבחירה בכנען. והשתיים גם יחד הן שורש אפל ותהומי. נציין: מרבית צאצאי שֵם התיישבו במדבריות ערב (חצרמוות, שבא, אופיר, חוילה ועוד). מיעוטם התגלגל לאור-כשדים. דרכם של בני שם אל כנען לוטה בסוד, והסוד הזה ממשיך לאפוף את שאלת הבטחת כנען לאבות ולזרעם, לבני-ישראל. נוח ותרח עומדים כשני אבות קדומים וגדולים שאצלם התשובה. בעוד חלקו של נוח נגוע בטאבו העריות, אין ביכולתנו לדעת מה הניע את תרח לעזוב את בית אביו, נחור, ולפנות מערבה אל כנען. האם גם שם התרחש דבר-מה חמור בין בן לאביו (נחור, שהמשיך לחיות 119 שנים לאחר הולדת תרח)? בנים אינם פורשים סתם כך מאבותיהם, לבטח לא בתנ"ך. לא, לעולם לא נדע מה שם אירע.

 

סודות אפלים, מחד גיסא, והבטחה אלוהית בהירה ונחרצת, מאידך גיסא. וביודענו, שהארץ אינה שייכת, לא לאבות ולא לצאצאיהם, לא נותר לנו אלא להסיק, שהורשת הארץ והנחלתה אינה מאבות לבני-ישראל, אלא מאלוהים לבני-ישראל, בבחינת אב המוריש לבניו. הטענה היא, שהארץ אינה שייכת לאבות, אלא לאב, לאלוהים. אכן, העולם כולו שייך לאלוהים, אך הארץ היא בבת-עינו: "ארץ אשר ה' אלוהיך דורש אותה תמיד עיני ה' אלוהיך בה מראשית השנה ועד אחרית שנה." ("דברים", כ"ד, 4) ואומנם, כך תתואר הארץ בפי הנביאים הדוברים את דבר ה': "…ותטמאו את ארצי ונחלתי שמתם לתועבה." ("ירמיהו", ב', 7), או: "…על חללם את ארצי בנבלת שיקוציהם ותועבותיהם מלאו את נחלתי." ("ירמיהו", ט"ז, 18)

 

ובכן, הארץ היא ארצו של הקב"ה. הוא האב הגדול, שבחר בעם ישראל כבניו, משמע – אימץ אותם. לכאן משתרבבת סוגיית "עם הסגולה" או "העם הנבחר", ההקשר בו מכריז אלוהים על אבהותו: "כי עם קדוש אתה לה' אלוהיך בך בחר ה' אלוהיך להיות לו לעם סגולה מכל העמים אשר על פני האדמה." ("דברים", ז', 6; וראה גם כ"ו, 19-18)  מדוע דווקא עם ישראל נבחר? וביתר דיוק, מדוע דווקא אברהם אביהם? עוד סוד שלעולם לא יפוצח (האם קשור הסוד באותה פרשה מסתורית שאירעה בין תרח לנחור?). כך או אחרת, העם שנבחר, העם שקודש כעם סגולה, הוא העם שהפך לבניו של אלוהים: "בנים אתם לה' אלוהיכם." (שם, י"ד, 1)  עתה, יכול האב שבשמים להוריש את הארץ לבניו המאומצים. אך, מה מצא הקב"ה בכנען דווקא שבחר לאהוב אותה יותר מכל מקום אחר ולקדשה כ"ארצו"? סודות, סודות, סודות. משהו בין אלוהים לבין עצמו, משהו שבחר שלא לחלקו עם קוראי תורתו ואף לא עם נביאיו.

 

אם כך, שאלת שייכותה של הארץ נפתרה ולא נפתרה. סוגיית הארץ – כנען – כ"מקום", במובן המטאפיזי-תיאולוגי, נידונה לקרקע (Grund) שהיא גם תהום אפילה (Abgrund). והרי, לא ייתכן "פתרון" אחר.[2]


[1] כפי שאנו מראים בפרק "שאלת מקום המקדש", גם בחירת אלוהים בירושלים כביתו נחלצה להמתין מאות רבות בשנים עד לבחירתו של דוד בירושלים.

[2] להשלמת הטיעון הזה, ראה הפרק "הדה-קונסטרוקציה של המקום", בספרי: "בהקשר מקומי", הקיבוץ המאוחד, תל-אביב, 2004, עמ' 459-464.

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: